יש מצב?

יש מצבים שאין דרך טובה לצאת מהם. מה שלא תעשה תחטוף…
לפני שנים מצאתי עצמי שקוע בשיחת נפש רווית אלכוהול עם ידידה טובה שלי. שום דבר רומנטי. איכשהו השיחה הגיעה לעניני סקס ופנטזיות.
היא שאלה אותי מה הפנטזיה המינית שלי.
באותה עת הייתי צעיר וצנוע….הפנטזיה שלי אז היתה די קונבנציונלית (שלא כמו הנוכחית…. הכוללת סולם, כינור, מברגה, סירופ מייפל וכפפות מנתח )
עניתי לה שהייתי בוחר ארבע-חמש נשים שמוצאות חן בעיני מבין חברותי/מכרותי, לוקח לוקיישן כיפי כמו חוף נידח או ג'קוזי לוהט ומכאן שתיתן לדמיון שלה לעשות את העבודה…. אלמנטרי, לא?
היא חייכה והסתכלה בי. לא קלטתי. אני הרי סתום.
ואז היא שאלה : "תגיד, אני בין הבנות שבחרת לפנטזיה שלך"?
איזה שיט. מה אני כבר יכול לענות? הרי כל תשובה תהיה גרועה.
אם אגיד שהייתי בוחר בה – היא אולי תרגיש מוחמאת מזה שאני חושב שהיא סקסית- אבל מצד שני מה שיעבור לה בראש זה- 'איזה מניאק! אנחנו רק ידידים והוא מפנטז לזיין אותי'… לך תדע איך זה ישפיע על המשך הקשר.
אם אגיד לה שהיא לא מופיעה בפנטזיה – יהיה גרוע לא פחות…
היא תחשוב- 'איזה בן זונה….אנחנו חברים כל כך טובים והוא אפילו לא חושב שאני שווה זיון' ?!!
אז עשיתי פרצוף פילוסופי מהורהר, הבטתי בה ואמרתי "עוד לא החלטתי"…
ואז היא התאהבה בי… לצערי.

פעם היה לי קטע מסריח (תרתי משמע) אחר.
באיזה זמן בחיים היינו בקשר עם זוג חברים שהיו שכנים שלנו באותה עת. דלית ושוקי. נהגנו להפגש, לצאת יחד למסעדות ובילויים משותפים. היה כיף .
אבל בינינו לבין עצמנו חטובתי ואני אף פעם לא קראנו לדלית בשמה. קראנו לה "השטינקית".
למי שלא יודע אידיש, פירוש המילה "שטינק" בעברית הוא "מסריח".
דלית אשה אינטיליגנטית שגם נראית נהדר. אבל היא מסריחה פיזית ברמה שאי אפשר לתאר. זה לא שהיא היתה חסרת הגיינה. ממש לא. אבל היא כנראה סובלת מאיזו בעיה פיזיולוגית שגורמת לגוף שלה להפריש ריח נורא של מרק עוף מרוכז.
לשבת לצידה היה בלתי אפשרי, אז במסעדות תמיד ישבנו מולם ולא לידה…כשהתארחנו אצלם או הם אצלנו נהגנו לשבת בקצוות מרוחקים של פינת הישיבה…הכל כדי להמנע מהריח.
תקופה ארוכה הצלחנו לאלתר מעקף למצוקת הניחוח.
אבל ביום אחד, אני והפה הגדול שלי עשינו טעות. דלית למדה לתואר ראשון באותו מוסד אקדמי שבו גם אני לקחתי כמה קורסים באותו זמן. ומכיוון שהסמסטר עמד בפתח סיפרתי באחת השיחות שנרשמתי לקורס מסוים בסוציולוגיה. דלית קפצה בהתלהבות וסיפרה שהיא בדיוק התלבטה אם לקחת את הקורס הזה…אבל עכשיו שאני לקחתי אז עכשיו היא בוודאות נרשמת. "איזה כיף!" היא קראה, "נלמד הסמסטר הזה ביחד!…ניסע יחד…נכין עבודות!".
אתם לא יכולים להבין מה עבר עלי באותו רגע….
מה אני כבר יכול להגיד לה? שלא תירשם?…..מה אעשה? אבטל את ההרשמה שלי?….
כל בחירה היא ברירת שטן.
אז כן. ביליתי סמסטר שלם צמוד לדלית. יושבים ליד אותו שולחן. צמודים בקפטריה. נוסעים באוטו בחורף בחלונות סגורים. ואני מסתכל על האשה היפה הזו, נחנק מהניחוח שעולה ממנה וחושב לעצמי….איזה בזבוז….
למדתי לנשום מהפה. למדתי לדבר איתה כשהראש מופנה לצד השני. למדתי שמיץ לימון מעביר בחילה.
מה אגיד לכם? סמסטר זה הרבה זמן….