מדינת הדרבוקה

בסוף השבוע האחרון התפרסמו במקביל שלוש ידיעות חדשותיות שהתיחסו לתובנות עדכניות בחיינו.

ידיעה אחת: לראשונה, אין אף מוסד אקדמי ישראלי ברשימת 100 האוניברסיטות הטובות בעולם. האחרונה שעוד דורגה, יצאה השנה מהרשימה. לא אוניברסיטת תל אביב, לא העברית, לא הטכניון ואף לא מכון וייצמן. כולן לא ב 100 הטובות.
ידיעה שניה: בדירוג הפורום הכלכלי של אסיה, הסתבר שישראל כבר לא מובילה אפילו במזרח התיכון. בכל התחומים שנמדדו ושוקללו כולל לימודי מדעים ומתמטיקה, ירדן ובחריין מדורגות מעלינו, שלא לדבר על ההשקעות הגדולות של ירדן בתשתיות.
ידיעה שלישית: כתבת ענק על תופעת המיסטיקנים, המכשפים ותעשיית הקמיעות שפורחת בישראל ברמות שלא היו בעבר.

מי שקיווה (לפחות בחזונם של מייסדי הציונות) שישראל, כמדינה הרוצה להגדיר את עצמה כמערבית, תסחוף אחריה את המזרח התיכון כולו לקידמה ונאורות, נוכח לדעת שקורה תהליך הפוך, ארוך ויציב שבו ישראל נטמעת היטב במזרח התיכון.
מדינתנו היקרה הופכת להיות מדינה ערבית מזרח תיכונית מן המנין, על כל סממניה ומאפייניה. מדינת ערב היהודית.

לא מקרי הוא שקיים קשר בין שלושת הנושאים המוזכרים בידיעות מהסופ"ש.
ככל שהשימוש באינטלקט וברציונל פוחת, וכפועל יוצא ביכולתנו ורצוננו לנהל ולהשפיע על חיינו, כך יש עליה בהסתמכות על מגידי עתידות, מכשפים ומיסטיקנים. הם כבר יגידו לנו מה לעשות….הם יודעים יותר טוב. אנחנו פאסיביים בחיינו.
ישראל הפכה להיות מדינה שבה יותר ויותר בני אדם זונחים את המח ואת הרציונל ופועלים לפי אינסטינקט. זה מה שמוביל אותנו. אינסטינקטים. זה גם מביא צעירים לדקור ולהכות אנשים ללא סיבה. לא רק האלכוהול. זה גם בגלל שהחשיבה יצאה מחוץ לתחום.
ההגיון OUT.  הדם שעולה לראש – IN.   פועלים לפי גירוי ותגובה. בדיוק כמו ג'וקים.
ויש קשר הדוק בין כל זה. בין הטמטום לאלימות. אנחנו שכונה. פשוט שכונה.
לפני שנים לא רבות נערים הסתובבו עם ספר מתחת לזרוע ולא סכין קפיצית בכיס.

המנטליות הערבית משתלטת על כל חלקה טובה בתרבות ובשיח הישראלי. השפה הערבית מושרשת היטב בסלנג. שום דבר חיובי לא נלקח מהתרבות הערבית. רק השלילה.
כמעט אי אפשר לפתוח רדיו, בעיקר בתחנות האיזוריות, אבל גם בארציות ,ולשמוע בו מוסיקה שאינה מזרחית, אבל לא מהז'אנר הקלאסי האיכותי, אלא הנחות ביותר. אין. פשוט אין. רוב התחנות הפכו להיות "רדיו ערס ". שדרים שכונתיים ומוסיקה מחורבנת עם הפקה בשני שקל.
מרבית התחנות מחפשות רייטינג – ואת זה יש למוסיקה מזרחית, לא לרוק. לא ליוצרים בעלי אמירה או חס וחלילה מורכבות.  העם רוצה ומקבל "כפרה", "מחושמל עליך" , "יפיופה" ועוד. מילא רדיו. את זה אפשר לסנן, אבל כשמצלצלים הטלפונים סביבנו, כמעט בכל מקום, מרבית הרינגטונים הם של מוסיקה מזרחית. אין משהו אחר. תמיד זה יהיה זמר עם קול דק וגבוה שמיילל ומגעגע טקסט מטופש.
המצב הקצין כשערוץ 24 – ערוץ המוסיקה נרכש ע"י אחת מזכייניות ערוץ 2 והפך להיות ערוץ מוסיקה מזרחית. מה שרואים שם מבוקר עד ערב זה חאפלות וטברנות. תמהיל של פרחות צעירות ונשים מבוגרות בבלונד צהוב מענטזות בקהל, דרבוקות משתוללות. קולולולולולולולוווו !!!!!

להיות עילג זה האינלקטואל החדש. לכתוב בשגיאות כתיב. לקלל בטוקבקים.
דור שלם גדל עם מבט מטומטם בעיניים. מי שקצת מדבר לעניין או בניסוח סביר הופך לילד כאפות. מי צריך שפה גבוהה כשאפשר למלמל – אח שלו, אחותנו, אחוקי, עיניים.
וזה לא מתבטא רק בדיבור. זה מתבטא בלבוש, בכתיבה, בשאפתנות, בחשיבה על העתיד. זה מתאפיין בחדירה לכל שכבות החברה. עזבו אתכם מלימודים. תן להיות כוכב ריאליטי. גם מונית הכסף הולך.
אני שומע לעיתים חלק מעורכי הדין הצעירים מתראיינים בטלויזיה ומתחלחל. איזו רדידות לשונית. איזה דיבור ערסי. איזו דלות שפה. לפעמים חלק מהפושעים רהוט יותר מהם.
אין לאן לברוח. כשזה מחלחל זה מחלחל.
זה מגיע ויגיע לעורכי דין, לרואי החשבון, ללוחמים, לטייסים. אין סלקציה ואין רחמים. לך תנצח מלחמות. לך תבנה היי טק.
רדידות היא מחלה שמתפשטת לרוחב ולעומק. כמו שטפון של מים. מי שמדבר לעומק הוא "חפרן" במקרה הטוב ו"זיין שכל" במקרה השכיח.
רק הבוקר שמעתי בחדשות שישראל היא במקום השני בעולם בשתיית אלכוהול של ילדים בגיל 11 . מקום שני אחרי אוקראינה.
יום אחד מישהו עוד יעשה מחקר סוציולוגי/פסיכולוגי ויחפש קורלציה בין תחילת הרדידות להתפשטות תרבות הרייטינג. עגל הזהב שלנו.
עזבו אתכם מעומק ורצינות. "חאליק……..הכל סבבה אח שלי, בוא שים איזה פרגית על המנגל, קח איזה עראק אשכוליות ועזוב אותך מהזיוני שכל של החנון הזה עם הבלוג המזדיין שלו. במילא אם ידבר יותר מדי נחורר אותו עם האולר".