ואלה שמות

יש לי שכנים חביבים. משפחה ידידותית להפליא. הם חמודים, שמחים, טרנדיים. כיפיים כאלה.
הם אוהבים בעלי חיים, בני אדם, ויש להם גינה מטופחת להפליא.
תחת קורת גג אחת דרות בהרמוניה חמש נפשות עם שלושה חתולים, כלב, אוגר, זוג תוכים וצב אחד.
ולכל אחד יש שם. לא של חיה. של בן אדם.
ככה יוצא שמידי פעם אני חובר למישהו מהם בשיחת חולין במעלית, ושומע משהו כמו "אנחנו לוקחים עוד מעט את ענת לרופא".
בהתחלה לא ידעתי מי נגד מי. לקח זמן עד שהבנתי שענת היא חתולה. במקרה אחר מספרים לי שגדי יצא לשחק בגן השעשועים עם שמעון. ואז מבין שגדי הוא הבן ושמעון הוא האוגר.
היה לי לא נעים יום אחד כשראיתי את אם המשפחה מוטרדת והיא סיפרה לי שלדניאל יצאה פריחה. שאלתי בנון שלנטיות אם כבר לקחו אותו לוטרינר, עד שמבט זועף הסביר לי שדניאל הוא התינוק החדש.
חשבתי שראיתי הכל עד שבאחר צהריים אחד ראיתי את הילד ממהר הביתה, הוא סיפר לי שמגיעים לתת זריקה ונוזלים לפנחס, כי הוא נראה לא טוב.
רק כשראיתי גנן בסרבל ומגרפה נכנס לביתם הבנתי שפנחס הוא עץ התפוזים שבגינה.