המצב

אני מסתובב על פני האדמה כבר עשרות שנים. נולדתי בשנות השישים. העולם השתנה, מדינת ישראל השתנתה.
אבל יש דבר אחד שלא השתנה וכנראה שכבר לא ישתנה אצלנו אף פעם.
נגדיר אותו במילה אחת: "המצב".
"המצב" הוא סטטוס תודעתי ערטילאי שמכניס תחת כנפיו את כל הרע שקיים ואת כל הרע שיכול לקרות.
לא חייב להיות (ובדרך כלל גם אין) שום קשר הגיוני בין "המצב" התודעתי למציאות בשטח.
ל"מצב" יש חיים וקיום משלו.
עוד כשהייתי ילד בבית הספר היסודי, היו אמא שלי ואמהות של חברי לכיתה מודאגות לפני כל טיול של בית הספר. היו ממלמלות "איך מוציאים אותם לטיול במצב הזה?"…
"המצב" תמיד היה גמיש. לפעמים זה חשש מפיגועי טרור, לפעמים חשש ממזג האוויר.
אבל אף פעם לא היה מצב שבו באמת מתאים לעשות משהו.
הנה סיטואציה שכל אחד עבר- בעצמו או מול מי ממכריו.
מישהו רוצה לפתוח עסק חדש, להחליף מקום עבודה, לקנות נכס, להשקיע בבורסה. בד"כ הוא ישמע ממרבית הסביבה משהו כמו : המצב עכשיו לא משהו. זה לא הזמן לעזוב עבודה/לקנות דירה….כדאי לחכות…
בכלל – יש (ותודה לתקשורת הישראלית הפולנית) כל הזמן רעש רקע מטריד ולא רק בנושא הכלכלי שמפומפם בכותרות ובשיח שתמיד מכיל את המונחים הבאים:
צפויים ימים קשים…בתקופה הזו צריך ל…. נערכים למיתון שבפתח….מורגשת האטה…צפויה האטה….חשש מגל פיגועים….צפויה ירידה בתיירות….לקראת צונאמי מדיני…..סימנים של….קיצוצים….צימצומים…לפני החגים…אחרי החגים….
תמיד מרחף ברקע איזה משבר שתיכף הולך לנחות עלינו. פיננסי. ביטחוני. פוליטי. תמיד יש איזשהן גזירות בדרך. תמיד ישנו איזה חשש ממישהו או ממשהו.
תמיד יש בועה (עוד מילה חביבה שאוהבים לשחוק) שצפויה או טו טו להתפוצץ …נדלן, בורסה, היי טק…מה שתרצו.
המציאות אגב, שונה לגמרי. בועות אמיתיות או משברים דרמטיים מתרחשים, אם בכלל, אחת לעשור או יותר. בין המשברים יש רק זיוני שכל.
בדרך כלל- ובמיוחד בישראל, תודה לאל, יש ריקוד טנגו הפוך. על כל צעד אחד אחורה אנחנו הולכים שניים קדימה. אפילו שלושה.
אין לנו מה להתלונן. יש הרבה מה לשפר- אבל די לתלונות. לא רע לחיות בישראל.
ישראל היא מדינה מערבית מפותחת ומתקדמת. תחשבו איפה היינו לפני עשרים שנה ואיפה היום. אנחנו מתקרבים מהר לתל"ג של מדינות כמו בריטניה. לא רע כאן. אני אוהב את מה שיש לנו.
תסעו לאורכה ורוחבה של הארץ. אני חי על הכבישים. תראו איזו תנופת בניה אדירה יש בתשתיות. כבישים, מחלפים, גשרים, מסילות רכבת, איזורי תעשיה, מגדלי משרדים.
הכל חי, תוסס, צומח. שפע.
נכון- יש סכנות, איומים ועוד- אבל "המצב" לא כזה גרוע. 98% מאזרחי העולם חיים פחות טוב. יש פער עצום בין חיי היומיום של מרבית הישראלים, שיוצאים לבלות, מפוצצים את המסעדות ומקומות הבילוי ובכלל נהנים מהחיים לבין אווירת הדאגה הקולקטיבית שמפומפמת לנו השכם והערב.
גם הקיטורים הישראלים מצחיקים….יושבים ומקטרים על "המצב" תוך בליסת אנטריקוט במסעדה טובה.
ובעצם מה אני מתפלא?….
כולנו פולנים!!!
כל יציאת מצרים שמתועדת בתורה מלווה בקיטורים אינסופיים של העם על משה המסכן….אני מעריץ אותו שלא הפך את המטה שלו לתת מקלע וריסס את כולם…תאמינו לי. שבו עם כוס יין ותקראו קצת בתורה בספר שמות ובספר במדבר. כמות הקיטורים, התלונות, הטענות, חוסר שביעות הרצון שהעם היהודי שופך על ראשו של משה היא מטורפת.
הם יצאו לחירות אחרי מאות שנות עבדות נוראה, סבל, דיכוי, הרג ושאר רעות שחוו במצרים והדבר המיידי שהם עושים אחרי שיצאו (וכמובן הם ממשיכים לכל אורך הדרך) הוא…להתלונן….
הנה כמה דוגמאות:
"ויילונו כל עדת בני ישראל על-משה ועל אהרון במדבר. ויאמרו אליהם בני ישראל, מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצריים, בשבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע: כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב…" שמות ט"ז – ב,ג

"ויאמרו, אל משה, המבלי אין קברים במצריים, לקחתנו למות במדבר: מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצריים. הלוא-זה הדבר, אשר דיברנו אליך במצריים לאמור, חדל ממנו, ונעבדה את-מצריים: כי טוב לנו עבוד את-מצריים, ממותנו במדבר…" שמות י"ד – יא,יב

כמה שאני מזדהה עם משה…אני חווה דברים כאלו בבית עם זוגתי הפולניה…..