הסנדק

אז עברו שמונה ימים מאז האחיינית שלי הביאה לעולם תינוק מהמם. לא תינוק "ברור" – אלא עולל יפהפה ועירני. לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שהאמא היא אחת הנשים הכי יפות שמסתובבות על פני כדור הארץ. (כן..כן, אתם אומרים. הוא לא אובייקטיבי…אבל האמת שזו המציאות…וחבל שאני לא יכול לצרף תמונה…).
מדהים כמה מהר אנחנו מתאהבים ביצור שעד לפני עשר שניות לא היה קיים בעולם…
אני נבחרתי להיות הסנדק בברית המילה והתיישבתי אחר כבוד על כסא אליהו הנביא באולם האירועים. המוהל התייצב למלאכה מלווה בבחור צעיר.  כנראה שגם למוהלים יש עכשיו סו-שף.
בקיצור- המוהל קצץ, כולם צהלו, הקטן צרח ועכשיו הגיע הקטע.
על פי המסורת, לסנדקים יש סגולה מיוחדת בטקס המילה. הם זוכים למנת קדושה רוחנית ולכן מרגע שמסתיים הקיצוץ, הסנדק יושב על כסא הכבוד ומקבל תור ארוך של אנשים שמגיעים לקבל את ברכתו.
אז אני יושב על כסא ענק, מקושט וגבוה, עטוף בטלית ומנסה לעטות ארשת של צדיק על פני, בעוד נחיל של נשים וגברים שאת רובם אינני מכיר עומדים בשורה מסודרת, ניגשים אלי בזה אחר זו, מכופפים ראשם ואני מניח את כף ידי על פדחתם ומברך. חלקם אף מנשקים את ידי. מה אגיד לכם- המר"ן טזוטה שליט"א.
באמת שלקחתי את זה בכבוד וברצינות ובירכתי אנשים מעומק הלב בפרנסה טובה, בריאות, זיווג ומה לא. חלק מהאנשים אף לחשו באזני ברכה ספיציפית שהם רצו- וברור שבירכתי.
אבל….אני מתחיל להרגיש את זה קורה…..במעמקי מוחי קופץ לו טזוטה הציניקן ויש לו רעיונות אחרים….
הסתכלתי בפני הנשים והגברים שבירכתי ונחה עלי רוח שטות… התחשק לי להוסיף לכל אחד ואחת ברכות נוספות שנראו לי מתאימות כמו: "שלא תסבלי מיובש בנרתיק" , שתזכי להנות מאורגזמות בשרשרת" , "שלא תחווה בעיות זיקפה", "שתזכי למצוץ גם לבלוע" , "שלעולם לא תעשי סיליקון בציצים", "שלא תיתקעי בלי סוללות לויברטור" ואפילו היו כמה שהייתי מברך אותן "שתזכי להבין שמכנסי טייץ לא מחמיאים לישבן במימדי מקלחון".
ובמשך דקות ארוכות מצאתי עצמי נושך את לשוני הסוררת שכבר התחילה לגלגל את הברכות הללו….ברוך השם שהצלחתי להתאפק. נס הסנדק.