מנסים לעבוד על אלוהים
בואו נשים את הדברים על השולחן. אנחנו מנסים לרמות את אלוהים.
לפני שאתחיל לחפור לכם בראש עם התזה שלי, קצת רקע עלי והקשר שלי לדת וליושב במרומים.
אני מאמין באלוהים ואוהב אותו. ככתוב "בכל לבבך, בכל נפשך, בכל מאדך".
כמו בכל יחסי אהבה, גם על אלוהים אני כועס וחולק מדי פעם. אני מאמין שמדי פעם גם הוא כועס עלי ודואג שאדע מזה.
אבל אני לחלוטין לא דתי. לא באתי מבית דתי ומעולם לא חזרתי בתשובה או "התחזקתי".
אני נוסע ומבלה בשבתות, אוכל במסעדות לא כשרות (אבל לא נוגע בבשר לא כשר או בשרצים ושומר על הפרדת בשר וחלב), מניח תפילין מידי פעם ונהנה מזה.
אני קורא תנ"ך להנאתי לפחות באותה רמת עומק שאני מקדיש לאתרי הפורנו החביבים עלי, קורא מחקרים מעניינים ביהדות, נצרות ואיסלאם, ובהחלט נוהג "להשתטח בין רגלי צדיקות". (במקרה שלי צדיקה במיוחד).
אני מרשה לעצמי לומר עם כל השחצנות שבעניין, שהידע שלי ביהדות רחב לא פחות מהידע של לא מעט דתיים "אמיתיים", חובשי כיפות, שטריימלים ועטורי זקן לתפארת.
האמונה שלי לא השתנתה מאז הייתי ילד ונער והיא חזקה ובטוחה בעצמה לא מתוך רפלקס מותנה או מחינוך דתי.
היא נובעת וניזונה מהבנה נטו של עובדות לאחר שלמדתי והפנמתי אותן לעומק.
אין באמונתי או בקשר שלי לדת שום מיסטיקה ושום אלמנט פולחני. אני בז לזה.
בקריטריונים של הדתיים ה"אמיתיים" אני נחשב מן הסתם לחוטא גמור. טובל ושרץ בידי.
אינני מתיימר להביע כאן את סודות הבריאה והאמת המוחלטת. אני מביע את דעתי והשקפת עולמי הפרטית.
ומכאן נובע הבוז שלי לשאיפה לרמות את אלוהים. כל הנסיונות להמציא כל מיני תחמונים יצירתיים בכדי לעקוף מגבלות דת, שאת חלקן הגדול, לו הובן כיאות, בכלל לא היה צריך לעקוף מלכתחילה.
אני חושב שזה נובע ממבנה האישיות של האדם. מרביתנו זקוקים לאקטים פולחניים בכדי להאמין במשהו.
ראו מקרה עגל הזהב במעמד הר סיני.
רבאק- אלוהים בכבודו ובעצמו נותן אישית מופע אורקולי כמו הפינק פלויד, רעמים, ברקים זיקוקין ומה לא.
ומה קורה אחרי זה? מוישה רבנו עולה להר ונעלם לדקה וחצי וכבר העם מחפש אלוהים אחר לסגוד לו. כזה שרואים בעין ואפשר למשש, ומייצר את עגל הזהב.
בני האדם דפוקים. מה לעשות.
הדת היהודית בנויה בגדול משני רבדים.
רובד מוסרי, חברתי וערכי ברמה הגבוהה ביותר של האנושות, ורובד פולחני ומיסטי, איך לומר, קצת רדוד. יש דתות אליליות שעושות את הצד הפולחני הרבה יותר מרשים מהיהדות…
הלו? לא הבנתם את הרמז ? מישהו (רמז: ידוע בשמות "בורא עולם" , "השם", "הקב"ה" ועוד) בא לרמוז לכם למפרע, מה העיקר והטפל בדת היהודית – לא קלטתם?
אז למה ה"דתיים האמיתיים" נצמדים לצד הפולחני של הדת?
פשוט מאד: כי זה יותר קל.
יותר קל להחצין את זה, יותר קל להשתעבד לזה, יותר קל למדוד את הסביבה ואת האנשים לפי זה. קאפיש?
רובד מוסרי עילאי הרבה יותר קשה ליישם, וכמובן שבלתי אפשרי להחצין.
גם האדם המוסרי ביותר ביקום – לא רואים עליו כלום מבחוץ. מישהו יכול במבט חטוף לומר על מישהו שהוא נעלה ערכית, ללא סממנים חיצוניים? לא. אפילו האמא תרזה, אם לא יודעים שזו היא, נראית שתי טיפות מים כמו גברת נזימה, השכנה הזקנה של חמותי.
אבל אם מסתכלים על מישהו ורואים כיפה שחורה גדולה, פיאות לחיים פראיות, זקן ארוך עד הברכיים ואולי גם חלוק מצמר או כובע פרווה באמצע אוגוסט – אוהו! מקילומטרים אפשר להניח שהוא צדיק. הלא כך?
אז בואו נראה כמה תחומים שבהם "דתיים" מנסים לרמות את אלוהים, ואפילו בטוחים שמצליחים…חח, נתראה בגיהנום.
צניעות
אשה דתית נשואה אמורה לכסות את שיער ראשה. במטפחת או בכובע. כל החוכמה היא שהשיער יהיה מוסתר.
מה עושות "רבניות" רבות ? שמות פאה !
איזה יופי. פתרנו את הבעיה – אבל טכנית.
הרי מה הרעיון המקורי היה ? (עזבו אם הוא בסדר או לא- זה לא האישיו) להסתיר את השיער וכביכול להפחית מיכולת המשיכה המינית הנשית, שהרי שיער הוא סקסי.
אבל אשה שחובשת פאה – שלעיתים השיער בה יפה יותר משיערה המקורי, עושה בדיוק את ההיפך.
כשרות
הנה החארטה הגדולה מכולן.
לפני שנדבר על כשרות בכלל, אני רוצה לשפוך את חמתי על הכשרויות המיוחדות לפי סקטורים. בד"ץ ,חתם סופר ועוד.
כשרות היא כשרות נקודה. זה בינארי. 0 או 1 . Go / No Go
ברגע שיש כשרות שנחשבת ליותר מהאחרת – הכל מבחינתי שווה לתחת.
לא מקובל עלי כל נושא ה"גלאט- מהדרין" , לא מקובל עלי הכשרים של בתי דין שונים.
בולשיט בולשיט בולשיט. ואחזור על זה גם בבוא יומי להשפט בעולם הבא.
או שזה כשר – או שזה לא כשר.
לפי מה קובעים שהכשר של רב מסויים כשר יותר משל רב אחר ? לפי אורך הזקן?
האם יצאה בת קול משמים, התייצבה בהפסקת פרסומות של חדשות ערוץ 2 ונתנה ציונים לכשרות?
לא מקובל עלי שדתיים מסוימים לא מקבלים את הכשרות של הרבנות הצבאית. לא מקובל עלי שסקטור מסויים לא מכיר בכשרות של סקטור אחר.
והרי דיני הכשרות פשוטים מאד במקור. אלוהים כתב בתורה בדיוק – אבל בדיוק מה הוא דורש.
הבעיה, שאת דבריו של אלוהים, שאין ברורים מהם, לוקחים "חכמים", ומסבכים אותם ברמות שאפילו הכותב המקורי לא התכוון ולא חלם.
העסק מאד פשוט: יש חיות שאוכלים- ויש חיות שלא אוכלים. יש רשימה מסודרת, יש קריטריונים ברורים. אין כאן הרבה חוכמות. ובדיוק אותו ענין לגבי כללי השחיטה הכשרה.
גם בעניין בשר וחלב העסק ברור: לא לבשל בשר וחלב יחד. כלומר- בשר של יונק, בחלב.
זהו. זו כל התורה.
אני מקבל שיש הרחבות של המתנה בין אכילת בשר וחלב וכדומה. מילא.
אבל מכאן ועד להפרדה המוחלטת והקיצונית של כלי מטבח סכו"ם , כיורים, סבוני כלים ועוד – זה כבר טירוף.
יש איזה עניין שאם סכין בשרי נגע בחלבי או להיפך יש לנעוץ באדמה או איזו שטות אחרת.
הלו ! תרגיעו!
ומה זה כשרות לדברים שאינם מאכלים כמו חומרי ניקוי? ומים מינרליים? לא נסחפנו? ויש את כל הסיפור של שוקולד מ"חלב נוכרי". אם החלב יוצר על ידי גוי- אז לחלק מהדתיים יש עם זה בעיה ולחלק אחר לא. יש גבול. בואו נשים אותו.
השבת
שבת היא היום האהוב עלי בשבוע. מיום שישי מתחיל האושר הגדול שלי. השבת היא ברכה והיא מתנה. להתענג בשבת זו מצווה גדולה .
אבל גם כאן באו חכמים מחריבי שמחות ושמו מגבלות ואיסורים שאינם מדאורייתא.
אני שמח שקיים איסור העבודה. לא רק מבחינה דתית. מבחינת בריאות הנפש וצדק סוציאלי.
החלק החשוב והנהדר בשבת הוא קיום המונח "שבת וינפש". נופש. חופש. מנוחה. שינוי ממה שאנחנו עושים ביומיום.
אבל מעוררת בי חמלה גישתם של הדתיים לשבת דווקא בנושא הזה. אדם דתי לא יכול לנפוש בשבת. לא יכול לשנות כמעט כלום מהשגרה בימי החול- כי גם בשבת הוא צריך לקום מוקדם וללכת לבית הכנסת. ולא רק שלוש פעמים- אלא ארבע פעמים! כי יש גם סעודה בין מנחה לערבית.
במקום לנפוש עם משפחתו. לבלות שעות רבות עם זוגתו וילדיו, לשחק, לאכול יחד, לשוחח, הדתי נאלץ לבלות את מרבית יומו בבית הכנסת. רחוק ממשפחתו (גם אם ילדיו לצידו זה לא נופש וזמן חופשי!). כמו מכונת תפילה הוא מסיים שחרית, רץ הביתה, אוכל משהו ותיכף צריך לחזור לתפילת מנחה. ובשבת התפילות גם ארוכות יותר. הכל צפוף, דחוס, מוגבל בזמן. אוטומט התפילות הפך לחשוב יותר מחיי המשפחה.
אז זו חופשה? זה שינוי שגרה? זה נופש? זו השתעבדות מוגזמת! האם לזה התכוון אלוהים??? אני בטוח שלא.
בענין השבת אני גם לא מסכים עם הכללתם של פעלים רבים תחת הכותרת "עבודה".
אם מישהו מתענג בשבת בתחביבים כמו כתיבה, ציור, פיסול, חריטה בעץ , פתירת תשבצים ועוד, שהכיף שלו הוא לבצעם בשבת- מה לזה ולעבודה?
אם מישהו נהנה לשבת בשבת ולראות מרתון של סרטי DVD – מה לזה ולעבודה?
אם מישהו נוסע לטייל ברחבי הארץ – מה לזה ולעבודה ?
מה לבילוי על חוף הים, במסעדה או בפאב ולעבודה?
אודה ולא אבוש- ליבי נכמר על האנשים שעובדים בשבת בכדי לספק לי את התענוגות הללו במסעדה או במועדון. אבל זו בחירה חופשית שלהם לעבוד. אם אף אחד לא ירצה לעבוד בשבת- אז פשוט לא יעבדו.
נופש זה נופש. לא ערימת מגבלות.
אבל מה שהכי מעצבן אותי זה הפתרונות הטכנולגיים שהמציאו כדי לרמות את אלוהים בשבת.
שעון שבת? מעלית שבת?
נו באמת. או שנהנים ממה שחברת החשמל מספקת או שלא. מה עושה את ההבדל? הלחיצה על המתג? וברגע ששעון השבת הדליק את האור במיוחד עבורך, אתה לא נהנה מזה?
זו העבודה? הרי לא ביקשו לסובב ידנית את הטורבינה ולעבוד קשה.
אני כן מקבל את נושא הפלטה החשמלית כי איסור הבערת אש הוא ברור וקטגורי.
שמיטה
למי שלא יודע, אנחנו נמצאים בעיצומה של שנת שמיטה. המונח שמיטה כולל בתוכו הנחיות רבות וחכמות שאת כולן זרקנו לפח ונשארנו רק עם שמיטת האדמה. כלומר לתת לאדמה לנוח. אז מה אתם חושבים? שגם פה לא המציאו פטנטים?
חחח. יש פטנט שמכסים את השדה ביריעת ניילון, מפזרים מעליה אדמה, ואז זורעים ומגדלים את הכל כרגיל. העיקר שלא יהיה מגע בין האדמה שפיזרנו לאדמה שמתחת.
אופציה נוספת- היא "למכור" את השדה שלך לגוי, ואז לעבד אותו כרגיל. בתום השמיטה "קונים" את השדה בחזרה.
איך סובבנו את אלוהים!
פסח
איך הפכו את החג הנפלא הזה לחג של נקיונות וטירוף. מחג החירות הוא הפך להיות חג העבדות.
כל מה שהתורה ביקשה זה שלא יראה ולא ימצא חמץ. זהו.
כל הרעיון הוא ששבוע לא נאכל חמץ, ונעלים מהבית את החמץ. המטרה: מסורת וזכרון. שום דבר מיסטי
אבל פה שוב באה ה"דת הפולחנית" והפכה את הכל לטירוף מבעבע. ממסורת חשובה, למען נזכור ולא נשכח את עבדותנו, משמעות החג האמיתית השתכחה מאיתנו. החג הפך לאורגיית נקיון מטורפת של הגעלת כלים בדוודי ענק ברחובות, הכשרת כלים במי הים וחיפוש חסר תועלת אחר הפירורים שאי פעם השתכחו בביתנו.
חירות? חופש? שמחה? מי זוכר בכלל.
שלא לדבר על ה"כשר לפסח" המוקצן על כל דבר, מכלים חד פעמיים ועד לחומרי ניקוי, נייר אלומיניום ועוד.
הרבה יותר מטירוף הדתיים מפריעה לי האובססיה לייצר תחליפים כשרים לפסח לכל דבר. יש כבר חטיפים, לחמניות, פסטה, פיצה, לאפה ומה לא, כשרים לפסח, וזה קצת מפריע לי. הרי כל הכיף של החג, הוא באכילת מאכלים מיוחדים שייחודיים רק לו, דווקא בגלל שאין חמץ, וחבל.
טעינו. עווינו
אני אוהב את הדת היהודית ומעריך את עקרונותיה המוסריים. הסקטור האורתודוכסי, שלקח לעצמו מונופול על הדת, פשוט המאיס אותה על ההמונים. הדת היהודית זכתה ליחצנות שלילית, של דת מגבילה, אוסרת, מחרימה, מנדה ומונעת, שלא בצדק. אם היינו יודעים לקחת מהדת את היופי שבה, את הציווי המוסרי נטול הפולחן שהוא המהות – היינו במקום אחר לגמרי.
מי שרוצה לקיים את כל המצוות עד הסוף – סבבה.
מי שרוצה לקיים רק חלק מהמצוות ואינו מתיימר להיות אדוק- גם סבבה.
מי שלא רוצה לקיים מצוות בכלל – זכותו. לגיטימי.
אבל אם רוצים לתחמן במצוות – ולמכור לסביבה לוקשים של מקפיד ב"קלה כחמורה" – עד כאן.
אסיים בדבריו של הנביא ישעיהו, פרק נ"ח. הפרשנות היא של ה"רב" טזוטא שליט"א:
העם, שעסוק בפולחן בלבד ללא יישום מוסרי מתלונן בפני אלוהים : “ למה צמנו ולא ראית,עינינו נפשותינו ולא תדע".
והנביא, בשם בורא עולם משיב “הן לריב ומצה תצומו, ולהכות באגרוף רשע. לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם: הכזה יהיה צום אבחרהו,יום ענות אדם נפשו, הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה’.”
במילים פשוטות – ישעיהו אומר לעם: אל תבלבלו במוח. אתם אומנם צמים פיזית ומקיימים את הפולחן כולל כל החרטבונא- אבל ממש לא מתיחסים להיבט המוסרי של העניין. והוא גם מדבר על האלטרנטיבה, ושימו לב שהיא איננה כוללת שום אלמנט פולחני:
“הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חופשים וכל מוטה תנתקו: הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם" .
ישעיהו פשוט אומר : תהיו בני אדם! תהיו טובים איש לחברו, גלו הבנה ואל תפנו עורף לסבלו של האחר, תהיו סוציאליים ולא סוציומטים.
זהו. עד כאן שיעור התנ"ך שלנו להיום. תהיו אנשים טובים.
נושאים: חברה וסביבה | 27 תגובות »
10 ביולי, 2008 בשעה 15:25
אהבתי מאד את הכתבה,אמת ויציב.
די לצביעות של הדוסים.
10 ביולי, 2008 בשעה 21:55
ארוך מדי אבל מובן ..
אתה יודע שאנימסכימה עם כל מילה
12 במאי, 2009 בשעה 16:34
אממ… מצד אחד אני מסכימה, אבל מצד שני, אני באמת לא חושבת שאתה ממש הוגן.
כלומר, הרבה אנשים שוכחים לעשות את ההבדלה בין דתיים וחרדים.
ובעניין דתיים שהם לא חרדים, יש המון "סוגים" שונים. אני לא בטוחה שפגשתי שני אנשים דתיים שמקיימים או לא מקיימים בדיוק אותו הדבר.
בענייני צניעות – יש הרבה יותר מלכסות את השיער (ואני באמת לא חושבת שכיסוי שיער נחוץ. בטח שלא לטובת פיאה, שהיא ברוב המקרים נראית יותר טוב מהשיער האמיתי) וכל אחת צריכה לדעתי לדעת מה הם הגבולות שלה. אני חושבת שהגבולות שלי היו נשארים אותו הדבר גם אם הייתי חילוניה. (ושוב – כל אדם מגדיר את עצמו אחרת. יכול להיות שיהיה מישהו שמקיים יותר מצוות ממישהו שמגדיר עצמו דתי, והוא מגדיר עצמו חילוני. זה מאוד תלוי.)
האמת, שהלחיצה על המתג כן עושה את ההבדל, כי אין איסור הנאה מאש בשבת. אם כיוונת משהו ביום שישי לדלוק בשבת, הרי שעשית את הפעולה ביום שישי. מה שיקרה ביום שבת, הוא פשוט אחד מתכונות המכשיר, ולא באחריותך. זה בדיוק כמו להדליק אור בשישי ולהשאיר אותו דלוק בשבת. אני לא ממש מבינה מה הצביעות פה.
בקשר לכשרות – אין כשרות שטובה יותר מהשנייה. זה באמת בולשיט. פשוט, יש כשרות שמגזימה יותר מהשנייה.
אני לא באמת חושבת שצריך להגזים עם הנקיונות לפסח, אבל דבר ראשון, ניקיון יסודי לבית לפני האביב לא יכול להזיק. דבר שני – האיסור כ"כ חמור… ואם מישהו מרגיש יותר צדיק אם במקום לקנות עוד מערכת כלים ולהשתמש בה בפסח הוא עובד קשה וכאילו "נותן" יותר – ממש לא אכפת לי. בכיף שלו.
אני באמת נגד דברים כמו, למשל, ללכת לחזר על הפתחים למטרות "לימוד תורה", כאשר יש לבנאדם כסף לקנות חליפות יקרות ואת הכח לעבוד. כשמישהו צעיר וחרדי בא אלינו לבית לבקש כסף לחתונה שלו.. אנחנו אומרים לו לחפש עבודה. שאמא שלו תממן לו את החתונה, למה אני?
אני מסכימה איתך בהרבה דברים, אבל אני חושבת שכמו שלא צריך להיות פולחן בלי אמונה, ככה גם קשה לי עם אמונה ללא "פולחן" בכלל. אם מישהו היה אומר לך שהוא אוהב אותך, אבל לא מוכן לעשות שום דבר בשבילך, אפילו דברים שאתה מבקש ממנו לטובתו… לא יודעת, אני לא הייתי מרגישה עם זה בסדר.
אבל, אני מכבדת את זה, וזכותו המלאה של כל מי שרוצה לעשות את זה, ואם המשפחה שלי הייתה עכשיו יוצאת בשאלה – ממש לא היה אכפת לי.
אני לא "בזה" לאף אחד ולשום אקט פולחני או אמונתי. למרות שרבים מהם לא קשורים אלי בכלל (ואני מניחה שעל מלא לא שמעתי). ואתה כן בז לקיום עבודת ה', פולחן, מצוות, איך שלא תקרא לזה. מי שרוצה שיכבדו אותו – שיכבד אחרים.
חוץ מזה – רשומה מקסימה
בכלל, אתה כותב נפלא, ונעים וברור לקרוא אותך
12 במאי, 2009 בשעה 19:12
היי יערה. תודה. ברוך בואך לבלוג
אני מקבל את קביעתך שאין להתייחס לכל ה"דתיים" כמקשה אחת. יש בהחלט זרמים שונים ולכל אחד מנהגים ותפיסות עולם שונות ולעיתים אף שונות מאד.
כפי שכתבתי, אני אישית, מניח תפילין באהבה ובשמחה כי אני נהנה מזה ומאמין באלוהים באמונה שלמה. זה לא מונע ממני לכתוב באהבה על ציצים בבלוג שלי, או "לחלל שבת" לפי תפיסת עולם של "דתיים". השבת היא מתנה מאלוהים לנו, ומי שלא יודע להנות ממנה ולכבד אותה דופק למעשה את עצמו…
אני לא אוהב את ההתעסקות האובססיבית בצד הפולחני של הדת. היהדות היא נפלאה ומדהימה גם בלי פולחנים והגזמות. מילא, אמונות ריקות כמו עבודת אלילים נעזרו בזה בכדי להעצים את החויה, אבל היהדות חזקה גם בלי זה. זו דעתי. יתכן ובני אדם זקוקים לפולחן בכדי להעצים אמונתם, ראי תקדים עגל הזהב…
אני בהחלט מסכים איתך שיש לכבד כל תפיסת עולם מוסרית. את מוזמנת להמשיך לקרוא בבלוג ולהגיב. אשמח לשמוע ממך תובנות והארות נוספות.
2 במרץ, 2010 בשעה 0:25
חוץ מזה – רשומה מקסימה
בכלל, אתה כותב נפלא, ונעים וברור לקרוא אותך לא מתאים לך לכתוב על כזה נושא בצורה כזו הייתי יכולה לפוצץ לך את האתר מתגובות והסברים בכל העניין אבל אני סומכת עליך שבתור אדם נורמלי ורציני תחפש מעט ברשת על כל מה שמדליק אותך בעניין זה ובמיוחד באתר הידברות מצפה מאד לתגובתך
2 במרץ, 2010 בשעה 7:42
היי מסוקרנת. תודה על דברייך
אני מכיר היטב את האתר ואת הערוץ של הידברות.
נקודת המוצא שלי היא אחת: אמונה מוחלטת באלוהים.
מתוך רציונל טהור. לא כפיה, לא שטיפת מח מילדות, לא שינון פסוקים כמנטרה יומית בבית הכנסת ולא פחד מעונשים בגיהנום.
רציונל לוגי קר, שמבוסס בין השאר על הדרך שבה אלוהים עצמו מציג את תפיסת עולמו בכל הזדמנות בכתבי הקודש. הוא ישירות- ולא פרשנויות.
אלוהים הוא ישיר מאד ומדבר תכלס. לא הולך סחור סחור. הבעיה שה"פרשנים" שלו לוקחים את הדברים החד משמעיים שלו והופכים אותם למסורבלים ועמוסי משמעויות מלאכותיות ולא תמיד משיקולים טהורים.
אני אוהב את אלוהים. בכל ליבי, בכל נפשי. לפעמים אני לא מבין אותו, לעיתים אני כועס עליו… ככה זה כשאוהבים
אני חוקר ולומד את הנושא כל הזמן. כל יום. אני לא נוהג לשלוף מהשרוול כלום, וגם לא מקבל כל דבר כמובן מאליו, בשום תחום וגם לא בדת ואמונה. לא מעט עמדות שהצגתי בפוסט הן מבוססות רציונל ולאחר שפשפשתי בהן מכל עבר ובחנתי לא מעט נימוקים ותאוריות.
גם בעניני דת צריך לחשוב מחוץ לקופסה, להבין שכללים נכונים לזמן ולמקום ומטרת ההלכה היא להתאים אותם. ואכן, גאוני הדורות בעבר עשו זאת מאות שנים בחוכמה ואצילות. במאה השנים האחרונות זה כבר לא כך. יש מעט מאד פוסקים אמיצים. העסקנות, הפוליטיקה, התככנות, הכסף, החיפוש אחר עוצמה וכח וכמובן הפנאטיות השתלטו גם על זה ולכן זה תקוע ולא מתקדם כפי שהיה מאות שנים. שיקולים זרים מונעים מהיהדות להתפתח כפי שעשתה בעבר וצריכה גם בעתיד. מחזירים אותה אחורה. חוסמים כל דיון שונה מהנתיב המרכזי. והרי היהדות הגיעה למה שהגיע דווקא בגלל הפולמוס, דווקא בגלל הדרישה לפקפק, לחקור ולאתגר כל דבר. ראי בגמרא. תענוג אינטלקטואלי צרוף שכיום, למעט מתי מעט שעדיין שומרים על הגחלת, "נחנק" .
תרגישי חופשי לאתגר אותי לגבי נקודות שהעליתי בפוסט. אם יש לך תפיסות ורציונל שונים לגבי הנאמר- אשמח מאד לשמוע וללמוד.
5 במרץ, 2010 בשעה 13:35
יפה שאתה חושב שהגמרא זה טוב א"כ כנראה שאתה מאמין שהגמרא זו אמת א"כ נסה קצת להתענג על ה{ראי בגמרא. תענוג אינטלקטואלי צרוף שכיום, למעט מתי מעט שעדיין שומרים על הגחלת, "נחנק" .} דרך אגב למה אתה מניח תפילין מי אמר שהקב"ה רוצה את זה אלא מה זה כתוב בתורה ובזה אתה כן מאמין שהתורה זה ישירות מה' {הקב"ה -נכתב למען קלות הכתיבה }ומי אמר שהתפילין שלך צריכות להיראות איך שהם נראות {בתקוה שהם אכן כשרות ע"פ ההלכה} זה רק מחז"ל שהם קיבלו ע"ז בסיני מה שנקרא הלכה למשה מסיני וכן הרבה הלכות אחרות זה כך ואם אינך מאמין לפירוש שלהם בנוגע למצוה א'
אז איך הינך מאמין להם בנוגע למצות אחרות כגון טלית ותפילין
תאמין לי ברגע שקצת תלמד גמרא תבין יותר טוב מה שאני כותב לך הרי (וכמו שאתה יודע – כך נראה מדבריך )בגמרא לא מחליטים סתם פסיקת הלכה שם נעשית אחרי דרישה וחקירה יותר מאשר בביהמ"ש ותהליכי חקיקה בכנסת דרך אגב לאחרונה הרבה חברות אפי' הגדולות במשק הולכות להתדיין בפני בתי הדין ולא בבית משפט ולא רק בגלל השחיתות המשפטית הקימת שם ראה ערך עו"ד קורב אלא גם צורת ההתנהלות והירידה לעומק העניין בקיצור בבתי הדין העסק נעשה כמו שצריך
הלאה בנוגע לצניעות באמת הרבניות הם שמות פאה שלא נראת כשער ולא יפה כשיער
הלאה כשרוית השוני נובע מסיבות שונות בעיקר ברמת הפיקוח ידוע שיש כשרויות שהאנשים המשגיחים אינם עושים את העבודה כמו שצריך בלשון המעטה {מה אתה מצפה מכיפות סרוגות ודי למבין}
בשר בחלב {דרך אגב לפני שנכנס לנושא צורך ההפרדה בין אכילת בשר בחלב נחקר גם מדעית {לא שזה הטעם של התורה לצוות על כך } בשר כדי לעכלו צריך הגוף להשתמש עם חומר כימי המוגדר כבסיס וחלב עם חומצה ערבוב בין השנים יוצר תגובה כימית שלא טובה לגוף ולבריאות ומזיקה להרבה אנשים ומכך גם נובע ההבדל שאחרי בשר מחכים יותר זמן מאשר חלב משום שבסיס לוקח לו יותר זמן להתנקות מהקיבה והמעי מאשר חומצה אקווה שהובנו דברי על אף הקיצור הנמרץ
ומשום שאין איסור לאכול חלב לבד ובשר לבד יכול להיות שתאכל חתיכת בשר עם מזלג שמלוכלך בחלב או בלוע בתוכו ע"י בישול מעט חלב וכעת שאתה אוכל זה יכול לצאת ולהזיק לך וכנ"ל דרך אגב היה א' שהיה אלרגני מאד לחלב והלך לקנות בורקס תפו"א והקפיד ע"ז כי החלב היה יכול להורג אותו ובכ"א קיבל התקפת אלרגיה וכמעט מת בגלל שה'מלחצים' שאיתו לקח את הבורקס שימש גם למוצרים חלביים זה רק מראה לך עד כמה הזהירות נדרשת בעניין {עקבות החלב במקרה הנ"ל היו מאד מזעריות }
בנוגע לנעיצת הסכין יש בזה הרבה פרטים וגם כך אני כותב יותר מדאי
5 במרץ, 2010 בשעה 14:12
המשך בנוגע למכירת הקרקעות בשמיטה זו המצאה של הדתיים לייט קרי מזרוחניקים שבישביל כל מה שבא להם הם אומרים שזה מצוה ראה ערך תערובת בנים ובנות בתנועת בני עקיבא שהם אומרים שזה מצוה למרות שכל א' יודע שמצווה ודאי אין כאן ועבירה כן יש כאן
שבת ה' צווה על השבת להזכיר לנו שעד כמה שאנו מנכל"י העולם בכל אופן לא אנו יצרנו אותו והאיסור הוא לעשות יצירה לא עבודה כלומר אין שום איסור לסחוב שולחנות במשקל טונה כל השבת אלא ליצור דבר חדש שלא היה קיים לפני כן הדלקת אור יוצרת בניית מעגל חשמלי שלא היה קיים קודם כיבוי האור שובר את המעגל החשמלי
ולי זה תבין את כל השאר אין בעיה להנות מחשמל בשבת אבל אם יצירתו נעשית ע"י חילול שבת {עובדי חב' החשמל } אסור לכן לחרדים יש גנרטור שהם משתמשים בו ליצור חשמל בשבת שוב אתה צריך להבין שהדבריםן לא נחתכו סתם אם תלמד גמ' תבין למה כל מלאכה נאסרה מס' שבת מאד מעניינת החרדים רוצים למאלות את רצון ה' על הצד היותר טוב ולכן הם לא רוצים שיהיה להם חמץ אפי' במשהו כי זה חמור מאד אתה הרי רוצה להשאיר אחריך איזה זרע לאחר שתמות ולחיות קצת יותר מגיל 60 לא אולי החטובה לא בכ"א עונש כרת לא ממולץ לאף א' בכ"א קשה להסביר דברים למי שלא חי את זה ולא רוצה לקבל אבל מבטיח לך תלמד קצת גמ' תבין דרך אגב זה לא כזה שחור כמו שזה נראה תסתובב עכשיו בריכוזים החרדים ותראה מה הולך
ובכ"א ע"פ סקרים למי שלא מאמין יכול לראות זאת ברשת וגם מי שקצת חושב ומסתובב ברחובת רואה שאחוז המואשרים והמרוצים בחייהם גבוה אצל החרדים מאשר אצל החילונים
לכן הרבה מהחילונים חוזרים בתשובה כי הם מרגישים שאין כלום בחיים
והרבה שהגיעו לצמרת כגון זמרים וכדומה כנל או שחוזרים בתשובה או שמתאבדים וזה לא מעט כידוע לצערנו
כך שזה לא כזה שחור והחילונים שנהנים זה בעיקר אולי אתה שיש לך את הקטלוג ציצים המעודכן וכדו' ויש לך את החטובה והבנות נהנות שרודפים אחריהם אבל תכלס הכל דפוק בזבל גם זה כמו גלידה טובה שאינך נהנה מזה הרבה זמן אכלת סקסקת נהנת וזהו אין עוד כיף חכה למנה הבאה לא כך
5 במרץ, 2010 בשעה 17:19
שלום ל"אין דבר האמת תורה דרכה":
תודה על התיחסותך ותגובתך המפורטת. אני מכבד מאד את הערותיך ומעריך את עצם העובדה שבחרת להתייחס. ברוך הבא לבלוג!
קראתי בעיון את התגובות ואני לא מסכים איתך כמעט בכלום.
אני לא יודע אם זה את או אתה- אז אתיחס ל"אתה", ואם זו "את" – אני מתנצל.
אינני יודע עד כמה אתה מכיר את הבלוג, תכניו ואת סגנון ההתבטאות שלי. אז ליתר בטחון אעדכן אותך שאני מאד ישיר וכנה ונוהג לומר את שעל ליבי בלי פילטרים. מבחינתי זהו דיון "אקדמי" חד ועניני, אין בכוונתי חס וחלילה לפגוע או להעליב אף אחד ואם משהו מדברי יפגע או יגרום אי נחת- אני מתנצל מראש ומבקש סליחה ומחילה.
בתגובתך אתה חוזר על אותן מנטרות שחוקות שמקורן בשטיפת מח דתית אורתודוכסית שכנראה ספגת מינקות. אל תנסה גם לחפש צידוקים מדעיים לקיום מצוות- כי לא צריך. הרוב המוחלט של המצוות לא הגיע מפי בורא עולם אלא מפי פרשניו, שעם כל הכבוד להם- הם עדיין פרשנים ולא המקור עצמו. אז אני מבין את המקור כפי שאני מבין, והם כפי שהם מבינים. איש באמונתו.
המשותף לשנינו הוא האמונה באל. מצטער לאכזב אותך, אבל אני לא איזה ילד מבולבל שאיבד את דרכו ומחפש אחר אור גדול שינחה אותו, ונימוקים כפי שהעלית בתשובותיך לא מרגשים אותי ולא מחדשים לי. אני אדם באמצע החיים. יציב, סקרן, מגובש, מאושר, והכי חשוב- שלם עם עצמו ועם דרכו. אתה מוזמן לקרוא בבלוג פוסטים רבים בנושאים שונים ולהכיר אותי. אני יסודי מאד בכל תחום ובמיוחד באמונתי. אני לא שולף מהשרוול אלא מבסס את דברי על למידה, סקרנות ואיתגור. ציינתי בתגובה קודמת שיחסי עם בורא עולם הם מתוך בחירה ואהבה- לא מתוך חרדה ופחד מעונש.
אני בא ממקום של הבנה. נטו. אחרי שמקלפים מכל הבלאגן את הרעש- נשארים עם הנטו. בגיל 40 מבינים יותר טוב את מה שלא מבינים בגיל 15.
אני בוחר להניח תפילין כי זה עושה לי טוב. זה מייצר אנרגיות טובות ופותח את יומי בהתיחדות אינטימית עם בוראי. אם זה לא היה עושה לי טוב- לא הייתי עושה את זה.
אני נמצא בדיוק באותה רמה של אמונה ויהדות מאז ילדותי. מעולם לא "התחזקתי" יותר ממה שאני ומעולם לא "נסוגתי" אחורה באמונתי.
ישבתי שבעה על אימי כי השבעה היא מהלך פסיכולוגי גאוני שמכניס את האבל והכאב למסגרת מוגדרת ותוחם אותו. אלוהים ברא אצל בני האדם את הבחירה החופשית ומעדיף אותה על פני רובוטיות חסרת מחשבה ושינון אוטומטי, אותה מיישמים ומשרישים אלה שדווקא מרחיקים מהדת. באים לברך- אבל יוצאים מקללים. לך תראה איך מתנהלים מניינים סביב השעון. כמו אוטומטים של תפילות. מכונות קדיש מהשפה ולחוץ. האם זה מה שאלוהים רוצה ?
לצערי הרב תעשיית "חכמי הדת" לקחה על עצמה את המונופול על פרשנות לאלוהים ולא כך הוא הדבר. אחת התוצאות שלה היא ההתמודדות שלך למשל עם התיחסות אחרת לדת ממה שהורגלת.
ראיית העולם של מרביתם היא שחור ולבן (תרתי משמע…) והם נתמכים בסיפורי פולקלור מטופשים שעובדים על מבולבלים ומחפשי דרך. (מכיר את זה שתמיד החוזרים בתשובה הם "טייסים לשעבר"…וואו….התרשמתי. אני כבר מגדל זקן ופאות)
תחסוך ממני את חוות דעתי על מה קורה באמת ברחוב החרדי מתחת לפני השטח, ועל דור שלם של "דתיים בכח" שגועש ומחפש את דרכו. בתוך עמי אני חי ואני מכיר אישית ומקרוב חתכי חברה שונים כולל דתיים "לייט" וחרדים "שחורים". מפאת צנעת הפרט לא ארחיב על זה.
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. אז כדאי שתדע שבדרך שלך, עם הקלישאות השחוקות (סיפורי הכשרות למשל, או הקביעה הגורפת על חילוניים שחייהם ריקים מתוכן, כאילו שבחברה החרדית כוווולם מלאי תוכן ואושר) שלא פועלות על אנשים מגובשים ושלמים עם עצמם, רק תרחיק אותם ותעורר אנטגוניזם. אני אישית למשל, מפריד בין בשר לחלב לא מתוך שום נימוק בריאותי. רק בגלל שאלוהים ביקש. נקודה. וככה זה צריך להיות.
צא ולמד מדוע שתי המצוות היחידות שמזכות באריכות ימים הן "כיבוד הורים"- הקשה מאד, ו"שילוח הקן"- הפשוטה לביצוע. בתשובה טמון הרבה.
צריך "להחליף דיסקט" בגישה הזו. דווקא הגישה שלי מעוררת סקרנות לאמונה, כיוון שניתן להיות אדם מאמין וחופשי באמת. להתמקד במה שחשוב ולא במסביב.
אני לא מחפש חיי נצח ואין בי חרדת מוות. קרא פוסטים שלי בנושא ותבין את תפיסת עולמי. אם יגזר עלי למות מחר- אז אמות. ממילא אין לי שליטה על זה ולא אכפת לי. אדם בוגר צריך לקחת אחריות על מעשיו. בבוא יומי להתייצב בפני בורא עולם אעמוד ואשמע את הטיעונים. ואקבל בהכנעה את ההחלטה. אני מעדיף את זה על פני חיים של עכבר מפוחד וחרד. ואולי דווקא אקבל מחמאות על דרכי ? תסכים איתי שיש סיכוי של 50% שאני צודק…
אני שמח לקיים דיונים אינטלקטואליים ואינטיליגנטיים. תרגיש חופשי להגיב ולהרחיב את הדיון. תאתגר אותי. זו בדיוק מטרת התגובות בבלוג.
5 במרץ, 2010 בשעה 17:39
דרך אגב…. אם אתה זכר – אני ממליץ לך להתעמק בקטלוג הציצים שלי. יש שם הרבה גורמים משמחי לב.
ואם את נקבה- תסתכלי בכל זאת…אולי תגלי שם לאיזו קטגוריה ניתן לשייך את שלך
6 במרץ, 2010 בשעה 9:27
דיון טוב אבל לוקח ים זמן לקרוא אותו..אני חושב שהדרך של טזוטה אמיתית יותר כי מבוססת על בחירה חופשית.למגיב שקורא לעצמו 'דרך התורה' אני רוצה להגיד שצא מהשטות של כל החילונים ריקנים ולא מאושרים.יש דיכאונים בכל חברה ויש מאושרים בכל חברה בלי קשר.אושר זה סיפור מורכב תחפש פה בבלוג מאמרים של טזוטה על אושר כדאי לך לקרוא.
28 בנובמבר, 2011 בשעה 10:53
לפני שאני יתחיל אני אומר:
ההורים שלי חרדים(מאוד) ומאוד מעודכנים ולא מיושנים בכלל אבל אני לא כ"כ דתי אבל על זה אני חייב להגיב
נתחיל: כל דבר התורה קבעה סייג! סייג זה גדר, לדוגמא:אדם עושה סורגים בבית כדי שלא יפלו נכון? זה אותו דבר
ואני יתיחס לכל מקרה בפני עצמו:
פאה:
נכון מאד! יש על זה הרבה הרבה מלחמות וזה באמת נקרא לעבוד על ה' הנשים שעושות את זה פשוט מחללות את ה'.
כשרות:
זה לא נכון בכלל כי יש בן אדם שיעשה גדר קטנה ויש גדולה כל כשרות מתיחסת לחומרה שונה ויותר/פחות גבוהה זה לא כל אחד והאלוקים שלו זה כל אחד והרמה שלו מה שכן זה נהפך ליהיות מסחרה וזה לא היה צריך ליהיות.
בשר בחלב:
זה גם קשור לגדר! חכמים ראו שזה דבר שיכול להיפרץ אז קבעו גדרות רחוקות. (אם אתה עושה רק מה שכתוב אז מותר פאה ;-))
שבת:
החכמים לא התכוונו שלחיצה על השלט זה עבודה אלא מי שעובד באולפן זה עבודה (והוא לא עובד עם בחירה כי אם לא היה רייטינג האולפן היה נסגר… למי ישדרו?
מה שעושים עם השעון שבת וכו' זה הכי נכון שבעולם! כי הפעולה אסורה בפועל וחכמים חיפשו דרך להתיר עד שהמציאו את השעון.
כך זה גם לגבי שמיטה.
פסח:
תשאל כל אשה אם היא לא מרגישה חירות בחג! כל האווירה היא חיובית דוקא ועושים הטבלות וכל זה בגלל שהכלי בולע לתוכו חמץ ו"כבולעו כך פולטו"-כמו שהוא קיבל את החמץ כך הוא פולט אותו(גם בשר בחלב)
והסיבה שכתוב על חומרים(כמו תבניות וכו')זה בגלל שבמפעל מושחים אותם באיזה חומר(כמו ג'לטין)וברגיל הוא לא כשר.!
הייתי מציע לך לבדוק הכל לא בשביל ליהיות יותר דתי אלא בשביל לשנות תפיסה על דברים מסוימים אם תרצה תתקשר לאדם שיסביר לך בטוב טעם:0546729250 קוראים לו יורם.
אוהב את הכתבות ומחכה לתגובה!
28 בנובמבר, 2011 בשעה 21:07
שלום לך "אוהב עם ישראל". אהבתי את הכינוי שבחרת. מזדהה איתו לגמרי
ברוך הבא לבלוג שלי. אני שמח שאתה נהנה מהפוסטים, ואשמח אם תמשיך לבקר בו.
ברשותך…אני לא רוצה לעייף את הקוראים ולכתוב שוב פעם דברים שכבר כתבתי כאן בתגובות מפורטות וקודמות שלי. אתה מוזמן לעלעל למעלה ולקרוא את התכתובות שלי עם קוראים אחרים בדיוק בנושאים שהעלית.
כהתיחסות כללית לנקודות שהעלית וחלקת עימי את תובנותיך (ובלי חלילה לפגוע בך או בדבריך הכנים) – הרי שיש כאן סוג של היצמדות לקלישאות שלצערי מדוקלמות על ידי רבים וטובים שחוזרים על מה שאני קורא "סיסמאות שהרבי אמר".
אני כן מצפה שיתיחסו לנושאים הללו במלוא הכובד ומתוך היבט פילוסופי ביקורתי וחתרני- בדיוק כמו שהדת היהודית האמיתית והחכמה אוהבת ומוקירה.
לענין תאוריית ה"גדר קטנה" ו"גדר רחוקה" שאתה מעלה: דבריך ונימוקיך דווקא מחזקים מאד את טענותי כנגד אותן מגבלות וחרמות.
ברגע שמתחילים להתחכם ולהקים גדרות בטיעונים הללו- כל הגבולות מיטשטשים, כבר אין סייג ואין שיקול דעת, ובסופו של דבר מגיעים בדיוק למצב שנמצא עכשיו על סדר היום- שבשיאו מונעים מנשים להספיד בבית הקברות את אביהן, מסלקים נשים מלשיר בצבא ועוד ועוד…
זו בדיוק הבעיה. פרשנויות והחמרות היתר. מתחיל בגדר קטנה ונגמר בחומת ברלין.
ואת זה אני אומר כאדם מאמין שאוהב את אלוהיו בכל נפשו ובכל מאדו.
28 בנובמבר, 2011 בשעה 23:19
הבנתי שיש עוד איזה פטנט לשנת שמיטה: יש איזו ידית שאתה מוריד ובאיזשהו שלב הטרקטור מוריד את המחרשה מעצמו אבל אני לא סגור על הפרטים.
בכל מקרה אני חשבתי על משהו אחר: אם אמורים לא לעבד את האדמה למשך שנה כל 7 שנים אז למה לא לעשות איזו חלוקה ל-7 של שטחי העיבוד החקלאיים וכל שנה לא לעבד חלק אחר? אבל אין סיכוי. גם אם היו מגיעים לחלוקה הוגנת שתתחשב בסוגי הגידול ותהיה מקובלת על כל החקלאים אז הרבנים היו מפילים את זה בטוח.
29 בנובמבר, 2011 בשעה 8:33
לאסף זה לא מדבר על'אם עבדת את האדמה הזו 7 שנים אז אתה לא עובד' זה היה ב2008 וזה יהיה ב2015 אלו שנים קבועות!
29 בנובמבר, 2011 בשעה 10:46
כן אבל אתם אוהבים לתת את הרציונל שהאדמה צריכה זמן להתאושש כדי שנוכל להמשיך לעבד אותה אז אם זה מה שחשוב אין סיבה שהצעה כמו שלי לא תישקל ואם מה שחשוב זה לוח הזמנים אז בבקשה אל תשתמשו בתירוץ הנ"ל.
29 בנובמבר, 2011 בשעה 17:15
זה לא זה, זה הרבה יותר עמוק…7 זה מחזוריות של הרבה דברים… שבוע שמיטה ועוד דברים…
29 בנובמבר, 2011 בשעה 19:17
חברים- לפחות כולנו מסכימים על העקרון הרציונלי של שמיטת האדמה כדי שתתאושש ולא תאבד את יכולתה לגדל מזון….
זה שהתורה הכניסה את זה למחזוריות של שבע- אני מניח שגם כאן יש רציונל שיכניס את האירוע לתוך מסגרת מוקפדת ומסודרת, ושאנשים לא "ישכחו".זה באמת הגיוני.
הענין הוא שבשמיטה יש עוד היבטים כמו שמיטת חובות, ואת זה אף אחד לא מוכן ליישם….
בדיוק כמו שמכל הלכות הצניעות, שמדברות על התנהגות וענווה "השכיחו" את הכל ומתיחסים רק לצניעות בלבוש. מגוחך שאורך השרוול של האשה הוא שקובע את רמת צניעותה, ולא התנהגותה. אני מכיר לא מעט נשים בעלות מחשוף עמוק שאופיין צנוע ועניו יותר מדוסיות לבושות טורבאן.
29 בנובמבר, 2011 בשעה 21:00
שמיטת חובות-כי יש פרוזבול שתיקן הלל הזקן.
ואתה מהזה צודק בצניעות! למרות שבבתי ספר החרדיים יש דגש על התנהגות- צריך עוד ואם אין עוד- לא שווה כלום! אפס!
29 בנובמבר, 2011 בשעה 23:21
הפרוזבול (שאגב, היא תקנה שנויה במחלוקת כמו רבות מבית הלל…) היא תקנה חכמה, הגיונית ורלבנטית שאנוכי, העני ממעש, מהלל אותה בכל פה. התייחסתי בדברי בתגובה הקודמת למצוות שמיטת החובות שלא מיושמת, כדוגמא למקרה שבו מוצאים פתרון יצירתי לביצוע מעקף למצווה דאורייתא. שזה בדיוק נושא הפוסט המקורי…..דרכים יצירתיות לביצוע "עבודה בעיניים" בצורה זו או אחרת
מאותו טעם ש"לא הגיוני" לבצע שמיטת חובות שנזקה עלול להיות רב על תועלתה – ניתן ליישם את אותה לוגיקה בתקנות "פרוזבוליות" דומות על אלף ואחת הלכות ומצוות אחרות שניתן לומר עליהם שהן "לא ישימות" למראית עין.
ואני- כבר שכבר הבנת, בהחלט משייך עצמי לבית הלל….
29 בנובמבר, 2011 בשעה 23:32
התורה וחכמים לא מחפשים דרכים להחמיר איפה שלא צריך…איפה שאפשר הם מקילים זה לא נסיונות התחמקות מהציווי וזה לא עבודה בעיניים כי מתי שצריך מחמירים ומתי שאפשר מקילים
30 בנובמבר, 2011 בשעה 9:04
בדיוק בגלל זה אני מעריך ואוהב את חכמינו, הפוסקים הגדולים הקדמונים, ומתעצב עד מאד שמי ש"נכנסו לנעליהם" היום -מנהיגי הציבור החרדי בהווה, לא מסוגלים להיות אמיצים, חדשניים ופרגמטיים כמותם. יש בהם שמונעים מפחד מטורף מחדשנות ורואים סכנה בכל חידוש. והלא חדשנות היא מקור היהדות.
התוצאה של זה הן ההחמרות הבלתי הגיוניות שהולכות ומתרבות. כאילו יש תחרות בין ה"פוסקים" מי מחמיר ומי מקצין יותר מחברו.
שיצאו ללמוד מחדשנותו מאירת העיניים של רש"י , למשל.
30 בנובמבר, 2011 בשעה 21:08
החכמים של היום הם המיקלים! ולא חוששים מהחדשנות אלא ממה שהחדשנות מביאה איתה…
הרב עובדיה יוסף שליט"א הוא הרב הכי מקל בדור!
ויש את חסידות סאטמר שהם הכי מחמירים כל אחד והזרם שלו…
והזרמים האלה זה כמו לדוגמא מותגים: מי שיכול קונה. ומי שלא וקונה נופל בסוף…קאפישט?
1 בדצמבר, 2011 בשעה 9:31
מסכים איתך על חדשנותו ופרשנותו האמיצה של הרב עובדיה- בניגוד לתדמית שיצאה לו. למי שרוצה להכיר אותו מעבר לתקשורת אני ממליץ לקרוא את הספר של אדם ברוך על הרב עובדיה.
חולק עליך לגבי חלק ניכר מהרבנים של היום. הם לא אמיצים, הם מושפעים וניזונים משיקולים זרים ורחוקים מאד מחדשנות.
אסייג ואומר שאני כמובן לא מתיימר להכיר את כולם- רק מה שאני רואה על פני השטח.
16 באפריל, 2013 בשעה 1:54
כל העניין אם בכלל אינו מתחיל בדעות הפרט או הכלל באיך היהדות צריכה להיות או להיראות על דעת זה או אחר, אנחנו לא בעוד תכנית חברתית כבקשתך להבעת דעות באיך או מה היה או יהיה עדיף לנהוג או מה גבול המותר או האסור כי זה לא יוביל למטרה הנעלה כל עוד אנחנו סביב גבול שכלנו ובינתנו..כל העניין מתחיל ראשית כל עד כמה האמונה באלוקים נחשבת בעינינו ועד כמה אנחנו מוכנים להקריב למענה לא רק בצניעות אלא בכל דבר העלול להכשיל את מטרתנו, ולא רק בכל דבר, אלא אף בכל פרט ופרט! ושוב הכול תלוי עד כמה אנחנו מוכנים ונרצה להקריב, כדי שבסופו של יום גם נבקש להקריב אף יותר מתוך רצון ולא מתוך כפייה מתוך בחירה ולא מתוך בריחה, מתוך הכרה ולא מתוך חוסר ברירה..וכן על זה הדרך.
אם יש את המטרה להגיע לזה אז זה דורש, דורש ביטול העצמיות, והאנוכיות של הבלי העולם למען התקרבות רוחנית והאמתית אל האלוקים על ידי קיום תורה ומצוות שנכתבו על ידי קדושי עליון שמסרו את נפשם למען זה, וכל אחד וכוחו, מתוך כוונה לחבר את המפריד ולא חלילה את ההפך..רק כך נגיע אל המטרה, ורק מכאן אפשר להתחיל,,ולא ב"אני חושב" או "לי נראה כך או כך" וכיו"ב, כי זה נשען על השכל וההיגיון האנושי שאינו בהכרח ייתן מענה.
נאמר "נעשה ונשמע", – נעשה ואחר כך נשמע, כלומר התבטלות האני והדעות האישיות ואח"כ נשמע כדי לדעת להשכיל ולהבין..אמונה וקיום התורה האלוקית תלויה בהקרבה והתבטלות, כלומר הקרבת היש שבתוכנו אל האלוקים ותורתו הקדושה,,מכאן כל השאלות והקושיות של דעתנו האישית והשכלית תהיה בעלת ערך עליון שביהדות על כל גווניה לחרדים לדתיים ולחילוניים כאחד רק כך נתחבר אל אל האמת להתעלות רוחנית וב"ה ונזכה כולנו אמן!
המשך שבוע טוב ובשורות טובות
17 באפריל, 2013 בשעה 10:11
היי יוסיפון.
תודה על התגובה המעניינת. קראתי בתשומת לב רבה.
שמת לב שאתה בעקיפין מחזק את עמדתו של פרופ' ליבוביץ המנוח בענין המצוות?
אני מסכים לחלוטין עם הכל למעט דבר אחד:
אלוהים אמר מה הוא רוצה באופן ברור מאד.
יש לי בעיה עם הפרשנויות וההתפלפלויות עם מה שאלוהים אמר. ברגע שרב גדול אחד מפרש ימינה ורב גדול אחר מפרש שמאלה בדיוק את אותה אמירה- יש בזה המון יופי ועוצמה שכלית- אבל אין בזה כלל מנחה חד משמעי.
עצם המילה "פרשנות" כבר מביאה לסילוף כזה או אחר של הכוונה המקורית. כל אחד ומידת ההחמרה/הקלה שהוא מאמין בה.
ומכאן הדרך פתוחה להבנה אישית של דברי אלוהים. לא בהכרח דרך פילטר של אף אחד- כולל רבנים (שגם יודעים לאיזו מפלגה אלוהים רוצה שנצביע בבחירות…או שממליצים לכהן להתעטף בשקית ניילון כשהוא טס מעל בית קברות).
19 באפריל, 2013 בשעה 15:55
tazuta, כפי שאמרתי, כשיש את המטרה העיקרית מתוך הקרבה אל האלוקים ויראתו הכל בעצם לא משנה, רב זה או אחר בסה"כ מפרשים את מה שלמדו מרבותיהם מפי רבותיהם וכן הלאה ולא מתוך בינתם אן דעותיהם האישית, אנחנו בחינתנו צריכים להתרכז במטרה ולא באנרגיות שליליות ולהיות פרשני פוליטיקה שלא מוביל לכלום,,כל אחד יתרכז במה שהוא צריך לתקן או לשפר אל המטרה הנעלה ב"ה הכל יסתדר
שבת שלום ומבורך !