35 מעלות

שבת. שעת צהריים לוהטת. מד הטמפרטורה ברכב מראה 35 מעלות ואם כבר עברנו בסביבה, קפצנו לבקר את לוליק, ידיד המשפחה.
צילצלנו בדלת ולוליק קיבל את פנינו במכנסיים קצרות וללא חולצה. אדום ומזיע כולו.
"תיכנסו! תיכנסו" בירך אותנו במאור פנים. בחדר היה חם ולח בטירוף. ישבנו על הספה ולוליק כיוון לעברנו שלושה מאווררים גדולים. שניים עמדו על הרצפה והשלישי על שרפרף סמוך.
"תראו איזה יופי" התנשף כשמצווארו נושרות טיפות זיעה על הרצפה. "מי צריך מזגן?!"
ואנחנו לא נושמים, נחנקים.
שיהיה ברור. יש בבית מזגן. לוליק פשוט אף פעם לא מפעיל אותו בנימוק ש"זה לוקח הרבה חשמל". מאותה הסיבה כולם מתחמקים מלנסוע איתו ברכבו הנוצץ המוחלף אחת לשנתיים- כי גם שם, בצהריים לוהטים של אוגוסט הוא פותח חלון במקום מזגן ולא מפסיק להלל ולשבח "איזה אויר טוב". מזגן באוטו לדבריו אסור להפעיל כי "זה שותה הרבה בנזין".
וטוב לו עם זה. מבחינתו- העולם שמסביב משוגע. הוא לא איש קשה יום או דל אמצעים. ממש לא. הוא מבוסס כלכלית, גר בבית רחב ידיים ולא חסר לו כלום. אדם טוב, נדיב ושש לסייע. רק רגיש מאד בענייני כסף…

הערה על הדרך
אתמול השתלטו האקרים מוסלמים על הבלוג והעלו דגלי דאעש וסיסמאות בגנות המערב.
למשך יותר מ 24 שעות האתר לא היה זמין עד ששוחזר מגבוי.
אז אולי בכל זאת יהיה כדאי לי להוציא ספר ובו קובץ סיפורים מטזוטה