ריבונו של עולם

נפגשתי עם אלוהים בבית קפה קטן.
בהתחלה הצעתי לבוא אליו- אבל הוא סירב בנימוק שאם אגיע אליו זה יהיה בלתי הפיך.
ישבנו ליד שולחן לשניים. הוא נעץ בי מבט ואמר- "הסתפרת".
הופתעתי. "שמת לב".
"השגחה פרטית….אתה יודע" חייך.
המלצרית הגיעה . "מה תשתו"?
אלוהים סימן לי עם העיניים- שאזמין.
"אני רוצה הפוך חזק" אמרתי.
היא פנתה לכיוונו של אלוהים. "אני אקח שחור בוץ" הוא אמר.
המלצרית פנתה לדרכה ואני לא יכולתי שלא לצחוק.
"מה מצחיק אותך? שאל אלוהים.
"שאתה מזמין שחור בוץ. כמו החיים שלנו……יש בזה אמירה, לא?"
"איך אתם בני האדם אוהבים לסבך את החיים….." הוא נאנח. "בכל דבר מחפשים משמעות"…
צחקתי . הסכמתי איתו.
"חתיכת מייל שלחת אלי" אמר אלוהים. "עשרים דפים של טענות וקיטורים. נדבקת מהחטובה שלך? כבר חשבתי שזה האפיפיור הפולני ההוא שלח לי אבל נזכרתי שהוא כבר מזמן בישיבה של מעלה".
"האמת, הייתי מופתע שחזרת אלי. אתה יודע- אתה אלוהים ואני סתם איזה בלוגר…." אמרתי.
"זה בדיוק הענין". אמר אלוהים "אם בני האדם יפתחו קצת את הראש הם יבינו שאני תמיד כאן. שומע, מתייחס ולפעמים גם מדבר איתם. הבעיה עם אלה שלא מוכנים להאמין שזה נכון. אני מדבר הכי ישיר, שם הכל על השולחן ועדיין אתם לא מכירים אותי. ממציאים לכם דמות. אפילו בציורים שלכם אני תמיד מופיע קשיש עם זקן לבן וארוך. מי החליט שככה אני נראה ? אם בראתי את בראד פיט נראה לכם שלא יכולתי לדאוג לעצמי? שמע טזוטה. אם נתייחס למה שכתבת ברצינות, אז אפשר לסכם את הכל בשני משפטים. אתה שואל למה יש כל כך הרבה רע בעולם, ולמה אני לא מתערב. סיכמתי נכון?"
"נכון מאד….יש לי דוגמאות וכאלה, אבל לא ניכנס לזה".
"טוב. אז יש לי תשובה אחת בשבילך. בחירה חופשית."
שתקתי לרגע. "לא מספיק ברור לי" .
"טזוטה, בוא נתחיל מהבסיס. נתתי לכם בחירה חופשית. לא בראתי עולם של רובוטים. אני לא מחובבי האנדרואיד"…..חייך אלוהים והוציא מכיסו אייפון לבן.
"אלוהים! אתה מסתובב עם אייפון ?!"
"ברור" ענה. "למה אתה חושב שסטיב ג'ובס הגיע אלי כל כך מהר? יש לי אפליקציה שמאפשרת לראות בכל רגע נתון כמה בני אדם מנשנשים שרימפס"…
הייתי בשוק. הוא פרץ בצחוק ואמר "נראה לך שזה ככה ??? אתה חושב שאין לי מה לעשות ביקום חוץ מלבדוק מי אוכל מה? נהיית חרדי ?!…נו….טוב שאני שומר על פתאים…"
"אני כבר לא יודע מה לחשוב" עניתי. "אז מה אתה מחזיק באייפון?"
"סתם…תמונות של השטן וכאלה…קח, תראה" אלוהים הושיט לי את האייפון.
"מה אלוהים, אתה מסתלבט עלי? זה לא השטן! זו תמונה של האחיינית שלי!".
אלוהים חייך וסינן "זה מה שאתה חושב…"
הוא לקח שלוק מהקפה והמשיך. "אז מה אתה רוצה ממני? יותר מעניין לחיות בעולם שבו כל יצור הוא אינדיבידואל שבוחר לעצמו את חייו ואת דרכו. אתה ורק אתה בוחר את חייך. אבל אתם מצפים שאהיה מעורב בכל דבר. אפילו בפנדל של הקבוצה שמישהו אוהד. מה איתכם? תשאירו קצת מקום לאקראיות!
שאלת במייל למה לא בראתי עולם יפה ומושלם. בראתי. גן עדן! הלו???? איפה היית בשיעור תנך? אה, נזכרתי….דיפדפת בחוברות פורנו שהחבאת בספרים במקום להקשיב בכיתה. אל תעשה פרצוף נבוך…אני הרי בוחן כליות ולב…. כשבראתי את אדם וחווה שמתי אותם בגן עדן. נתתי להם חיי רווחה ואושר- והם דפקו את זה. מבחירה חופשית כמובן….
בראתי את בני האדם לתוחלת חיים של 60 שנה. באתם אתם עם כל השטויות של הרפואה המודרנית ומתחתם באופן מלאכותי את החיים. התחרפנתם? הגוף שלכם לא בנוי לסחוב את כל השנים האלה. לא עמוד השדרה, לא הראיה, לא השמיעה, לא הפרוסטטה. ואלי אתם באים בטענות?
אתם שואפים לחיי נצח. תמשיכו לחלום. לא תחיו. בראתי עולם של התחדשות. בכל דבר. בצמחיה, בבעלי חיים. בבני אדם. כולכם נולדים-מתפתחים-מתים. מפנים מקום לצמיחה חדשה. רוצים לחיות יותר שנים? בבקשה. תחיו, אבל אל תבואו אלי בטענות על מחלות גריאטריות ושלא נוח לכם לחרבן בטיטול למבוגרים…לכל דבר יש מחיר".
"סבבה" אמרתי "…..אבל אתה לא מרגיש אחריות כלפינו? למה העולם לא יותר צודק?"
"עולם צודק? מה נהיית לי קארל מארקס? אתה לא ממש רוצה לדעת איפה הוא עכשיו ומה נעוץ לו ברקטום. אני בראתי עולם. נקודה. יותר מדי אנשים לא מרוצים ממה שיש להם-בלי סיבה אמיתית- סתם רוצים את מה שאין. מתולתלות עושות החלקה יפנית ואלו עם שיער חלק עושות סילסול, שחורות הופכות לבלונדיניות ולהיפך. שלא לדבר על סיליקון בציצים- אתה הרי עוסק בזה יותר ממני…. לך תרצה את כולם. אין לזה סוף. אפילו אתם לא יודעים מה אתם רוצים. את הטוב והרע בעולם אתם יוצקים. לא אני".
"כן…אני יודע…בחירה חופשית וכל זה".
"טזוטה! בחירה חופשית זה היסוד. אני יכול להמליץ, אני יכול להנחות אתכם, לתת כללי יסוד לחיים, להדריך, אני יכול לבקש ואני יכול לדרוש. אבל אני לא אתפקד במקומכם. ג'יזס כרייסט….איזה דברים איומים אתם עושים בעולם בשמי… רוצחים, שורפים, משמידים, מכריחים נשים ללכת עם בורקה. יש צבועים שחיים בחרדה ובאפילה, לובשים מעילי פרווה באוגוסט וטוענים שזה מה שאני רוצה מבני האדם. יש שלא מוכנים לשמוע נשים שרות אבל הולכים לזונות ומקשיבים לגניחות מזויפות. ויש מקטרים שאני נותן אגוזים למי שאין לו שיניים. איזה בולשיט. אני נותן הרבה אגוזים להרבה אנשים. הבעיה שיש כאלה שמצפים שאני גם אפצח אותם בשבילם. מה אני צ'ייקובסקי?".
"כן" הוספתי "ויש את כל הרוצחים והפושעים שמגיעים לבית משפט עם כיפה על הראש"…..
"אה" צחק אלוהים "אלה בכלל קורעים אותי…שמת לב שמשום מה הם אף פעם לא יוצאים זכאים?….השגחה פרטית או לא?…תדע טזוטה, הערסים עם הכיפה השחורה- אין להם אלוהים!"
"שמע אלוהים, אחלה סטטוס לפייסבוק הבאת פה"
"עזוב" ענה "זה לא שלי. שמעתי את זה ממוסיקאי אחד.. דודו. כדאי לך להקשיב…חומר טוב "
נאנחתי. "יש אנשים שמאמינים שהם חיים בגיהנום. רע להם".
"טזוטה" אמר אלוהים, "מי אמר לך שהם לא צודקים? אתה חי עכשיו. אולי החיים הנוכחיים שלך הם הגיהנום של החיים הקודמים שלך? ואולי החיים הנוכחיים שלך הם גן העדן של החיים הקודמים שלך?"…..
הבטתי בו. "אז מה אלוהים, החלטת לשחק איתי משחקים פסיכולוגיים?"
"במקרה שלך", אמר, "אולי אתה נמצא במדור הראשון מתוך שבעה בגיהנום….אל תשחק באש…"
לרגע נבהלתי, אבל אלוהים פרץ בצחוק משוחרר וסימן למלצרית לגשת. "שני קרואסון שקדים בבקשה"…
כבר לא הופתעתי שאלוהים ידע מה אני אוהב.
"מזמן לא עדכנת את קטלוג הציצים באתר" אמר לי.
"כן…יש לי בעיות טכניות עם זה…קצת מסובך הענין" נאנחתי.
"אז כדאי שתזדרז…" קרץ אלוהים "אתה לא תהיה פה לנצח…."
"אתה רומז משהו?" נחרדתי.
"אני לא רומז כלום…ציינתי עובדה" חייך ונתן ביס בקרואסון.
"אז הכל בחירה חופשית? אתה לא מתערב בכלום?" שאלתי.
אלוהים שתק. לבסוף אמר: "בראתי אתכם בצלמי ובדמותי. אם לכם יש בחירה חופשית, זה בגלל שגם לי יש…."
"ואתה בוחר מתי להתערב ומתי לא?" הקשיתי. "במה זה תלוי ? יש קריטריונים ? תפילות ? קיום מצוות ?"
"אתה לא מצפה שאגלה לך הכל" אמר אלוהים. "חכה…בסוף הרי תגיע אלי ותדע. כמו כולם"….
צליל עדין נשמע. אלוהים קיבל SMS . הוא הציץ בו וראיתי שקצת התבאס.
"מה קרה" שאלתי.
"מכאן אני ממשיך לפולין. איך לא בא לי לשמוע עכשיו 30 מליון פולניות מקטרות סימולטנית…הייתי מעדיף לחלטר באשראם בהודו…אני עושה להם קולות מוזרים….מכבה את הנרות בלי שנושבת רוח…הם נגנבים מזה, אבל לפחות מפנימים מסר אמיתי"….
רציתי לענות לו, אבל לפתע שמעתי מאחורי מישהו קורא בשמי ויד הונחה על כתפי.
הסתובבתי והם עמדו מאחורי. שני גברים לבושים בחלוק לבן. למבוגר מהם היה סטטוסקופ על הצוואר.
"בוא טזוטה. סוגרים את הקפטריה. אתה צריך לחזור לחדר".
"אבל אני באמצע פגישה" אמרתי.
"עם מי?" שאל המבוגר.
"הסתובבתי בחזרה לשולחן ולא היה שם אף אחד. "לפני רגע ישב פה אלוהים…".
"אלוהים. אני מבין" אמר הצעיר יותר. "דוקטור, אני חושב שצריך להגדיל לו את המינון".
המבוגר הנהן, חיבק את כתפי ויצאנו לכיוון המסדרון הלבן. הבטתי אחורה וראיתי את אלוהים עומד ליד הדלת. הוא חייך אלי וסימן לי לייק עם האגודל.