עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

מליץ יושר

25 בדצמבר, 2010 מאת tazuta

נאג'י הוא דמות גרוטסקית, כמו יצא ממחזה של חנוך לוין. כל כך דומה לפארוק מהסרט אלכס חולה אהבה. מזה 50 שנה הוא מנהל את בית הכנסת השכונתי ומהווה מעין סופרמרקט של שירותי דת.
בכל אירוע בעל משמעות דתית – חתונה, לוויה, אזכרה, ברית מילה, בר מצווה – הוא שם. עומד בדום מתוח מלוא 148 הס"מ של גופו, מנפח את חזהו ונושא נאום דרמטי, מלא פאתוס וקלישאות, במבטא עיראקי כבד ולשון מליצית עד גיחוך.
יש רק ענין קטן. הנאום הוא אותו נאום בדיוק. לא משנה האירוע.
באם מדובר למשל בחתונה- הוא לוקח את הטקסט מהלוויה, ובכל מקום שבו רשום "המנוח" הוא אומר "החתן". זה כל השוני. יאמר לזכותו שהוא מליץ יושר מושלם. הבעיה עם הנאום האוניברסלי שלו, זה שהוא סלט מבולבל של מציאות ודמיון, זמן ומרחב. לנאג'י אין בעיה לעמוד מתחת לחופה ולהלל את בתוליה המופלאים והשמורים של הכלה החסודה שעומדת לצידו, שופעת הורמונים ועם בטן בחודש שישי, כמו שהוא יכול להפליג בשיבחו של נפטר שעשה את הונו ממכירת בשר פיגולים ולהציגו כצדיק קדוש.

למען הגילוי הנאות אציין שהוא נשא נאום כזה גם בחתונתי….לפני שנים רבות. אז פגשתי בו בבית הכנסת בשכונת מגוריה של החטובה. עוד לא ידעתי על הנאום האחיד והאמנתי לכל מה שהוא אמר עלי….
יוצא לי לראות את נאג'י מספר פעמים בשנה. במפגשים משמחים ובעצובים. משנה לשנה הוא מזדקן וגופו מצטמק, וככל שזה קורה, כך הוא נמתח עוד יותר, נעמד על קצות אצבעותיו ומרעים בקול חגיגי את אותן קלישאות חבוטות.
אתמול היינו באזכרה שנאג'י ניהל. הוא נושא את הנאום , מדבר על קברים נוצצים ומצבות זוהרות בחשיכה, מפליג בזכרונות היסטוריים מתקופת קום המדינה, וסביבו קהל חסר סבלנות ששומע אותו בפעם השלוש מאות. רציתי להשביע את החטובה שלא תיתן לו להספיד אותי אם וכאשר….אבל לא העזתי.  לא בריא לעצבן את זוגתי בשטח עמוס קברים פתוחים.
וריחמתי עליו. זה עולמו. כשמגיע זמנו לדבר, הוא נולד מחדש. כמו נדלק זרקור על במה דמיונית. קחו את זה ממנו ותקבלו זקן עצוב שאין בו צורך. כשהסתיים הטקס ניגשתי אליו, דרשתי בשלומו וחיבקתי את כתפו.

נושאים: סיפורים מהחיים | 17 תגובות »

17 תגובות

  1. מאת LADY DD :

    טזוטה, אין מה לאמר.. אתה צדיק. אורגינל!

    שד' יאריך את ימיך בטוב ואת שנותיך בנעימים!

    שבוע טוב ומבורך!!!

  2. מאת מלאכית קטנה :

    גרמת לי לצחוק וגרמת לי לחשוב.נעים מאד טזוטה,אני סמויה בבלוג שלך מלא זמן ועצלנית להגיב אבל תדע שאני כאן!!!!

  3. מאת אורן :

    זה דור הולך ונעלם

  4. מאת tazuta :

    ליידי! תודה על הברכות..שבוע נהדר לכולנו :-)

  5. מאת tazuta :

    מלאכית…נעים להכיר!

  6. מאת bitch87 :

    חחחחח אל תשכח מי עלתה על העניין של הנאום האחיד :)

  7. מאת tazuta :

    זכורה לי "אדמונית" אחת שעמדה לצידי ונעצה בנאג'י מבטים רדיואקטיביים…

  8. מאת bitch87 :

    הזכרת לי שאני כבר לא ככ אדמונית חחחחח צריך צבע :)

  9. מאת גיליגן :

    צלם אותו ותעלה ליוטיוב חחחח זה יכול להיות קאלט היסטרי

  10. מאת ירדנה :

    BITCH את מכירה אישית את טזוטה???? איזה כיף לך!!!!!!!

  11. מאת bitch87 :

    ירדנה-כיף לו! :)

  12. מאת tazuta :

    :-) :-) :-)

  13. מאת bitch87 :

    חחחחחחח

  14. מאת שירלי :

    מהיכרות שלי עם סבתא שלי , לא משנה כמה המחווה לשלמו קטנה . היא עשתה לו את היום.

    ואכן במחזה 'אורזי המזוודות' של חנוך לווין יש דמות של מספיד שנותן תמיד אותו נאום

  15. מאת tazuta :

    :-) איך כתב אורן בתגובה שלו…דור הולך ונעלם. יהיה קצת משעמם בלי הדור התמים ההוא….

  16. מאת ראסטה :

    הסיפורים הללו , האנשים הללו , נדמה כאילו באו מעולם אחר .מארץ ישראל הישנה -שבה כל אחד בתחת של השני , אומנם חם ומהביל -אבל היה נעים . הסוג של "המשפחתיות" הזאת בשכונה . זה דברים שלא יחזרו כאן לישראל החדשה 2011 הקרה והמנוכרת.

    זה שיעור בסוציולוגיה , זה מה שזה.

  17. מאת tazuta :

    כל כך נכון ראסטה. בבית הקודם שלי גרתי בבניין משותף בשכונה נחשבת. לא הכרתי כמעט אף שכן, והניכור במעלית בבוקר היה מגעיל. יש פרק קלאסי של סיינפלד, שקרמר שם בלובי הבניין תמונות של כל הדיירים כדי שיכירו ותהיה יותר חמימות. מצחיק ונכון.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות