לטפל בהם כשהם קטנים

" מי שזורע רוח, יקצור סופה " נהג לומר אבי המנוח.
זה מתחיל בערס קטן שמציק לשכנים שלו, וממשיך בדקירות בבית הספר ובמועדון.
איך זה נגמר ? כבר אמר אהוד בנאי, בסוף כולם יודעים.

אני לא פסיכולוג ולא קרימינולוג. אני רק יודע שיש טיפוסים שהמושג "יצר האדם רע מנעוריו" תפור עליהם.
כולנו נתקלים מידי פעם, ולצערי יותר ויותר, בילדים בגיל טרום בר מצווה שמדברים ומתנהגים באלימות ובגסות יוצאי דופן.
לא מזמן, ישבתי בבית קפה בעיר, כשלידי התחוללה לפתע מהומה קטנה. איזו אמא ניסתה לרסן את הבן שלה, כבן 10 שהשתולל וצרח בזו הלשון בדיוק: "אני ארביץ בביצים לבן הזונה הזה" בעודו מנסה להשתחרר מאמו ולהתנפל על ילד אחר.

הסתכלתי עליו. זה לא היה מבט של ילד. זה היה מבט של יצור חסר גיל, זועם ומרושע.
ניתן לזהות אותם עוד כשהם קטנים. בגן או בכתה א'.

הם אלימים. גם בדיבור וגם בשפת הגוף שלהם. הם מתנפלים על ילדים אחרים, גוזלים מהם סנדביץ' או משחק, הם תוקפניים ומרבית הקשר שלהם עם אחרים הוא באמצעות כח פיזי.
והם גדלים להיות נערים אלימים, ולאחר מכן בוגרים אלימים.

לא כולם הופכים להיות ראשי משפחות פשע. מרביתם הופכים להיות "סתם" אזרחים מנוולים שמחנים את רכבם בחניות נכים, נדחפים לפניך בתור, דוחפים את עגלת הסופר ישר לדלת הרכב שלך, חותכים אותך בכביש או סתם שוברים לך את האף אם הסתכלת עליהם או על בת זוגם.
לאנשי המקצוע (ושוב- אני ממש לא כזה- בקושי סיימתי כתה ג') יש תמיד הסבר מדוע זה קורה:
"לילד יש חסך כזה או חסך אחר"….."לילד אין אבא"……."אמא ילדה אותו בגיל צעיר"….." הוא משועמם"…..ועוד אלף נימוקים שמענינים לי את התחת למה הוא כזה.
רק נימוק אחד לא שמעתי מעולם, אז אני אתן אותו:
הוא כזה בגלל שהוא חרא של בן אדם. זה למה!
צריך להשלים עם העובדה המצערת שלא לכל דבר יש סיבה. יש אנשים חרא פשוט בגלל שהם נולדו חרא.
חרא קטן גודל להיות חרא גדול. זה עד כדי כך פשוט.

אולי זה גנטי, אולי היו לאדם זרעי פורענות כאלו שהסביבה גרמה להם לפרוח. לא יודע ולא אכפת לי.
לאף אדם, במיוחד לא לילד או נער, אין שום סיבה לצאת מהבית לבית הספר או למועדון עם סכין בכיס.
אנחנו חיים בציויליזציה, לא בג'ונגל. אין מה לחשוש. לא תצוץ לפתע בכיתה או על רחבת הריקודים חיית בר שיש לצוד לארוחת הערב. מי שיוצא עם סכין בכיס לבילוי – זה מתוך כוונת זדון נטו.
הסלחנות המופלגת שאנחנו מגלים כלפי האלימות מחרידה, מדאיגה ואינה מבשרת טובות.
נסיונות השיקום הפאתטיים לא עובדים. על כל אחד שמשתקם יש עשרות, אם לא מאות, שלא.
תפיסת העולם שהשתרשה כאן ש"לא פותרים בעיות בכח" מוכיחה את עליבותה בתחום החברתי, וישראל היום הרבה יותר אלימה מבעבר. התפיסה הזו חילחלה גם לתחומי הצבא והבטחון.  גם שם אתה שומע ש"כח לא יפתור בעיות". הצבא, שתפקידו להילחם מחפש פתרונות אקדמיים. אז מה זו מלחמה? משחק שש בש אחר הצהריים? למה צריך להחזיק משטרה וצבא? הבה נעסיק צוות של עובדים סוציאליים אמפטיים שיהוו את חוד החנית הבטחונית שלנו.
אני סבור שאנשים אלימים מבינים שפה אחרת משלנו ומתוכנתים (אולי גנטית?) להגיב אחרת מאשר אנו.

העובדה היא שבמסגרות הנורמטיביות והמהוגנות הם לא מוצאים את עצמם ומתמרדים.
אבל כשהם חלק ממשפחת פשע או מכנופיה- הם יודעים יפה מאד למצוא את מקומם בהיררכיה ולהתנהג בהתאם לאותם קודים חברתיים שמוכתבים על ידי מנהיג הקבוצה.
איזו הפתעה ! איך קורה הפלא הזה?

לדעתי הלא מלומדת זה הסבר פשוט מאד. בקבוצה האורגנית שלהם, הם יודעים היטב את מעמדם ומבינים שאם יחרגו מכללי המשחק או יפעלו כנגד שלטונות הקבוצה- אף אחד לא ישקם אותם או יגלה הבנה. הם פשוט יתעוררו יצוקים בעמוד בטון של קניון במקרה הטוב, או בצורת פסטרמה במקרה הטוב יותר.
והפחד הזה, הידיעה החד משמעית שיש מחיר מרתיעה אותם.
אני סבור שצריך ליישם מדיניות של אפס סובלנות לאלימות, החל מגיל צעיר.
ומה שלא יעזור בחינוך, שיפתרו מצידי באופן תרופתי. באם מזהים פוטנציאל אלימות חריג אצל ילד- שיפקיעו אותו מהוריו, ויחזירו אותו אליהם רק אחרי שקיבלת טיפול תרופתי שמנטרל אלימות. מצידי גם שיסרסו אותו אם זה יהפוך אותו לרגוע יותר. אתם כבר מבינים שאנשים כאלו מבחינתי הם נטולי צלם אנוש וממש לא אכפת לי מהם כבני אדם. לא יתכן שבתי ספר, מועדוני בילוי , גנים ציבוריים וחופי הים יהפכו להיות שדות קרב בהן כל דאלים גבר.
את תקציבי השיקום הייתי מפנה להרתעה ואכיפה.
יש מדינות בעולם שעדיין נהוג שבכל שכונה מסתובב בלילה שוטר מקוף. שוטר מקומי שמכיר את כולם, יכול לפתור בעיות ובעיקר להרתיע ולמנוע את יצירתן.
אני רוצה לראות יחידות מיוחדות לטיפול בערסים.
אם לערבים יש מסתערבים – אז לערסים יקימו יחידות מסתערסים.
סיירת מיוחדת ללוחמה באלימות, שתסתובב באיזורים המועדים לפורענות, תיטמע באוכלוסיה וכשתזהה את הטיפוסים הבעיתים, תדאג לשלוף אותם משם עוד בטרם יגרמו נזק לאחרים.
מה יעשו איתם? קודם כל ישברו את עצמותיהם ממכות. אחר כך נשאל שאלות.

פשוט- יטילו בהם מום. ישברו יד או רגל באופן שיהיה בלתי ניתן לשיקום. שאותו מנוול יהיה נכה לנצח. אני יודע שאני נשמע קיצוני ומטורף, מנוגד לדמוקרטיה ולחופש האדם. כן. אני יודע. אבל זה אלף בית של תקשורת אנושית. יש למישהו אלטרנטיבה מלבד מה שעושים היום ואיננו אפקטיבי? קדימה. למי שיש פתרון טוב יותר שיציע.
אנשים מסוימים מבינים שפה מסוימת.

מצידי נער אלים שיתפס שלוש פעמים, יחרטו במצחו באמצעות ברזל מלובן X וישליכו אותו למעצר מנהלי במוסד מיוחד למשך 10 שנים מינימום ללא חנינה במהלכן יעבור סירוס כימי. להזכירכם – אני לא מאמין בשיקום. כמובן שרעיון אות הקין אינו שלי. ציטטתי אותו מהביג בוס במרומים.
גם העולם ההפוך של בני הנוער, שישנים ביום משעמום, ובלילות מתעוררים לחיים ויוצאים להתחרפן ברחובות אינו גזירת שמים.  אין שום סיבה לבני נוער להסתובב ברחובות אחרי שעה מסוימת בלילה. נניח חצות או אפילו מוקדם יותר.
במהלך השוטטות הזו הם לא לומדים את תיאוריית הקוונטים. הם מבצעים מעשי ונדאליזם או מרעישים ומציקים לאחרים.
צריך להחליט על שעה שלאחריה אסור לבני נוער להסתובב ואוי למי שיתפס. ממש עוצר.
מה שאני אומר נשמע רדיקלי מדי, אבל העובדה היא שכל שאר השיטות שנוסו לא הביאו לשום תוצאה חיובית. האלימות במדינה רק גואה.

להורים אין כח, למורים אין כח ואין כבוד , למשטרה אין יכולת ואין תקציבים, לשלטון אין רצון להחליט.