בשמחה והתרגשות, ובאיחור יותר מדי גדול… יצא לאור הספר שלי, ששמו "כה אמר טזוטה" .

מוזמנים לרכוש בלינק הזה:

https://bookpod.co.il/product/%d7%9b%d7%94-%d7%90%d7%9e%d7%a8-%d7%98%d7%96%d7%95%d7%98%d7%94/

בימים אלו אני כבר עורך ספר שני

מלי ואני הכרנו בתיכון. ערכתי את עיתון בית הספר, היא הצטרפה לצוות הכותבים ויצא שבילינו לא מעט זמן יחד. היא היתה שנונה, חתולת רחוב, תימניה שחורת עיניים ופיקחית, שהתגוררה באזור הפחות נחשב של העיר. ידידים טובים, נפגשים ומבלים, הולכים לסרטים, קופצים ללונה פארק, הולכים לאכול.
ושמתי לב לנתון מוזר. כמעט בכל בילוי משותף עם מלי, ורק איתה, היה קורה משהו רע. זה יכל להיות מינורי, כמו כוס מילק שייק שנשפכת על בגדי, או משהו מז'ורי יותר, כמו להחליק על המדרכה ביציאה מהקולנוע וליפול על התחת. זה הדליק נורת אזהרה, אבל לא שיכנע מספיק. להמשך קריאה »

תחילת שנות ה 2000 . עברנו לדירה חדשה בישוב יוקרתי. בשכונה ובסמוך לה, גרו כל מיני "סלבס". פוליטיקאים, אמנים.

להמשך קריאה »

סוף שנות ה 70 , תיכף נכנסים לשנות ה 80.
אליס. נערה חמודה. אחותו הקטנה של חבר שלי. הכרתי אותו בתיכון. שנינו בני 15, היא צעירה מאיתנו בשנה. אחות קטנה ומעצבנת, שנכנסת לחדר בדיוק ברגעים הלא נכונים, מנדנדת, אבל מתחבבת… להמשך קריאה »

מי שמכיר אותי, גם אישית וגם מהפוסטים, יודע שקשה להוציא אותי מהכלים. אני קר רוח וסבלני מאד. מאד. ולכן, גם כשכבר מצליחים להרגיז אותי, התגובות שלי הן…. עזבו, ניתן לפוסט לספר. להמשך קריאה »

יש עכשיו שביתת מורים, נהגים ולא זוכר מי עוד. להמשך קריאה »

מודה. אני אוהב לשגע אנשים. ולשמחתי, אני גם יודע לעשות זאת עם ארשת פנים רצינית, כך שהם לא מרגישים שאני משגע אותם, עד שאני מתפוצץ מצחוק. הנה שני סיפורים קטנים. להמשך קריאה »

אחת לאיזה זמן אני מגיע לרופאת המשפחה שלי. ואז מתחיל משחק התפקידים. להמשך קריאה »

במסגרת השינויים הטקטוניים שעברתי ועדיין עובר בחיי, חזרתי לעיר הולדתי, לאחר כמעט שלושה עשורים שגרתי בערים אחרות.

לא די בכך שחזרתי לעיר מגורי, יצא שהדירה שקניתי, שהיתה היחידה שהתחברתי אליה, נמצאת לא רק בשכונת הולדתי, אלא גם ברדיוס של 200 מטר מהבית שבו נולדתי. סוג של פאזל שבכלל לא תכננתי להרכיב.

להמשך קריאה »

לילי היתה שחומה, יפה ומלאת חיים. אבל במבט מקרוב, עינייה נראו כבויות. להמשך קריאה »

תחילת שנות ה 80. אני חייל בסדיר. רינת היתה קצינה בקבע, בת 30 פלוס, נשואה, אמא לילד. אנרגטית, חמודה ומלאת חן. שירתנו יחד באותו הבסיס. והתחברנו. כימיה. בכל יום היא קפצה אלי למשרד, אני ביקרתי אותה במשרדה, צחוקים, פינוקים קטנים.

להמשך קריאה »

כן, נעלמתי קצת. מודה.
אבל זה ישתלם לקוראים, כי….אני עובד על ספר! להמשך קריאה »

אני שייך לדור שיש לו כבוד לתמונה. גם כשאני מצלם במשך היום אינספור תמונות בסמארטפון שלי, זה לא טריוויאלי בשבילי. להמשך קריאה »

גיסתי ניקי היא רדאר דו סיטרי הקולט רק אסונות. להמשך קריאה »

רונית היא מנהלת תיק לקוח שלנו אצל אחד מנותני השירות. להמשך קריאה »

לפני למעלה משני עשורים, עוד לפני שהקמתי את העסק שלי, עבדתי בחברת היי טק בינלאומית. בקומה בה היה המשרד שלי, שכן גם אחד מאולמות הייצור, ובו עשרות עובדי ועובדות ייצר. מלחימים, טכנאים ועוד. להמשך קריאה »

הפתעות יכולות להיות נעימות, מחרידות ולפעמים סתם…מפתיעות.
ובמהלך חיי היו לי מכל הסוגים. הנה כמה סיפורים. להמשך קריאה »

בבוקר השבת האחרונה עשיתי סדר בספריה בבית. מזה זמן שכל הספרים החדשים נדחסו למדפים בלי סדר, נערמים וממתינים לתורם.
ומדף אחד, הוא האהוב עלי מכולם. שורת ספרים ישנים, כולם של אותו סופר, דפיהם צהובים, כריכתם מתקלפת וריחם עבש משהו. הוצאתי ספר, ועוד ספר. ניגבתי אבק והחזרתי למקום בהדרת כבוד. להמשך קריאה »

רחוב המסגר בשנות השבעים. רחוב שכולו אולמות אירועים. וכמה שאהבתי את האירועים המשפחתיים שהיינו מוזמנים אליהם אחת לכמה שבועות. פה חתונה, שם בר מצווה. להמשך קריאה »

לפני כמעט שש שנים פרסמתי פוסט על סלידתי המוחלטת ממחלת הפוליטיקלי קורקט שהשתלטה על השיח האנושי.
מכבסת המילים הארורה הזו, בעיקר מבית מדרשו של השמאל ה"ליברלי" וה"מתקדם" בעיניו, אינה מאפשרת שום דיון ראוי, ביקורת והתמודדות עם המציאות. היא מטשטשת, מעוותת ומטאטאת מתחת לשטיח בעיות אמת. להמשך קריאה »

שעת בוקר מוקדמת. נמנמתי. ראשי נשען על החלון. היה לי נעים ברכבת הממוזגת למול האובך הנורא שבחוץ. להמשך קריאה »

ביתו של הרוצח היה צמוד למגרש המשחקים של בית הספר היסודי בו למדתי. גדר חיה עבותה, גבוהה וצפופה, הצמודה לגדר עץ מאחורי שער הכדוריד הקטן, , חצצה בין המגרש לחצרו של הרוצח. להמשך קריאה »

כן. נעלמתי לחודשיים. היה לי מוזר לא לכתוב.
האמת שלא הרגשתי מנותק, כי קוראים רבים התכתבו איתי במייל במהלך התקופה וזה היה כיף. להמשך קריאה »

פעם ראיתי סרט תיעודי על תעשיית אגוזי הקשיו. הפיכת אגוז הקשיו מצורתו הגולמית לאגוז שאנחנו מנשנשים היא עבודה מורכבת, מסובכת ומפרכת של טיפול פרטני וידני בכל אגוז בנפרד. להמשך קריאה »

מעשה בשעוני קיר בביתי. האחד ממוקם בקומת הכניסה של הבית, בסלון, השני ממוקם במעלה המדרגות המובילות לקומה השניה. להמשך קריאה »

מישהו מכיר צרצרית זורמת?
אם כן- נא לשלוח לי פרטים. להמשך קריאה »

לפעמים צריכים לחלוף 40 שנה כדי להבין משהו. וזה קרה לי עכשיו. להמשך קריאה »

מרחב פיזי הוא תחום אישי.
חיבוקים, נשיקות, ליטוף, טפיחה על שכם- הן פעולות טבעיות שאנחנו עושים בכיף עם אנשים קרובים. משפחה, ידידים, חברים, עמיתים. להמשך קריאה »

שעות השינה הכי כיפיות הן בשעות הקטנות של הלילה, כמעט לפנות בוקר. השינה עמוקה, הגוף רגוע. בחוץ קור כלבים, אני מכורבל בתנוחת עובר מתחת לפוך. להמשך קריאה »

יש לי שכנים חביבים. משפחה ידידותית להפליא. הם חמודים, שמחים, טרנדיים. כיפיים כאלה. להמשך קריאה »

ציצים. הדבר הכי יפה בעולם. להמשך קריאה »

אני חווה את הסיטואציה הזו כמעט כל יום, כבר שנים.
הגיע הזמן לשתף אתכם. להמשך קריאה »

בילדותי שנאתי להסתפר. בסוף שנות השישים, אמא נהגה לקחת אותי לספר היחיד בשכונה. קראו לו ציפור. להמשך קריאה »

אין משהו שמעורר בי בעתה כמו צמד המילים "ארוחה חלבית". בעצם יש.
גם "מזנון חלבי" או "מסעדה חלבית" עושים את הנזק. להמשך קריאה »

נולדתי בניתוח קיסרי.
קבלת הפנים שלי בעולם הזה היתה טראומטית לנוכחים בחדר הניתוח. להמשך קריאה »

אחד המחקרים הרציניים והמבאסים שפורסמו לפני כמה ימים קבע שחוכמה היא גנטית. אדם נולד חכם או טיפש ואין דבר שיכול לשנות את זה. להמשך קריאה »

מקס ישב מולי וצחק בפה מלא.
פנים מול פנים וללא עבודת פוטושופ הוא נראה מבוגר מבתמונות היח"צנות המקשטות את הכתבות עליו, המתפרסמות מדי פעם במגזינים הנכונים.
"תראה איך המטומטמים נדלקו" נחר והצביע על זוג מפונפן שעמד ליד אחד המוצרים באולם התצוגה והתלהב. לא יכולנו לשמוע את דבריהם- אבל שפת הגוף לא השאירה ספק. להמשך קריאה »

נמאס לי.
נמאס לי לשמוע רדיו. ואני מאד אוהב רדיו. להמשך קריאה »

אם כשאתם עורכים קניות בסופר, תבחינו בדמות שבוחנת מוצרים על המדפים ובמקביל גם שולפת סמארטפון ומצלמת את שלטי המחיר והמבצעים- סביר להניח שזה אני. להמשך קריאה »

זה היה צפוי ולא צפוי.
פתחתי את דלת המקרר, ומהמדף העליון צנח על הרצפה מגש פיירקס ענק והתנפץ. כשמגש פיירקס נשבר- הוא מתפרק לחתיכות זכוכית עבות וחדות- כל אחת כמו להב של סכין. להמשך קריאה »

מה שעבר עלי החודש. הבלוג הזה נפרץ אינספור פעמים.
זה לא כל כך נעים לראות בלוג פרוץ
בכל פעם ששוחזר מגבוי הוא נפרץ שוב. עשינו כל מיני פעולות ואני מקווה ששיפרנו…אבל זה היה רע…
חשבתי שזה הולך להיות החודש הראשון מאז שהבלוג נפתח לפני כשבע שנים, שבו לא אצליח לפרסם שום פוסט.
אז עכשיו אני צריך להתארגן קצת על הגרסה החדשה שמאחורי הקלעים- ואז לשחרר את כל הפוסטים שהצטברו מאז.

שבת. שעת צהריים לוהטת. מד הטמפרטורה ברכב מראה 35 מעלות להמשך קריאה »

שעת בוקר מאוחרת. פגישה אצל לקוח. נכנסתי ללובי של מגדל המשרדים ולחצתי על כפתור הזימון של המעלית. בשעה הזו יש בד"כ מעט אנשים בלובי. רובם במשרדים. יום העבודה כבר רץ. להמשך קריאה »

קוראים לי טזוטה ואני רובוט.
נכון, מבחוץ אני נראה בן אדם רגיל. מדבר, צוחק, אוכל וזורם.
אבל בתוכי אני רובוט. אני פועל כמו מחשב. אני מכונה שמעבר לצריכת אנרגיה לקיומה עוסקת כל הזמן בקליטה, עיבוד, ניתוח מידע, הסקת מסקנות וקבלת החלטות. להמשך קריאה »

זה היה הבית הכי בודד בשכונה. רמת גן, קיץ 1975. במרכז הרחוב השקט שלאורכו בתים משותפים צנועים, נמוכי קומה, היה ביתה של האלמנה יוצא דופן. בית פרטי בודד בן ארבע קומות. מוקף גינה גדולה וגדר לבנה וגבוהה. חלונותיו תמיד מוגפים והשער נעול. להמשך קריאה »

שנות ילדותי עברו עלי בבית ששכן מול בית כנסת. מעניין לילד לגדול מול בית כנסת. להמשך קריאה »

הו ברלין ברלין…
מי זוכר את הקמפיין האגרסיבי שניהלה עד לא מזמן מרבית התקשורת הישראלית לעידוד ההגירה לברלין?… להמשך קריאה »

מעולם לא הייתי אדם אלים. כל חיי התרחקתי מקטטות, מאלימות.
גם כילד ונער, לא הייתי מאלה ש"הולכים מכות" או פותרים ענינים באלימות. לא מצאתי בזה טעם. בדרך כלל השגתי מה שרציתי או "ניצחתי" ב"מאבק" תוך שימוש בשכל ישר, ניצול אינטרסים ובעיקר תיחכום וערמומיות. להמשך קריאה »

נו. שוב מלחמה. עם אותו אויב, באותו המקום, באותם כללי המשחק. להמשך קריאה »

עד היום קשה לי להריח חלב חמוץ. אתם יודעים- הריח הזה שנספג בסמרטוט אחרי שמנגבים חלב שנשפך, או כשפותחים חלב שפג תוקפו. להמשך קריאה »

לאחר שאלוהים סיים לברוא את העולם בשישה ימים, הוא לקח לעצמו ביום השביעי חופש.
זמן להינפש, לנקות את הראש מכל מעשה הבריאה. מכל ההתעסקות עם השוטף. והוא יודע מה טוב- ולכן המליץ גם לנו לעשות את זה. להמשך קריאה »

לפני שתכריזו עלי כמי שיצא מדעתו, תקראו בבקשה עד הסוף, תנפו את הרגש והרעש ותתיחסו רק להיבט ההגיוני של הדברים. בסדר? להתחיל? להמשך קריאה »

מחלה יהודית גלותית היא להרגיש תמיד האנדרדוג. להמשך קריאה »

עברתי טלטלה רגשית בימים האחרונים. ואני לא טיפוס נוסטלגי.
יש דברים שמחכים כנראה לזמן הנכון. להמשך קריאה »

מעבר לעובדה שאני ציני, אני גם מומחה בלשגע אנשים בעשיית או אמירת דברים מטורפים בארשת רצינית שגורמת לצד השני לא פעם להתבלבל ולחשוב שהוא התחרפן, עד שהוא מתעשת ומבין שאני עובד עליו. ועוד כל מיני מתיחות קטנות. ואני טוב בזה. להמשך קריאה »

מינכן לא באה לי בטוב. נחתתי בשעת אחר צהריים מאוחרת של חודש נובמבר, לתוך קור מקפיא. להמשך קריאה »

בפעם הראשונה שפגשתי את ג'קי חשבתי שאני מביט בבובת שעווה. להמשך קריאה »

היא שונאת אותי בדיוק בגלל אותן תכונות שבגללן היא כל כך אוהבת אותי. להמשך קריאה »

אני שונא קלישאות. אני מתעב דברים נדושים. אני סולד מכל מה שבנאלי.
מה לעשות. אני אוהב ניצוצות. אני אוהב מקוריות. אני אוהב יחודיות. להמשך קריאה »

מאז ומעולם לקחתי אחריות. על מעשי. על חיי. לא התחמקתי, לא ברחתי. קיבלתי החלטות ועמדתי מאחוריהן. בחיים האישיים ובחיים המקצועיים. גם כשהייתי עובד זוטר, גם כשהייתי מנהל בכיר- וגם כשהקמתי חברה משלי.
לקיחת אחריות מביאה לתוצאות. לעיתים שילמתי מחיר כואב. לעיתים קטפתי פירות מתוקים. אך היא משתלמת. להמשך קריאה »

אני חושב שלא משתמשים מספיק בעונש המוות. ברוב העולם הוא לא נהוג- ובמדינות שכן, הוא מופעל כעונש על רצח.
אבל יש כל כך הרבה מקרים שבהם רצוי להפעיל עונש מוות, ולו לצורך הכחדת טיפוסים מסוימים והתנהגויות שונות. להמשך קריאה »

לא יודע איך בדיוק הגענו לזה, אבל במהלך שיחת חברים לפני כמה ימים הזכרתי איזה דייט הזוי שהיה לי אי שם בשנות השמונים, כשהייתי חייל.
ואם כבר נזכרתי באחד- למה לא לשתף בעוד כמה מוזרים כאלו….בכל זאת- שלושים שנה עברו…. להמשך קריאה »

כבר שבוע רצוף שאני מתעורר כל יום בארבע לפנות בוקר בדיוק. לא דקה לפני ולא דקה אחרי. להמשך קריאה »

קורה שבבית נשברת כוס. אולי צלחת. לפעמים למישהו נשפכת כוס משקה.
זה חלק מהחיים. לפעמים זה מחליק מיד רטובה, לעיתים שבריר שניה של חוסר תשומת לב. זה לא קורה כל יום. זה גם לא קורה כל חודש. להמשך קריאה »

אם אתה בן 20 ואתה לא סוציאליסט – אין לך לב. אם אתה בן 40 ואתה עדיין סוציאליסט- אין לך שכל. (אוטו פון ביסמרק)
נתחיל מהסוף. אני קפיטליסט. אני יזם, בעל חברה, מעסיק.
אני כותב מנקודת המבט הזו. להמשך קריאה »

בדיעבד זה היה צפוי.
חצי באגט חם מרוח בשכבה יפה של מיונז וחרדל, עמוס בהר של נקניקים יבשים עם ליטר בירה ליד, בשעת לילה מאוחרת יחסית. ומייד אחרי זה הלכתי לישון. עד הגרעפס. להמשך קריאה »

לפני איזה שבועיים זיפזפתי בטלויזיה וראיתי הודעה בממיר שהחליטו לפתוח לי עוד כמה ערוצים. ככה במתנה. בלי שביקשתי בכלל. להמשך קריאה »

שבת בצהריים. ניסיתי לנמנם במיטה והתעמקתי בשאלות עמוקות והרות גורל , כמו למשל –
מי היה בן האנוש הראשון שהחליט לאכול בשר? להמשך קריאה »

אחותי מתקשרת אלי: " כבר קיבלת את ההזמנה לחתונה של הבן של ג'וני? " להמשך קריאה »

החטובה גררה אותי להמשך קריאה »

אז עברו שמונה ימים להמשך קריאה »

משהו מוזר עובר על המשפחה המורחבת שלי. להמשך קריאה »

אחת הבעיות עם חטאים- היא שמתישהו מגיע גם העונש. להמשך קריאה »

זה אמנם כיף, אך לא פשוט להיות אדם ציני. להמשך קריאה »

כבר סיפרתי לכם בעבר להמשך קריאה »

מיקי לא ידע את נפשו להמשך קריאה »

כמעט אף אחד לא הבין את המהלך שעשיתי בדיוק לפני 18 שנים. להמשך קריאה »

ישבתי בתחנת הרכבת. להמשך קריאה »

הפוסט הזה נכתב בראשי במהלך סיטואציה מקוממת. להמשך קריאה »

בפוסט קודם שלי כתבתי על "המצב". להמשך קריאה »