הטנדר נוסע

אחותי מתקשרת אלי: " כבר קיבלת את ההזמנה לחתונה של הבן של ג'וני? "
ג'וני הוא הדוד החביב עלי. קשיש ממזרי שופע סיפורים משעשעים.
"כן…" עניתי ומייד שאלתי: "תגידי, את חושבת שאבו נביל יהיה שם? "
שמעתי את החיוך בקולה כשענתה לי:  "ברור שכן….הם חברים יותר מחמישים שנה…וגם אשתו של אבו נביל תהיה "….
עכשיו גם אני חייכתי. לא ראיתי את אבו נביל עשרות שנים, מאז הייתי ילד. גם לא את אשתו.
"אתה זוכר את אותו לילה?…." שאלה.
"…בטח שזוכר…לעולם לא אשכח"…." עניתי.
****************************
קיץ 1973 . שעת ערב נעימה. מי העלה על דעתו שבעוד כמה חודשים תפרוץ מלחמה נוראה.
אחותי ואני לבושים בבגדי החג שלנו, נכנסנו למונית עם אמא ואבא ונסענו לרחוב המסגר בתל אביב. לאולם החתונות.
בן אחותה של אמא מתחתן והשמחה רבה. אני לא זוכר הרבה פרטים ממהלך הערב מלבד התפריט שכלל בורקס ברוטב פטריות למנה ראשונה וצלי בקר לעיקרית, אותו אמא חתכה עבורי לנתחים קטנים. שיהיה לי נוח לאכול.
בשולחן שלנו ישבה גם דמות מיתולוגית שליוותה את ילדותנו.
אבו נביל בכבודו ובעצמו.
שמו האמיתי של אבו נביל היה בכלל ליפשיץ. את הכנוי אבו נביל הצמיד לו הדוד ג'וני ועד היום אין לי מושג מה שמו הפרטי.
אבו נביל היה קבלן חשמל- חבר ילדות ושותף עסקי של הדוד ג'וני, ובאופן טבעי ועם הרבה קסם אישי הפך הבחור הטמפרמנטי לחלק מהמשפחה. משתתף בכל האירועים- מחתונות ועד לוויות.
אשתו של אבו נביל, שזכתה לכנוי נבילה (גם כאן אין לי מושג מה שמה…), היתה בלונדינית טבעית יפה ומרשימה. אמנם הייתי ילד, אבל נהניתי להסתכל בה, בעיניה הירוקות ובגופה הנשי. (כן…..כבר כילד אהבתי נשים…מודה באשמה).
כולם ישבו לשולחן, צחקו, שתו ופיטפטו. אני הנחתי את ראשי על כפות ידי ובחנתי בענין את כולם…
כשהסתיים הערב החלו הורי והדודים להתארגן לטרמפ חזרה. הורי נסעו עם דודה שלי, ואת אחותי ואותי התנדב אבו נביל להקפיץ הביתה.
לאבו נביל היה טנדר פיג'ו 404 סגור. הרכב השכיח ביותר אצל קבלנים בזמנו.
אחותי ואני שמחנו מאד לנסוע בארגז הסגור שמאחורי הטנדר, בו היו ספסלים. טיפסנו לארגז מאחור, ושם כבר היתה נבילה, אשתו של אבו נביל שעזרה לנו לטפס. בארגז היה ריח של דלק ומסביב היו פזורים מיכלים ובהם כבלי חשמל וכלי עבודה.
לנסיעה הצטרפו עוד שני אורחים מהחתונה- חברים שלו לעבודה. האחד התיישב ליד הנהג- מקדימה, והשני קיפץ בזריזות לארגז האחורי של הטנדר- הצטרף אלינו.
אחותי התמקמה על ספסל אחד, ואני ישבתי על הספסל המקביל- ממולה.
אשתו של אבו נביל פרשה שמיכה על רצפת הטנדר, ונשכבה עליה. להפתעתנו, הבחור הצעיר שהצטרף לנסיעה מאחור שכב בטבעיות לצידה של נבילה. הרכב החל לנסוע ותוך שניות הזוג על השמיכה החל להתחבק, להתנשק ולהתמזמז, ללוש זה את גופה של זו בתאווה מתפרצת, כמו חיכו לזה כל הערב, מתעלמים לחלוטין מנוכחות שני הילדים שיושבים שם.  אחותי ואני היינו בשוק. לא האמנו למראה עינינו.

המחזה הזה ליווה אותנו עוד שנים רבות אחר כך….
לאורך כל הנסיעה נבילה והבחור עשו הכל חוץ מלהתפשט. אבו נביל נוהג מקדימה וחברו לעבודה נוהג באשתו מאחור.
הגענו הביתה, נפרדנו לשלום מאבו נביל ומהזוג המתמזמז שכבר סידר בגדיו והחליף מקומות. ההורים חיכו לנו ליד הבית. לא ראיתי את אשתו של אבו נביל מאז, אבל בלילות רבים לאחר אותו ערב היא הופיעה בחלומותי….
******************************
סוף דצמבר 2013 . גן אירועים יוקרתי במרכז הארץ. אנחנו בחתונת בנו של דוד ג'וני.
מסבים לשולחן. מנשנשים, שותים אלכוהול- המשפחות הגרעיניות של אחותי ושלי….ובשולחן סמוך, יושב זוג קשישים. לקח לי זמן לזהות אותם. את אבו נביל ואשתו. חלפו ארבעים שנה מאז. הם באמצע הדרך בין שבעים לשמונים. המראה שלהם צימרר אותי. לא יכולתי להוריד מהם את העיניים במשך דקות ארוכות. התלבטתי אם לגשת ולברכם לשלום אבל במקום זה הלכתי לבר ולקחתי כוס גדולה נוספת של וודקה אננס וטוניק. הייתי צריך עוד אלכוהול. לעכל את מה שמחולל הזמן.
האשה היפה והנחשקת שזכרתי היא כעת זקנה צמוקה עם שיער ורוד, לחיים שקועות וניצני גיבנת.