מי רוצה מבצע?
נמאס לי.
נמאס לי לשמוע רדיו. ואני מאד אוהב רדיו.
אני מטורף על מוסיקה. הקוראים הותיקים יודעים את זה. יש לי באוטו דיסק און קי עם מאות אלבומי מוסיקה ואוספים שערכתי ואני לא נוסע מטר בלי מוסיקה. אבל אני אוהב לשמוע גם רדיו. נהנה מזה שהעורך/שדרן מפתיע אותי, מכיר לי משהו חדש, מזכיר לי משהו ישן, מייצר קונספט מוסיקלי ואוירה שעושה לי את אותה השעה. לפעמים את כל היום.
אבל זה בלתי נסבל. כל הפרסומות המוגזמות עד בחילה. הכמות, התדירות, הטיפשות.
אני לא מדבר על הרדיו האזורי, שהוא רדיו מסחרי שחי ומתפרנס רק מפרסומות.
שם זה באמת מטורף- אבל ברור שלגיטימי וזה בסדר. מזה הם חיים. זו הכנסתם היחידה ואני ממילא לא מקשיב להם.
אבל אני כועס כשמדובר בקול ישראל. זה רדיו ציבורי שממומן מכספי האגרה שאני משלם בשמחה.
כן. אני משלם אגרת טלוויזיה ורדיו (דרך אגרת הרכב) כבר עשרות שנים בשמחה ובאהבה. כמו שאני משלם בשמחה לטלוויזיה בלווין.
כי אני רוצה תוכן נקי מפרסומות ואני מוכן לשלם בשביל זה. לא מוכן למכור ולזהם את מוחי ותודעתי בזבל שיווקי רק כדי לקבל תוכן חינם. פשוט לא.
אז בטלוויזיה אין פרסומות- אבל בקול ישראל? זה נורא. והמצב היום חמור מבעבר.
זה כבר לא רק פרסומות בין השירים או האקטואליה. כל דבר מחולק למקטעים שלפני ואחרי כל אחד יש פרסומת. תחזית מזג אוויר? פרסומת. דיווחי תנועה? פרסומת.
ראבק!
כמה פעמים בשעה אפשר לשמוע זיוני שכל בנוסח: "שבמבצע"… "חייגו כוכבית…"…."כפןף לתקנון…"
כמה פעמים אפשר לשמוע חבטות גונג וצרחות, ואז בדיוק את ההיפך. פרסומת עם קריין שמדבר אלי בקול רגוע כאילו שאני מתאושש מהתמוטטות עצבים.
אז הפסקתי לשמוע רדיו. כמעט לגמרי. אפילו את תוכנית הבוקר של בועז כהן ב FM88 שכל כך אהבתי אני כבר בקושי שומע. מתחיל לשמוע שלושה ארבעה שירים, מגיע מקבץ פרסומות ואז אני בורח למשהו אחר. ותאמינו לי שאני מנסה כעבור כמה זמן לחזור ולשמוע- אבל נופל שוב על מקבץ פרסומות.
נמאס לי משיחות טלפון לא מזוהות.
צריך לאסור את החרא הזה בחוק. אני הפסקתי לענות לשיחות ממספר חסוי.
גם אם זה עשוי להיות לקוח פוטנציאלי- שילך להזדיין.
שיחות לא מזוהות אף פעם לא מביאות עימן משהו חיובי. מפעל הפיס לא מתקשר ממספר חסוי. לא שזכיתי בפיס, אבל התקשרו אלי פעם לגבי כרטיס המנוי שלי וזה לא היה חסוי.
לרוב מספר חסוי מביא פרסומות/תרומות/הטרדות. תמיד מישהו שמנסה להוציא ממני כסף- לא להכניס.
מרבית מוסדות הממשלה לא מתקשרים מחסוי. בנקים כן.
זה לא מעניין אותי. מי שרוצה אותי שיואיל להתקשר ממספר גלוי.
נמאס לי מהודעות קוליות בסלולרי
מי האדיוט שמשאיר הודעה קולית בשנת 2014? שלח SMS , שלח ווטסאפ. למה לטרטר אותי?
וההודעה שלי במשיבון מבקשת בדיוק את זה! אל תשאירו הודעה קולית- שילחו מסר!
אתם חושבים שזה עוזר? ממש לא.
ממשיכים להשאיר הודעות קוליות. אני לא מבטל את האפשרות הזו כי מה לעשות, אני עסק, לא רק אדם פרטי וחייב את האופציה הזו. אבל זה מאוס…
נושאים: חברה וסביבה | 3 תגובות »
27 בנובמבר, 2014 בשעה 19:23
גמ אני לא אוהב את כל הפרסומות האלה. נדפקתי איתן פעם כשגרתי במדינה מתוקנת, ובמדינה מתוקנת הייתה תחנת רוק קלאסי שאהבתי לשמוע. אז היה קורה לפעמים שהייתי נוסע לעבודה וגיליתי שבמקום לשמוע מוזיקה אני שמעתי פרסומות כל הדרך.
מדינה מתוקנת עאלק!
בארץ אני זוכר יותר פרסומות מעצבנות מביקורים בסניפים של רשתות שיווק כמו חצי חינם או משהו כזה. זה באמת זוועה, יותר טוב הפרסומות ששמים לך בזמן ההמתנה לנציג שירות. שמה לפחות שמים מוזיקה.
27 בנובמבר, 2014 בשעה 20:05
הפרסומות האלו מעיקות כיוון שהן משתלטות על המרחב הפרטי שלנו.
הפרסומות ברשתות השיווק או בהמתנה לנציגי שירות בטלפון הן בכלל ניצול ציני של קהל שבוי.
אני בכלל בגישה שאם כדי למכור לי משהו צריך להשקיע כל כך הרבה רעש ושטיפת מח בלשכנע אותי שאני צריך אותו- זה אומר שאני לא צריך אותו
28 בנובמבר, 2014 בשעה 15:10
זה הסיבה אני כבר לא שומע רדיו, אם אני כבר שומע, זה רק עד הפסקת הפרסומות ואז אני עובר לשמוע מוזיקה.
מאז שהתחלתי לשמוע פודקסטים, הבעיה נעלמה כמעט כליל..
או שהפרסומות לא קיימות, או שכשמתחילות הפרסומות אני ישר גולל להתחלת התוכנית.
הפרסומות הללו עושות רע, זה מזהם לי את התודעה (שלא נדבר על הריאלטי ופרסום סמוי)