שנאת האהבה

היא שונאת אותי בדיוק בגלל אותן תכונות שבגללן היא כל כך אוהבת אותי.

היא אוהבת אותי בגלל השקט, הרוגע וקור הרוח שמאזנים את נפשה הסוערת-
ושונאת אותי בגלל השקט והשלווה שאני משרה, המהווים מראה הפוכה לעצמה.

היא שונאת אותי בגלל שאני פועל מהראש ולא מהרגש. בגלל הרציונליות שלי. שבוחנת הכל באופן עובדתי, מספרי, קר. מאששת ומפריכה תחושות בטן.
והיא אוהבת אותי בגלל ההגיון, שיקול הדעת, ההחלטות המנומקות והרציונליזם, המאזנים את עולם האינטואיציות לפיו היא פועלת.

היא אוהבת אותי בגלל הדאגה שלי כלפיה, האכפתיות, הענין.
ושונאת אותי בגלל אותה דאגה, בגלל החיבוק והחום.

היא שונאת את האדישות שלי. את שימת הזין על מה חושבים האחרים, על הקלות שבה אני לא נותן לדברים שליליים להפריע לי.
והיא אוהבת אותי על הפרופורציות שהאדישות שלי מכניסה לחיים שלנו. על מה חשוב, מה שווה התיחסות, ומי ומה לא.

היא שונאת אותי בגלל יכולת הריכוז הגבוהה שלי. לעסוק במשהו ולא לתת לרעשי רקע או הפרעה סביבתית להפריע לי. בדיוק הפוך מהפרעת הקשב שלה.
והיא אוהבת אותי בגלל ההתמדה והריכוז. הידיעה שאני תמיד מסיים את מה שאני מתחיל בו. לא עוצר באמצע.

היא אוהבת את היציבות שלי. שמבטיחה לה בכל בוקר לקום לצד אותו אדם, עם אותו אופי, בלי מצבי רוח משתנים.
והיא שונאת אותי בגלל היציבות הזו. שמאפשרת לי לפעול ברוגע ושוויון נפש גם בעיצומן של מריבות ומשברים איתה.

היא אוהבת את האוכל שלי. הוא טעים לה. לעיתים אף מרגש אותה.
והיא שונאת את האוכל שלי- כי כדי להכין אותו אני מעז לדרוך על הבלטה שלה בקודש הקודשים שלה- המטבח.

היא אוהבת את הספייס שאני נותן לה. יודע להתרחק. לא מעיק. נותן מרחב חיים כשהיא צריכה את זה.
והיא שונאת את המרחב שאני נותן לה. כי אני לא לידה, כדי לשמש כולא לברקים שהיא מפיקה בסופה סוערת.

היא שונאת את הסבלנות העמוקה שלי. לאנשים, להקשבה, להמתנה לתהליכים שיבשילו.
והיא אוהבת את הסבלנות שלי, את היכולת לקבל, לספוג, להמתין.

היא אוהבת שאני מקבל אותה כמו שהיא. לא מנסה לשנות אותה.
והיא שונאת שאני מקבל אותה כמו שהיא. ולכן נלחמת בי ומתעקשת. לראות מתי אשבר.

היא אוהבת אותי על העבודות בבית, על שטיפת הכלים, על הורדת הזבל, על השותפות המלאה בכל.
והיא שונאת אותי בגלל אותה העבודה בבית, כי היא מנטרלת את היכולת שלה להתלונן ש"הבעל שלי לא עושה כלום".

היא אוהבת שאני אף פעם לא מקטר, לא מתלונן ולא מיילל. מקבל בשמחה ויודע להעריך מה שיש.
והיא שונאת את זה שאותם הדברים שמפריעים לה וגורמים לה לקטר- לא מציקים לי כלל.

היא אוהבת שאני זורם עם החיים. לא מחפש להכנס בכח בקירות בטון או בדלתות מרותכות.
והיא שונאת אותי על הקבלה של החיים. על שיקול הדעת. על ההשלמה הזו.

היא אוהבת אותי כי היא יודעת שאני אוהב אותה בכל ליבי.
והיא שונאת אותי, כי היא יודעת שאני אוהב אותה יותר משהיא אוהבת את עצמה.

היא אוהבת אותי מאוד – והיא שונאת אותי מאד. ובדיוק מאותן הסיבות.