טאקט דייט

לא יודע איך בדיוק הגענו לזה, אבל במהלך שיחת חברים לפני כמה ימים הזכרתי איזה דייט הזוי שהיה לי אי שם בשנות השמונים, כשהייתי חייל.
ואם כבר נזכרתי באחד- למה לא לשתף בעוד כמה מוזרים כאלו….בכל זאת- שלושים שנה עברו….
היתה לי ידידה שהיתה מביאה איתה נאחס בכל פגישה. לא היינו זוג. סתם ידידים (בדיעבד הסתבר שהיתה מאוהבת בי- אבל זה לא קשור) שבכל פעם שהיינו יוצאים- הייתי נתקע עם האוטו.
לא זוכר פגישה אחת איתה- והיו רבות, שזה לא הסתיים בכך שהאוטו נתקע וחולץ או על ידי גרר או בדחיפה. הדייטים הללו עלו לי, חייל צעיר, המון כסף. לא בגלל הבילוי. בגלל המוסך שלמחרת.
מעולם לא הצלחתי להנות מהדייטים איתה כי לאורך כל הערב- ולא משנה אם זה היה במסעדה או בקולנוע, לא הפסקתי לחשוב על הרגע שבו נסיים את הערב, נגיע לאוטו ו….הוא לא יניע…
עם בחורות אחרות אגב, הרכב נסע כמו שד…
דייט מוזר נוסף היה בליינד דייט. חבר שלי סיפר שהכיר שתי בחורות חמודות, חברות, ושאל אם ארצה להצטרף לדייט מרובע. הסכמתי בכיף.
בערב אספתי אותו ואת שתיהן מנקודת המפגש. שמחתי מאד לגלות שהן היו כוסיות….
קצת אחרי שנכנסו לרכב עלה באפי ניחוח חריף. כמו ריח של דליפת גז. לא ייחסתי לזה חשיבות כי ממילא הרכב שלי היה גרוטאה וריחות מוזרים ממנו היו שגרתיים למדי.
נסענו לחוף הים בתל אביב. טרום היות הטיילת מקום שוקק חיים, עוד ניתן היה למצוא בחלק הצפוני פינות שקטות להתבודד ולזרום עם הדייט שלך.
חניתי, ירדנו מהרכב ואחרי כמה דקות התפצלנו. החבר ואחת הבנות לכיוון צפון, ואני והשניה התחלנו לטייל לכיוון דרום, רגלינו משתכשכות במים החמימים. ורק אז, כשהיינו לבד שמתי לב שהריח החריף עדיין מלווה אותנו.
הנערה שאיתי התגלתה כחמודה, משעשעת וכיפית. התחלתי כבר לתכנן את המהלך הבא ווידאתי שיש לי קונדום בכיס…אבל הריח המטריד הציק לי במיוחד כשהבחנתי שבכל פעם שהתקרבה אלי הריח התחזק. אוי ואבוי.
ואז…. "בא לך להכנס לשחות?" שאלה. לא הספקתי לענות והיא כבר פשטה את החולצה ונשארה בחזיה. ואז זה היכה בי. סירחון נורא מבית השחי שלה. אותו ריח של מקודם- רק מוכפל בשש מאות.
נשימתי נעתקה משתי סיבות שונות. כוסית כמעט עירומה גוררת אותי למים ואני כבר מרגיש את זקפתי מתעוררת- אבל נחירי האף שלי מתכווצים באופן בלתי רצוני. ומנטרלים את הריגוש…. בסופו של דבר, חלפה בראשי (בהשפעת הזין כמובן) המחשבה שגם אם היא מסריחה- הרי אנחנו נכנסים למים וזה בטח ינטרל חלק מהג'יפה ומשם כבר נסתדר…
נכנסנו למים, היא חיבקה אותי מאחור ואני לא יכול לנשום. הריח. אלוהים. הריח.
הריאקציה של מי הים עם מה שהתחולל בבתי השחי שלה היה לא אנושי. זה הסריח עוד יותר.
אני כבר לא זוכר באיזה תירוץ יצאתי מהמים וסיימתי את הערב. ישמרני האל. אני כותב את הפוסט וזכרון הריח עולה לי באף.
ואקנח בדייט חביב נוסף.
היא למדה בתיכון כיתה מתחתי. בלונדינית יפה ושברירית, משדרת רוגע אציל. בתיכון היא חיזרה אחרי אבל לא לקחתי את זה ברצינות. איכשהו חידשנו קשר אחרי כמה שנים. לא יודע איך ולמה- החלטנו לנסות לצאת. אספתי אותה ונסענו לחוף הים בהרצליה. הרבה לפני שמישהו חלם לבנות שם שם את המרינה ואת קניון ארנה…עוד מקום נחמד לזרום בו.
נסעתי לאורך כביש בתי המלון שלצד החוף כשהיא ביקשה ממני לפתע לעצור ליד הכניסה לאחד המלונות.
"בוא ניכנס" היא אמרה. "אני צריכה לחרבן".
לרגע חשבתי שאני שומע לא טוב. שתגיד – אני צריכה לשירותים….למה לספק לי את המידע המדויק הזה בדייט הראשון ?…
נכנסנו למלון. היא הלכה לשירותים ואני חיכיתי לה בלובי. זה לקח לה חצי שעה לחזור. היא באה מחוייכת כולה, טופחת על ביטנה ואמרה לי: "איזה חירבון היה לי…אני חושבת שסתמתי להם את השירותים".
משפט שהייתי מצפה לשמוע מנהג משאית…לא מהבלונדינית החמודה הזו…
זוגיות לא יצאה מהדייט הזה. אבל קשר ארוך וטוב- כן. חלפו שנים, אני התחתנתי, היא התחתנה, וגם נוצרה כימיה צולבת עם בני הזוג שלנו- וכך הפכנו לשני זוגות חברים קרובים שיוצאים ומבלים יחד שנים לא מעטות.