בטח שאני זוכר…

לא מזמן נתתי הרצאה בכנס טכנולוגי. אני מרצה מבוקש בתחומו ומשתתף בכנסים בתדירות גבוהה למדי, לעיתים כמרצה או חבר פאנל, בפעמים אחרות כאורח. כנסים כאלו הם הזדמנות לפגוש באופן ישיר ובמסגרת חופשית יותר, לקוחות, לקוחות פוטנציאליים, מתחרים ושותפים עסקיים.
ההתחככות הזו היא חלק חשוב במיצוב, ביצירת קשרים ובהתעדכנות מה מתבשל בשוק.
כשסיימתי וירדתי מהבמה, ניגשו אלי לא מעט אנשים, שאלו, פירגנו, לקחו כרטיסי ביקור. אני כמובן מחייך, אדיב, מנהל סמול טוק, לוחץ ידיים. חלקם מדברים איתי כאילו שאנחנו מכירים היטב, אבל גם הם לא מודעים כלל למה שעובר עלי באותו הזמן: אני לא זוכר פרצופים של אנשים. בכלל.
להגנתי אומר שאני נמצא במצב שבו הרבה יותר אנשים מכירים וזוכרים אותי, מאשר אני זוכר אותם. במסגרת עבודתי אני מסתובב בכל הארץ בין ארגונים ובמהלך השנים הרבות בהן לימדתי באקדמיה במקביל לשאר עיסוקי נחשפתי בפני אלפי בני אדם. סטודנטים, אנשי צוות וקולגות.
אם זה היה מסתכם רק בלא לזהות אקס-סטודנטים או לקוחות שעשיתי אצלם פרויקט לפני עשור- מילא. הבעיה שאני יכול לפגוש בכנס או אירוע קולגה או מתחרה שלי שכבר פגשתי מספר פעמים ורק אתמול שוחחנו בטלפון ולא לזהות אותו. במצבים כאלו אני מחפש נואשות את תג הזיהוי עם שמו לפני שאפלוט משהו לא לעניין…
ואני לא מזהה גם כאלה שפגשתי חמש דקות קודם לכן. זה מעמיד אותי במצבים מוזרים שיכלו להיות מביכים אלמלא שנים רבות של נסיון שלימדו אותי להיות מיומן בלצאת מהם.
כמובן שהבעיה היא קודם כל בי. משהו במבנה המח שלי בעייתי בזכרון חזותי שמתקשר לפרצופים. פעם סיפרתי לכם בפוסט שאפילו קרובי משפחה שלי שאני פוגש באירועים אני לא זוכר.
למרבה המזל, מיתאר חמוקיים נשיים ומידות החזיה של מרבית הכוסיות בסביבתי הקרובה אני זוכר היטב וברמה מדעית.
אז איך אני מגיב? כשמישהו ניגש אלי, מושיט יד וקורא "שלום טזוטה! מה שלומך!" אני לרוב מחייך, מודה לו, אומר שטוב לראות אותו, דורש בשלומו, וכל זאת מבלי להסגיר לרגע שאין לי מושג מושתן מי זה. אבל מידי פעם זה מתפלק לי, והפדיחות הגדולות ביותר שלי מתרחשות בפגישה עם לקוח פוטנציאלי בפעם הראשונה. וזה קרה לי יותר מפעם אחת. אני יכול לשבת שעה בפגישה עם אדם שלא הכרתי בעבר. לסיים אותה, להיפרד ממנו בלחיצת יד ולרדת לאכול משהו במזנון סמוך.
כעבור כמה דקות, בעודי יושב, ניגש אלי מישהו ומברך אותי לשלום. אני נועץ בו מבט מופתע- ושואל אם אנחנו מכירים מאיפשהו.
אותו מישהו נועץ בי מבט נעלב ואומר : "לפני חצי שעה ישבנו אצלי במשרד"….