שרשרת המזון

אין משהו שמעורר בי בעתה כמו צמד המילים "ארוחה חלבית". בעצם יש.
גם "מזנון חלבי" או "מסעדה חלבית" עושים את הנזק.
תחשבו על זה שאתה מקבל הזמנה לאירוע כלשהו- יום הולדת, ברית או חתונה ושומע שבאירוע יהיה מזנון חלבי.
התגובה האוטומטית שלי היא כמובן קללה עסיסית בשבע שפות, ואחר כך שורה של השמצות שאני שופך על ראשם של בעלי השמחה, קמצנותם, נבזותם וטימטומם.
אוכל אמיתי בעיני הוא לא סלט, לא אנטי פסטי, לא פלטת ירקות וגם לא פסטה (קל וחומר סלט פסטה קר…) . כל אלה נשנושים חסרי משמעות שזכות קיומם, אם בכלל, היא לפני שמגיע האוכל האמיתי.
והאוכל האמיתי צריך להיות מבושל, צלוי, אפוי. וכן- הוא חייב לכלול בשר. אדום, עוף. לא אכפת לי.
כמי שנמצא הרבה בשטח ולכן אוכל לעיתים קרובות במסעדות פועלים ודוכני אוכל, נכנסתי לאכול פעם במסעדת פועלים (שלא הבחנתי שהיה כתוב בקטן "חלבית") והזמנתי מוסקה. רק בביס הראשון, כשלבשר היה טעם של ואגינה, פתאום גיליתי שזו מוסקה עם דג- אלוהים ישמור.
גם לארוחת ערב אני משתוקק לבשר, פחמימות, משהו מטוגן. המבורגר עם צ'יפס בא טוב כל יום. זוגתי מתחלחלת ממני. מבחינתה- ארוחה היא צלחת עם ירקות חתוכים וגביע יוגורט בצד.
כשאנחנו יוצאים לסעוד יחד בחוץ, תמיד יש את הקטע של "נקפוץ לארומה לסנדביץ" (תנחשו מי מציע…)לבין "בואי ניסע לשיפודי אבו חומוס". מה שנסגר בדרך כלל בפשרה בקומת המזון בקניון- שם כל אחד לוקח את הארוחה שלו. לשמחתי, אני תמיד מצליח לפתות אותה לנשנש מהצ'יפס שלי, שלא תרזה חלילה. אין דבר העומד בפני תפוד פריך.