חזון העלים היבשים
חזון הנביא טזוטה שליט"א פרק ל"ד
והיתה עלי רוח גדולה ותישאני ותניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עלים יבשים.
ועברתי עליהם סביב סביב והנה רבים מאד על-פני הבקעה והמה יבשים וקטנים מאד.
ותצא בת קול ותאמר אלי: בן-אדם, היחיו העלים האלה ואומר, בי נשבעתי – לא ידעתי.
ותאמר אלי בת הקול הינבא על-העלים האלה ואמרת אליהם הנה אני מביא בכם רוח וחייתם.
והעליתי עליכם כלורופיל וקרמתי עליכם סיבים ונתתי בכם רוח וביצעתי בכם פוטוסינתזה וחייתם.
וניבאתי כאשר צוותה אותי בת הקול והנה-רעש ויקרבו העלים עצם אל-עצמו.
ורואות עיני והנה-עליהם גבעולים וסיבים ויקרם עליהם צבע ירוק ויכסה את כל הצמח.
והנבאתי כאשר ציווני ותבוא בהם הרוח ויהיו העלים לשיחים ירוקים רבים וימלאו השיחים שדות גדולים מלוא השדה עלים ירוקים קטנים.
ויבואו מגדלי התבואה ויראו את השדות ויבכו בכי גדול ויאמרו : מררה וקללה על ראשינו. מה לנו השדות העמוסים בעלים ירוקים ומדוע זה צימחו פרא בשדותינו צמחים כה סרי טעם וחסרי שימוש.
ויקום החקלאי ושמו בישראל קולורבי בן נבט וישא קולו ויאמר : הלא ברכה גדולה היא זו לנו. ולקחת את העלים חסרי התועלת, ותדבר על ליבם של השפים הגדולים, המסעדות ובתי הקפה כי העלים ירוקים ובריאים המה ויפתחו עליהם את שערי הפרנסה לרווח קל ומהיר.
ויען מולו חותנו ושמו אספרגוס השורשי ויאמר : והבאת את העלים למסעדות ובתי הקפה ואמרת אליהם: רב לכם. חידלו מסלטים עמוסי ירקות יקרים כעגבניה, מלפפון ופלפל. אמור מעתה סלט ירוק, שאין בו מאום מלבד ערימת עלים ירוקים עתירי נפח ומים שמשקלם כקליפת השום ועלותם כשלג דאשתקד. ותקרא שמם בישראל עלי בייבי ותיתן לעמי הארץ קערות ענק עמוסות עלים ירוקים, ותיצוק מעל יין מקולקל ושמו חומץ, ותמכור כל קערה בחמישים שקלים תמימים כסף ותשכנע את העם והגר הגר בתוכם כי בכך חשקה נפשם ובריאותם ולכך יוצא כיסם.
ויצחקו עובדי האדמה צחוק גדול ויעמדו על-רגליהם ויצאו בשירה ובמחולות, בנבל ובכינור.
ואראה את הקולות ותצא נפשי מעימי. ואזעק זעקה גדולה ומרה טרוף טורף טזוטה ואלבש שק ואפר ואבכה את מררתי אודות אובדן סיר הבשר ממחוזותינו.
נושאים: חברה וסביבה | 20 תגובות »
24 ביוני, 2009 בשעה 12:16
אדון טזוטה,נכון שאתה כותב יפה,
זה לא אומר שאתה חייב לצחוק על פולניות ועל אוכל בריא.
אספרגוס וקולורבי זה מאד בריא ובכלל ירקות ופירות זה טעים ובריא.תנסה.חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
24 ביוני, 2009 בשעה 12:25
שושו יפתי…. אם אספרגוס וקולורבי בריאים- שיאכלו אותם החולים…. אני מעדיף פפגאיו
24 ביוני, 2009 בשעה 20:32
שלום הנביא הנכבד והקרניבור
זה ממש תאורית קונספירציה תנכית חחחחחחחחח
24 ביוני, 2009 בשעה 21:11
ויומר אליו הקורא אהבתי מאד את הפוסט ויודה לכותב על הנחת שגרם לו
24 ביוני, 2009 בשעה 22:56
טזוטה זה ענקקקקקקקקקקקקקקקק ואני גם לא יכולה לאכול את העלים האלו
24 ביוני, 2009 בשעה 23:07
אין לי מילים לתאר עד כמה נחת ואושר צרוף גואים ועולים בי בכל פעם שאני קוראת את מילותייך. אושר ועונג צרוף. פשוט מאד. ולעניינו של עניין – צודק אין ממך ואני בדעתך – אין כמו בשר, בשר, בשר. נקי, מידיום-רר, חמים וטעים!
25 ביוני, 2009 בשעה 0:57
קראתי רק היום את שני הפוסטים האחרונים בגלל לחץ בעבודה ועכשיו לילה ואני צוחקת ומפחדת להעיר את כול הבית ענק!!!!!
25 ביוני, 2009 בשעה 2:14
עכשיו אתה כבר כותב בתנכית חחחחחחחחחחחח אני דוקא אוהבת עלים,בהתחלה חשבתי שאולי אתה כותב על גראס חח
25 ביוני, 2009 בשעה 2:45
תגיד אפשר להיתחתן איתך ? אני מוכנה להיות אישה שניה עם אישתך רק שתצחיק אותי כול יום ככה !!!!!!!!!!אני יוצת למשמרת בוקר עם כזה חיוך מהפוסט הזה!!
25 ביוני, 2009 בשעה 4:18
טזוטא אתה חייב להוציא ספר
25 ביוני, 2009 בשעה 7:14
די לעלים הירוקים ! אני שמח שאני לא לבד בעמדה הזו
25 ביוני, 2009 בשעה 13:44
שיר-שיר,אין לך שום סיכוי להינשא לטזוטה,הוא שלי בלבד………….
26 ביוני, 2009 בשעה 18:51
מאד נהניתי מהשפה התנ"כית.
חן חן.
27 ביוני, 2009 בשעה 11:32
שושו איזה בעלות תפסת בבלוג
תבדקי עם טזוטה מה דעתו בכלל חח
27 ביוני, 2009 בשעה 14:57
טזוטה תיכתוב משהו דומה על בשר לטובת כול הקרניבורים
28 ביוני, 2009 בשעה 8:35
מאירסון, כשאכתוב את זה בטח תהיה לזה כותרת "סיר הבשר"..
30 בנובמבר, 2011 בשעה 21:52
אז נדברו(ב2011) חקלאי אל רעהו ויאמרו צדק טזוטה ולכן צאינה וראינה בנות ציון ובדקו היכלו העלים חסרי המעש?
ויבוקש הדבר וימצא וישלחו לקרוא לכל בעלי חנויות הטבע ויאמרו: כה אמר הנביא טזוטה:
עוד ארבעים יום יכלו העלים לכן אמור לחברי המועדון הקדימו קניותיכם ויאמרו: כן נעשה כאשר דיברת והרצים יצאו דחופים בדבר טזוטה וחנות ה"טבע" צהלה ושמחה
לצמחונים היתה(!) אורה ושמחה וששון ויקר…
1 בדצמבר, 2011 בשעה 9:27
חחחח….אהבתי את "ההפטרה" לפרשה שלי…
9 בפברואר, 2012 בשעה 15:14
איזה פוסט!!!!! אתה כותב שנון ונהדר. שמחה שהגעתי לבלוג שלך (-:
27 במרץ, 2012 בשעה 19:05
זה פוסט מבריק! אתה כותב יוצא דופן