מעין הנעורים

בפעם הראשונה שפגשתי את ג'קי חשבתי שאני מביט בבובת שעווה.
שיער שחור כפחם. צבע חזק. מלאכותי. פניו המתוחות לא הצליחו להסתיר את כתמי הפיגמנטציה של הגיל. במבט קרוב ניתן היה להבחין בשיפולי האוזניים בצלקות שהותיר ניתוח מתיחת הפנים.
ג'קי נהג ללבוש ג'ינס הדוק וממותג, נעלי ספורט עדכניות ותמיד עם חולצות טריקו כהות שלא הצליחו להסתיר את הכרס הקטנה, למרות הביקור היומי במכון הכושר.
המראה הרענן לא הצליח להטעות איש. ג'קי נראה איש מבוגר שמנסה להיראות צעיר. הבעיה שזה לא נראה טוב.
יש חן רב בטבעיות של ההתבגרות, שהתערבות מלאכותית כמו צבע שיער וניתוחים פלסטיים רק מקלקלת.
ג'קי ואני עבדנו יחד בפרויקט משותף אצל לקוח. הוא היה יועץ חיצוני שנתן שירות בתחום התמחותו.
רגיש מאד לגבי גילו. סירב לומר בן כמה הוא, תמיד טישטש תאריכים ואירועים מסיפורי עבר כדי שלא ניתן יהיה לחשב את גילו, וכשהוזכר נושא הגיל נהג לנפנף בקלישאות כמו "גיל זה רק מספר"…
הוא חי בפרק ב של חייו. משיחות אקראיות הבנתי שיש לו ילדים גדולים ואף מספר נכדים. ג'קי היה עמוק בפרק הנוכחי של חייו, מסתובב גאה כטווס ומראה לכל מי שפגש תמונות של אשתו השניה- הצעירה ממנו לפחות בשלושים שנה.
ולאחרונה היה מאושר ונרגש מתמיד. אשתו בחודש תשיעי, עומדת ללדת את בנם.
ברית המילה היתה משתה גדול. ג'קי הסתובב מאושר וזחוח- מחייך לכל עבר. מחבק ומנשק. נדהמתי לגלות כמה בוגרים נכדיו אותם ראיתי לראשונה.
בשבועות שחלפו מאז הברית הוא לא הפסיק לספר על חוויות האבהות. הקימה בלילה, הטיולים עם התינוק. אבא טרי ומאושר.
שיערו שחור מתמיד, כרסו ירדה מעט וכך גם מידות החולצות אותן לבש. "החיים טובים" היה המוטו שלו אותו פיזר בחיוך רחב, חושף פה עמוס שיניים מושתלות ובוהקות בלובנן.
ובוקר אחד הגעתי לפגישה אצל הלקוח, הלכתי להכין קפה כשבאו אלי ושאלו אם שמעתי על ג'קי.
הוא נפטר בלילה שעבר. דום לב. בן 71 היה במותו.
לא משנה מה תעשה כדי לחמוק מהגיל. השעון מתקתק.
You can run, but you can't hide