או, שיט!
נולדתי בניתוח קיסרי.
קבלת הפנים שלי בעולם הזה היתה טראומטית לנוכחים בחדר הניתוח.
ברגע שהרופא שלף אותי מבטן אימי, עוד טרם חבט על עכוזי, הדבר הראשון שעשיתי היה להרביץ שילשול גדול על הכל.
אימי המנוחה סיפרה שהרופאים והאחיות נבהלו וחששו שחלק מסילון השילשול יחדור לבטן הפתוחה שלה ויזהם את גופה- מה שהיה עלול לגרום למותה, והחל מרוץ מטורף לנקות את כל הסביבה ולהרחיק את התינוק הסורר מהמקום.
עוד לא ידעתי לאן הגעתי- וכבר הבעתי את דעתי.
הפעם השניה ששילשול בא לי ברגע קריטי היתה ביום הראשון שלי בבית הספר.
שלום כתה א. יום הלימודים הראשון התקרב לסיומו. פעם ראשונה שלי בכתה. אני לא מכיר כמעט אף אחד, הכל זר, הכל חדש. אשה זרה היא המורה שלי. אין מרחבים ומשחקים כמו שהיו בגן.
ואני יושב על הכסא ומרגיש שהבטן שלי מתהפכת. אני צריך לשירותים. אבל אני לא יודע מה עושים. ממי מבקשים? איך מבקשים? ליד כל הילדים? אני מתבייש.
והתאפקתי. שמעתי את הבטן שלי מבעבעת. הבנתי שטוב לא יצא מזה. אבל המשכתי להתאפק, הלחץ היה בלתי נסבל. ואז הגיעה הגאולה.
נשמע צלצול והמורה הכריזה שנגמר היום ואפשר ללכת הביתה. ובאותה שניה שנשמע הפעמון הגואל- השילשול ברח ממני.
ואני נטוע בכסא. כולם מסביב קמים ורצים לדלת, ואני יושב. קפוא. לא זז. מרגיש את המכנסיים רטובות.
והמורה ניגשת אלי ושואלת- "טזוטה, למה אתה לא הולך הביתה".
ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי. לא יודע מה להגיד. אז שתקתי.
והיא ממשיכה לדבר אלי- ואני לא עונה. הרגשתי נורא. גוש כבד עלה ממעמקי גרוני. הרגשתי את הבכי מגיע, אבל ניסיתי לשלוט בעצמי ככל שיכולתי. לא רציתי לבכות לידה.
וכמו מלאך – הופיעה בדלת הכתה אמא שלי. היא חיכתה בחוץ, וכשראתה שאני לא יוצא, נכנסה.
אמא ניגשה אלי ולחשתי באוזנה את שקרה. היא חייכה אמרה למורה שהכל בסדר והיא תטפל מכאן. חיכיתי שהמורה תתרחק ורק אז קמתי והלכתי עם אמא לחדר השירותים.
נושאים: סיפורים מהחיים | 2 תגובות »
24 בדצמבר, 2014 בשעה 12:20
קורה גם בגיל מבוגר. הבן אדם חושב שיש לו גזים ומה שיוצא לו זה נאד עם הפתעה. קרה לי במהלך עבודות של תמ"א 38 בבית כשאין ברירה וצריך להכניס פועלים הביתה. החלטתי להפעיל מכונת כביסה בשביל זוג תחתונים אחד, אחרת יהיה לי פה עניין עם פועלי בניין שנכנסים לוורידים (מה שיגרור פנייה לממונים עליהם, ובצדק).
24 בדצמבר, 2014 בשעה 17:26
ג. , לא נעים.
יש בדיחה שמספרת על מישהו שפגש פעם זקן חכם ומופלג בגיל, ושאל ממנו עצה טובה לחיים, מנסיונו וחוכמתו.
אז הזקן השיב: "לעולם אל תבטח בנוד"…