מחשבות לעת סתיו

בפוסט קודם שלי כתבתי על "המצב". אותה שטיפת מח תודעתית/תקשורתית שפועלת לרוב לגרום לנו לחוש במתח ואי נוחות.
מידי פעם אני מציץ בעיתון ולא יכול שלא להזכר בסצינה מתוך הקומדיה הקלאסית המופלאה "סודי ביותר" משנת 1984 – המתרחשת במזרח גרמניה הקומוניסטית, הדיקטטורית והאפלה (כמו צפון קוריאה של היום) של שנות ה 80 טרם נפילת חומת ברלין. אני חושב שראיתי את הסרט הזה מאות פעמים ולא שבעתי
בתמונה שלהלן מתוך הסרט, רואים אדם קורא את העיתון היומי של מזרח גרמניה ששמו The Daily Oppressor – המדכא היומי. לפעמים אני חושב שזה צריך להיות שמם של חלק מעיתוני היום בישראל…

הסתיים הקיץ וחלפה תקופת החגים, וכנגד המציאות העובדתית שמיליוני ישראליים טסו לנפוש בחו"ל (עם מי שלא תדברו תגלו שהוא או חזר מחו"ל או בדרך לחו"ל) ושבסך הכל המצב הכלכלי פה הוא לא כל כך שחור למרבית הישראלים, הרי שלא יתכן שהכותרות בתקשורת יבשרו שהמצב טוב. זה מנוגד למגמה ועלול חס וחלילה לשמח מישהו או להפחית חרדות.
דיווחי התקשורת מתאפיינים תמיד בעונתיות וגלים.
לפני חגי תשרי תמיד ידווחו סיפורי גפילטע פיש. לפני פסח תמיד תראו תמונות קורעות לב של קשישים מלקטים מזון באשפה ותראו כתבות על העוני ההולך ומתפשט. כאילו שלפני החג אין עוני.
זה בדיוק כמו שאם בשבוע מסויים כלב אכזרי תקף ילדה- הרי שכל הימים הבאים יהיו מלאים בדיווחים ותמונות בעמודים הראשיים על כלבים שתוקפים ילדים, מלווים בסיפורי זוועה.
אז מה קרה? פתאום כל הכלבים במדינה השתגעו בשבוע אחד?…
ברור שלא. זו פשוט הוראה מערכתית שמרגע זה כל בדל אירוע שנראה כמו תקיפת כלב מקבל פוקוס. זה הכל.
זה בא עכשיו לידי ביטוי בפסטיבל "היורדים מהארץ". מי שקורא עיתונים ורואה חדשות עוד ישתכנע שכל צעירי ישראל ירדו לברלין. איזה בולשיט. במקביל- פרס נובל שניתן לישראלים שעבר שוב עורר את תחושות הפרובינציה שלנו ויצר פסטיבל נוסף של "בריחת מוחות". בולשיט נוסף.
לכל אדם- בין אם הוא חוקר מדעי או סתם רוצה להתפרנס הזכות לחפש את המקום הטוב ביותר להגשים את עצמו אישית, כלכלית ומקצועית. בישראל או במדינה אחרת. די לשבטיות המאולצת.
הכותרות בעיתונים שוטפות את המח למרות שסטטיסטית שום דבר לא קרה. הרי היחסיות היא האויב של התקשורת. כל דבר שנמדד במונחים יחסיים נראה פתאום נורמלי. אבל כשמבודדים אותו….אלוהים ישמור.
ולמה נזכרתי בזה?
כי עכשיו הגיע הזמן לפמפם ולהעצים משבר פיטורים במשק, מיתון מתקרב ובכלל כיבוי אורות והתאבדות קולקטיבית. נושא איראן וסוריה קצת נרגע- אז שחס וחלילה נישן בשקט?
נכון- כמה חברות גדולות הודיעו השבוע על פיטורים משמעותיים. כל אחת וסיבותיה. חלקן תלויות שוק מקומי וחלק לא. אז עכשיו מה שיקרה זה שלא נסתפק בפיטורים המשמעותיים, הקשים והעצובים הללו של מספר חברות אלא נדגיש ונבליט כל פיטורים, בכל סקטור, בכל היקף.  עכשיו זה הגל הבא אחרי שנרגענו קצת מ"היורדים". חכו ותראו- בימים ובשבועות הקרובים תקראו עיתונים ותחשבו שכל העולם מפוטר. איך זה עובד?
כל חברה שמפטרת עובדים- אפילו כאלה שמראש גויסו לתיגבור זמני/עונתי – תקבל כותרות בעמוד הראשון על פיטורין.
כל חנות כושלת שנדונה לפשיטת רגל ממילא, תהפוך למייצגת העסקים האומללים שקורסים.
ונזכרתי במשהו מצחיק ועצוב גם יחד שהיה במה שהוגדר כמיתון הקודם לפני כמה שנים (עד שהתברר שישראל יצאה ממנו לא רע בכלל).
בכל יום הופיעו בעיתונות היומית והכלכלית ובאתרי האינטרנט שלהם כותרות בולטות על חברות וארגונים שמפטרים עשרות אחוזים ממצב העובדים שלהם. לעיתים הכותרת היתה מתעדכנת באתר מספר פעמים ביום- כל פעם עם חברה אחרת, וזה מייצר כמובן מסה קריטית של אוירת נכאים. טרגדיה. תיכף סוגרים את המדינה.
את מרבית החברות שהופיעו שם לא הכרתי ועברתי על הכותרת תוך סקרנות וחמלה.
אבל ביום מסויים התפרסמה כותרת בולטת באתרי עיתונים- יומיים וכלכליים. לא יכולתי לחמוק ממנה.
הכותרת דיווחה כי חברת XYZ (שם בדוי…) מפטרת 50% מכח האדם שלה ומצמצמת פעילות.
בכותרות המשנה נכתב כי זו מכה קשה לעובדים שיאלצו לחפש אלטרנטיבה בשוק ההיי טק הגווע.
לא הייתי מתיחס לזה כלל אלמלא אותה חברה – XYZ , ישבה בקומה שמעלינו באותו בנין משרדים והכרתי אותם אישית.
זו חברת סטארט אפ של ארבעה עובדים…
שני שותפים, אשתו של אחד מהם שהגיעה ככח עזר, וסטודנט שעבד שם חצי שנה כסטאז'.
והם החליטו עסקית כי לא צריך יותר וויתרו על שניהם.
אז העיתונות צדקה. החברה אכן פיטרה 50% מצוות העובדים….רק שלא כתבו כמה עובדים יש בחברה.