עתידות

לפני למעלה משני עשורים, עוד לפני שהקמתי את העסק שלי, עבדתי בחברת היי טק בינלאומית. בקומה בה היה המשרד שלי, שכן גם אחד מאולמות הייצור, ובו עשרות עובדי ועובדות ייצר. מלחימים, טכנאים ועוד.
ויום אחד, כטוב ליבי בתה עם לימון, במסגרת הפטפוט היומי עם עלמות חן שעבדו באולם הזה, פלטתי כלאחר יד שאני יודע לקרוא עתידות בכף היד.
אני מניח שברור לכם שאני יודע לקרוא בכף היד בדיוק כמו שאני יודע לבצע ניתוח השתלת לב ריאה. אבל זרקתי את זה לחלל האוויר בפרצוף רציני, ומה שצפיתי קרה. מכל עבר ננעצו בי מבטים פעורי עיניים ומלאי תקווה.
אחת הצעירות מייד לקחה אותי הצידה וביקשה שאקרא לה בכף היד. צעדנו אחר כבוד למשרדי. היא התיישבה בכסא מולי, הושיטה את כף ידה ואני גייסתי את הפרצוף הכי מיסטי שיכולתי לעשות והתעמקתי ארוכות במה שנראה כמו התפתחות של פטריה מתחת לציפורן האגודל שלה.
ואז התחלתי לחרטט ואמרתי את הדברים הכי בנאליים והכי גנריים שיכולים להיות כמו:
…את דלוקה על מישהו אבל את לא בטוחה שהוא שם עליך.
…יש לך חילוקי דעות עם ההורים לגבי מה שאת רוצה לעשות בחיים.
…יש לך קצת חוסר בטחון כי את חושבת שיש לך עודף משקל…(והיא בכלל רזה )
ועוד ועוד…כולל פרטים טריוויאליים שידעתי עליה מהיומיום בעבודה.
היא היתה בשוק. יצאה ממשרדי נרגשת כולה ורצה לאולם הייצור להפיץ את בשורתי ברבים.
אוי לי ואבוי לראשי.
לא חלפו עשר דקות וטור ארוך של נשים בכל הגילאים עמד בפתח משרדי וכולן מבקשות שטזוטה יקרא להן בכף היד. מזכירתי לא הבינה מה קורה פה והחלה לגעור בהן שלא יפריעו…
מה יכולתי לעשות? זרמתי. התחלתי לקבל קהל.
בזו אחר זו ובסדר מופתי, נכנסו למשרדי, ולכולן אמרתי בערך את אותו הדבר, בטון סמכותי ובחיוך אמפטי. כל אחת יצאה מחוייכת ושלווה, ובעקבותיה נוספו לתור עוד בנות נלהבות. ואני הרגשתי לרגע כמו באבא טזוטה.
באיזשהו שלב, אחרי איזה עשר בנות, נשבר לי. אני צריך גם לעבוד…אז יצאתי החוצה וביקשתי מהתור הארוך להתפזר כי באמת, הכל בצחוק ואני לא באמת קורא בכף היד.
הן התחילו לצרוח עלי, שלא אתחמק, שהן לא מאמינות שאני לא קורא באמת, כי אמרתי לכולן דברים נכונים, וממש התחננו שלא אדחה אותן.
נו מה יכולתי לעשות? הכנתי קפה שחור טעים, ביטלתי פגישה שהייתי אמור לקיים, חזרתי למשרדי, נפעם מהתור שחיכה בדלת והמשכתי לקרוא בכף היד.
במשך שבוע אחר כך עוד היו לי סיוטים מכפות ידיים. לא יכולתי לראות יותר כפות ידיים. הן רדפו אחרי גם בחלומות.