כל נדרי

תחילת שנות ה 2000 . עברנו לדירה חדשה בישוב יוקרתי. בשכונה ובסמוך לה, גרו כל מיני "סלבס". פוליטיקאים, אמנים.

יום כיפור מתקרב, והחלטתי שהשנה, לרגל המעבר, אני הולך להשקיע במצווה חשובה בערב יום הכיפורים, והיא קניית ספר "כל נדרי".
בתפילה בערב זה, נהוג ששלושה אנשים שזכו במכירה הפומבית של המצווה, מוציאים מארון הקודש שלושה ספרי תורה, ועולים איתם לבימת בית הכנסת. שם הם עומדים וחובקים את ספר התורה, בעת שהחזן והקהל שרים את תפילת 'כל נדרי' בקול גדול. מעמד מרטיט.

ערב יום כיפור. אני בבית הכנסת המקסים בישוב, לבוש בגדי חג. נרגש מהמעמד, ולחוץ לקראת טקס מכירת המצוות. רציתי מאד לזכות באחד הספרים, אבל לעיתים הסכומים מגיעים לרמות מחיר דמיוניות.
המכירה נפתחה. תוך דקות, הספר הראשון נמכר במחיר שהיה הרבה מעבר לתקציב שלי. החלה מכירת הספר השני. פינג פונג של מספרים. הצעתי, אחרים הציעו, הצעתי שוב. וזכיתי! לא זול, אבל במסגרת התקציב. להפתעתי, לא נמכר ספר שלישי. לעיתים בגלל שהוא מוענק כמחווה למישהו שחפצים ביקרו.
התפילה נמשכה, ואז הגיע הרגע. הגבאי הכריז שאנשי ספר כל נדרי מוזמנים לארון הקודש, להוציא את הספרים.
הגעתי לארון הקודש, ואז הבחנתי בשני השותפים האחרים למצווה. האחד, היה השר לבטחון פנים. תושב השכונה. הוא זה שזכה בכבוד מטעם בית הכנסת. והשני, ישמרני האל. תושב שכונה נוסף. ראש משפחת פשע מפורסם ומתוקשר. דמות מפחידה ומוכרת מאד.
הוצאנו את הספרים, והשלישיה העליזה צועדת לבימת בית הכנסת, ומסתדרת בשורה.
מימיני השר לבטחון פנים. מבטו קפוא. משמאלי העבריין הבכיר. מחייך מאוזן לאוזן.
ואני באמצע. בטוח שאני הוזה.

והחזן מתחיל בתפילה: "בישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה…אנחנו מתירין להתפלל עם העבריינים…"