פטפוטים

מוצרים דוממים מנהלים איתי שיחות. לפני שתזמינו את נציגי בריאות הנפש לבקר אותי תנו לי להסביר.
לפני כמה שבועות הלך לעולמו מיתקן המים במשרד. מיתקן פשוט ששירת אותנו נאמנה כמעט עשר שנים. היו לו שני ברזים- אחד למים קרים והשני למים חמים.
תמיד המים הקרים היו קרים- והמים החמים היו חמים. מעולם לא נתתי את הדעת על הטמפרטורה המדויקת שלהם. היה סבבה.
אבל עכשיו התקינו במשרד מיתקן מים אינטיליגנטי. (תואר שני בהידרותרפיה).
גם בו שני ברזים, אבל יש לו צג דיגיטלי מתוחכם ומפורט. בכל רגע נתון הוא מראה את טמפרטורת המים הקרים וגם החמים, ויש לו סקאלה דיגיטלית שמראה אם המים בתהליך של חימום או קירור.
ועכשיו אני לא נהנה מהמים. אני בא למזוג לי מים קרים ורואה שהטמפרטורה שלהם 8 מעלות. לא טוב. אתמול שתיתי 6 מעלות והיה לי טעים. אז מה עכשיו? אני רואה שהמכשיר עובד, אז אולי אחכה עוד שתי דקות שירד ל 6 מעלות?
אפילו הכנת קפה נעשתה מסובכת. שמתי קפה ובאתי למזוג- ואז עצרתי. 94 מעלות. אולי לא מספיק? מקודם הכנתי ב 93 מעלות ולא היה משהו… שאמתין שירתח?
איזה שיט! למה לעזאזל אני צריך צריך את המידע הזה?? במיתקן הקודם זה מעולם לא הטריד אותי. שמתי מים שיצאו מהברז החם והקפה תמיד יצא טעים…
מגמת המכשירים שמספרים על עצמם יותר מידי התחילה אצלי בשנה שעברה עת החלפנו מקרר.
במקרר הישן מעולם לא עניינה אותי הטמפרטורה. פתחתי את המקרר- היה קר. את המקפיא- היה קפוא – דיינו. לא היה צג ולא נעליים.
אבל המקרר החדש הוא פטפטן. יש לו צג אימתני מול העיניים שמראה שתי טמפרטורות נפרדות…במקפיא ובמקרר.
ופתאום זה מציק. לפי הוראות היצרן הטמפרטורה צריכה להיות ברמה מסויימת. אבל יש מצב שאני פותח את המקרר ורואה שזה שונה. לא משהו דרמטי. במקפיא במקום מינוס 18 אני רואה מינוס 16 . ברור שזה נורמלי ומשתנה לפי טרמוסטט ופתיחת הדלתות, אבל אני מוטרד. מה קרה? המדחס נדפק? יש למקרר בעיות הורמונליות?
ואז מוצא עצמי חוזר אחרי רבע שעה וסתם פותח לראות שהטמפרטורה חזרה לנורמה. הנה נוספה לשגרת יומי טירדה חדשה שלא היתה בעבר….
רק חסר לי שמישהו ימציא בוילר שיראה במקלחת את טמפרטורת המים און ליין. הלך עלי.
בכלל אני מרגיש שאני מקבל יותר מידי מידע שאני לא צריך ושאינו מועיל לי. לפני כמה זמן אני נוסע בכביש מהיר ולפתע מקבל בלוח המחוונים הודעה ממחשב הרכב בזו הלשון: "התמסורת חמה מדי".
יופי של הודעה. מה אני אמור לעשות עם זה? אני באמצע נסיעה, לכל הרוחות. אם אתה רוצה שאני אעצור- פשוט תכתוב: עצור! – או שתדליק איזו נורית אדומה. מה אתה משחק איתי ברמזים? התחברת לצד הנשי שלך?
בכל זאת עצרתי במקום מבטחים ופתחתי ספר רכב. כמובן שלא מצאתי כלום על זה. אז המשכתי לנסוע.
רק שאחרי כמה ק"מ נוספים ההודעה הלקונית במחשב התחלפה להיבהוב היסטרי: Stop-Stop . כמובן כשהייתי באיזור הרבה פחות נוח לעצירה. יא בן זונה! לא יכולת להגיד את זה מההתחלה???
מילא המוצרים המתוחכמים. עוד אפשר (איכשהו) להצדיק את המידע. אבל שמתם לב מה קורה כשהולכים לקניות בסופר? גם המצרכים התחילו לפטפט.
קחו אריזת מוצר ביד, תהפכו אותה ותגלו שהמוצרים התחילו לצרף קורות חיים.
הקפה מספר לי שהוא גדל ביערות גשם בדרום אמריקה וכשהגיע לפירקו ידיים מסוקסות של פועל אפגני קטפו אותו באהבה. מעניין לי ת'תחת. מרק הירקות מספר לי על סבתא שלו, שנהגה להרתיח אותו באמבטיות כרפס וגזר (לך ליצחק קדמן, מה אתה רוצה ממני?) ואריזת הפסטה (כולה ספגטי!!!) נראית כמו ערך מויקיפדיה על סיציליה. הגלידה מספרת לי שהתפוחים נקטפו מהעץ של דוד שמוליק , החומוס מעלה סרטונים מילדותו ליוטיוב ואפילו מטהר האוויר מספר לי על שדות הלבנדר הקסומים בצפון שוויץ בהם נולד וגדל (שקרן- כתוב שמיוצר בטורקיה).
די כבר עם הבולשיט….

*********************************
הערת שוליים:
זה פוסט מן ההפקר. לא תכננתי לכתוב היום. יש לי ים עבודה על השולחן במשרד. אבל רבות מחשבות בלב איש…
הגעתי למשרד מוקדם הבוקר. הייתי הראשון. כבר כשיצאתי מהמעלית שמתי לב שהריצוף במסדרון רטוב וחלק. עד שהגעתי לדלת הכניסה שלנו ואת פני קיבל שטף מים שהתפרץ החוצה מתחת לדלת. הדלת מזכוכית שקופה אך המשרד חשוך ולא הבנתי מה קורה. כשראיתי שקודן הכניסה לא פותח את הדלת הבנתי שגם אין חשמל. פתחתי את הדלת עם המפתח ומצאתי עצמי טובל במים. שמחה גדולה.
מסתבר שהתפוצץ צינור במשרד שמעלינו. כמות המים היתה כה גדולה עד שהמים פרצו מהרצפה הלא אטומה שלהם, דרך התקרה שלנו, עשו קצר חשמלי והציפו את המשרד, הריהוט וחלק מהמחשוב.
בקיצור….בילינו את הבוקר בשאיבת מים בששון ופינוי כל מה שרק ניתן להזיז אל מחוץ לטווח המים הקולחים על ראשנו כמו גשם. משהו שקשה לעשות בחשיכה- כי אין חשמל וגם אין מזגנים- אז חם, עד שהגיע אב הבית עם בעלי המקצוע השונים והשיב לתחיה את המקום…
התקרה עדיין דולפת וכל פחי האשפה במשרד גוייסו לשמש דליים מאולתרים לאגור את המים שממשיכים לטפטף ממעל. עכשיו מחכים לאנשי הביטוח שיגיעו לאמוד נזקים. שלחנו את העובדים ליום חופש ואני כאן בפינה יבשה במשרד, אמנם לא בחושך, כי בחלק מהחדרים הצליחו להחזיר את החשמל- אבל אין לי חשק לעבוד, אז החלטתי לכתוב.