רגעים של מבוכה

מעבר לעובדה שאני ציני, אני גם מומחה בלשגע אנשים בעשיית או אמירת דברים מטורפים בארשת רצינית שגורמת לצד השני לא פעם להתבלבל ולחשוב שהוא התחרפן, עד שהוא מתעשת ומבין שאני עובד עליו. ועוד כל מיני מתיחות קטנות. ואני טוב בזה.
אבל לכל כרייסט- יש אנטי-כרייסט שמשיב לו כגמולו. וזה הסיפור על עירית- חברה טובה שכבר חיה הרבה שנים בחו"ל ועד היום היא אחד האנשים הבודדים שהצליחו להביך אותי עד התחתונים.
זה היה באייטיז. התחלתי לעבוד במפעל אלקטרוניקה באיזור התעשיה ברמת גן- מאחורי בורסת היהלומים. באותה העת איזור תעשיה מפויח עם מוסכים ומפעלים, שבכל ערב היה מתמלא בזונות רחוב ממתינות על המדרכות ללקוחות מזדמנים. מרחק שנות אור ממגדלי המשרדים הנוצצים של היום.
הייתי עובד זוטר באגף של מחלקת היצור. זה היה אולם גדול מלא בשולחנות מסודרים בטור. ליד כל שולחן ישבו עובדות יצור שתפקידן היה להרכיב מעגלים חשמליים. נשים צעירות ומבוגרות.
הייתי העובד החדש. לא הכרתי עדיין את מרבית העובדים, אבל לא יכולתי להתעלם מצעירה אחת, עירית שמה, ראש צוות. היא היתה דומיננטית, עם הרבה הומור שנון וים של נוכחות.  אינטיליגנטית, צוחקת הרבה. אנרגיות טובות. והיא גם נראתה טוב לטעמי. מה שלא מזיק…
נהגתי לבקר אותה בעמדה ולקשקש, היא באה לעמדה שלי להמתיק סוד, מכינים קפה זה לזו ומפנקים בשוקולדים. תוך זמן קצר התחברנו והתחלנו לצאת להפסקות הצהריים יחד. היה לנו הרבה במשותף. אני הייתי נשוי טרי- חודש אחד והיא נשואה ותיקה יותר…חצי שנה, שנינו אוהבים לצחוק, שנינו אוהבים לדבר, שנינו ציניים בטירוף. הפכנו לחברים טובים, נפגשנו כמעט כל סופ"ש לבילויים משותפים עם בני הזוג שלנו.
ובוקר אחד, כמו תמיד, ניגשתי לשולחנה שבאולם הייצור ההומה לפיטפוט שגרתי. היא ישבה ורכנתי לעברה, סיפרתי אנקדוטה משעשעת. עירית חייכה, אבל בלי שום סימן אזהרה קמה על רגליה וצעקה בקול גדול :
טזוטה !!! זה שאנחנו חברים לא אומר שאתה יכול לזיין אותי מתי שבא לך ! אני אשה נשואה !!!
באותו רגע האולם הרועש הפך לדממת בית קברות. כל העובדים עצרו מלאכתם, אנשים יצאו מהמשרדים. וכולם מסתכלים עלי.
קפאתי במקום. התייבשתי. עשרות זוגות עיניים נעוצות בי. הרגשתי שהדם נשאב לי מהגוף. סחרחורת.
ואז – היא התפוצצה בצחוק גדול וצרחה:
עבדתי עליך !!! …..    ופנתה, כשהיא חנוקה מצחוק, לכל הנוכחים והעירה את תשומת ליבם כמה חיוור ונבוך אני.
נרגעתי, צחקתי, אבל לא שכחתי. חיכיתי לשעת הכושר. והיא הגיעה.
מידי ערב עירית נהגה לנסוע איתי בטרמפ עד לתחנת האוטובוס שביציאה מאיזור התעשייה. זה איזור הבורסה וכבר משעות הערב המוקדמות המדרכות התמלאו בזונות ולא נעים לאשה לבד להסתובב שם.
גם באותו היום, כבכל יום, סיימנו את יום העבודה, עירית נכנסה למכוניתי ונסענו לתחנה. רק שהפעם, וידאתי מרחוק שהתחנה עמוסה בנוסעים ממתינים. נסעתי עד למפרץ התחנה ובלמתי בעוצמה. יצאתי מהמכונית ובמהירות עברתי לצד השני. פתחתי בפראות את דלת הנוסע שם ישבה עירית , מופתעת מהמתרחש. היא התחילה לצאת ואז, ליד כל הקהל הממתין התחלתי לצרוח עליה:
200 שקל בשביל מציצה ?!!!   למה מי את ??  כל האחרות ברחוב לוקחות פחות! יאללה!!   צאי מהאוטו !!!
היא נשארה נטועה במקום. אני נכנסתי בחזרה לרכב ונסעתי משם…