ההתגשמות

מיקי לא ידע את נפשו מאז שגלית התקבלה לעבודה במפעל האלקטרוניקה בו עבד. גלית, העובדת החדשה,  כמו יצאה מתוך החלום הרטוב שלו.
גרושה סקסית בת שלושים ומשהו. אמא לילד. מסוג הנשים שברגע שהבחנת בה המחשבה היחידה בראשך היא איך היא נראית פשוקת רגליים על כסא הגינקולוג.
היא ידעה שהיא סקסית ולשמחת גברי המפעל הגיעה לעבודה בשמלות צמודות, נדיבות מחשוף, משאירה אחריה שובל בושם ואינספור צווארים נקועים.
ומיקי התחרפן. הוא עבד במעבדה וגלית במחלקת הייצור. מספר פעמים ביום היתה מגיעה למעבדה, דוחפת עגלת מוצרים לתיקון ומיקי היה מקבל את פניה בשמחה, בולע אותה במבט רעב ומאט את השירות בנסיון להאריך את שהותה במחיצתו.
והיא פלירטטה איתו. כמו עם רבים אחרים. מודעת היטב להשפעתה. מושכת – ומתרחקת. משדרת הבטחה ומספקת שום דבר.
מיקי לקח אותה כפרויקט. שבועות ארוכים יישם צעד אחר צעד טקטיקות שמטרתן אחת: להביא את גלית למיטתו.
אני זוכר את מיקי מספר לי בפרוטרוט מה ואיך יעשה לגלית כשסוף סוף תגיע למיטתו. איך יטפל בכל איבר מאיבריה, איך יבלע בשקיקה כל מילימטר מגופה. היא היתה הפנטזיה ומושא חלומותיו. גם בהקיץ.
זה לקח זמן, אבל הוא הצליח לצאת איתה לדייט וחזר מאושר כמו ילד. פניו האירו כשסיפר לי שבסוף השבוע היא נעתרה להזמנתו לבוא לביתו. "מעולם לא חשקתי באף אשה ככה" אמר וחזר ואמר.
באותו השבוע מיקי ריחף על ענן. ישב ליד שולחנו ובהה. חייך לעצמו חיוכים מטופשים. ספר את הדקות עד ליום חמישי, יום הפגישה. התכונן, הסתפר, אבל בעיקר פינטז. בכל הזדמנות שעברתי לידו לחש באוזני איך יסיר את חזייתה, איך יחדור אליה לראשונה. הוא היה מרוגש. עיניו נצצו.
סוף השבוע. כבר שכחתי מזה. יום שישי. בשעת בוקר מאוחרת מצלצל הטלפון שלי.
זה מיקי. והוא נשמע נורא.
"טזוטה"…הוא גונח. "אל תשאל טזוטה".
"מה קרה? שאלתי. "היא הבריזה?"
"הלוואי". ענה מיקי. וסיפר לי את כל הסיפור.
גלית הגיעה לביתו. סקסית ונחושה. הם שתו יין, נישנשו קצת חטיפים. שמעו מוסיקה.
התחילו להתמזמז על הספה ועברו לחדר השינה. מיכאל חווה את הפנטזיות שלו מתגשמות כשגלית בעירומה המרהיב נשכבה במיטתו מגורה וחמה, מושכת אותו אליה ועליה.
אבל הוא היה כל כך נרגש עד שהסיוט הגברי הנורא מכל התממש. הוא לא הצליח להגיע לזיקפה. לא משנה מה גלית עשתה כדי שזה יקרה. בידיים, בלשון. האיבר הסורר פשוט סירב להתייצב למשמרת.
ושניהם איבדו את כל החשק. היא את החשק לסקס ומיקי את החשק לחיות…