סיפור לשבת: הדודה סופיה
דודה סופיה היתה ונשארה הכבשה השחורה במשפחה. טיפוס צבעוני, קולני ופרוע שנהג להסתכסך תכופות עם כל העולם. בבית – ומחוצה לו. אחת לכמה ימים אימי היתה מוזעקת לחלץ את סופיה מהצרה התורנית שנקלעה אליה. פעם זה סכסוך שכנים, פעם ריב קולני עם הבעל, פעם מלחמת עולם עם הילדים. ממש אדם חיובי….
לאורך כל ילדותי מעלליה של דודה סופיה ריפדו את עולמי התרבותי המתהווה…
סופיה היא אשתו של הדוד שלי, ושמה האמיתי הוא רינה. היא זכתה לשם "סופיה" עקב דמיונה הרב לשחקנית הקולנוע האיטלקיה סופיה לורן.
בשמה של דודה סופיה נקשרו עלילות רבות והזויות. היום אספר לכם על אחת מהן. כיוון שדודה סופיה היום היא בת 70 פלוס- הרי שכבר אפשר לפתוח את הארכיון ולהוציא אותו לאור.
זה היה לפני כ 30 שנה. דודה סופיה, אשה יפה וסקסית בגיל 40 , אמא ל 4 ילדים נקלעה למריבה שגרתית עם בעלה ונכנסה לאחת הג'ננות שלה. כשסופיה החליטה לקחת את הרגליים ולברוח מהבית, אף אחד לא התרגש במיוחד. היא נהגה לעשות זאת מידי פעם כשבעלה עלה על עצביה – או להיפך…
רק שהפעם היא לא ברחה לבד. היא לקחה איתה את האחיין שלה, בן אחותה הבכורה. גבר צעיר בן 23 .
היא עברה בבית אחותה, אספה אותו משם ויחד נסעו למלון באילת.
הם הסתגרו בחדר המלון ושם הם הזדיינו כמו שפנים במשך שלושה ימים ולילות. כל המשפחה היתה על הרגליים על שהצליחו לאתר אותם באילת ולגרום להם לחזור.
סופיה שוכנעה לחזור כתוצאה מ"שלום בית"….האחיין היה נבוך ומבויש. במשך חודשים לא הראה את פניו במפגשי המשפחה.
אני לא יודע אם יש קשר בין הדברים, אבל שנה לאחר מכן הבחור חזר בתשובה…אולי ראה את הגאולה במעמקי הואגינה של הדודה….
כיום הוא רב חרדי מכובד ונשוא פנים ובכל פעם שאני פוגש את שניהם באירועים משפחתיים אני לא יכול שלא לדמיין את הסיטואציה…
נושאים: סיפורים מהחיים | 22 תגובות »
15 באפריל, 2010 בשעה 15:34
שאלוהים יעזור לו !!!
מה הבעיה עם סופיה לורן, היא מהממת !!! אולי אתם לא סגורים על מה שהיה שם ….. סופיה לורן הייתה צריכה לגרום לחזרה בשאלה לא בתשובה….
16 באפריל, 2010 בשעה 1:08
איזה דודה הזויה!!!!!!!!!!!
אני חושבת שיש קשר לחזרה בתשובה
16 באפריל, 2010 בשעה 3:52
הלואי עלי דודה שרלילה כל הדודות שלי שמנות מגעילות
16 באפריל, 2010 בשעה 14:53
אני חושבת מה היתי עושה אם היה לי דוד סקסי….אוייישששש בטח תחשוב שאני לא נורמלית : – )
17 באפריל, 2010 בשעה 8:14
איזה סיפור מקורי
אהבתי מאוד – אתה כותב ממש ממש טוב
תמשיך ככה
17 באפריל, 2010 בשעה 11:23
לילך… איזה סליזית את….
17 באפריל, 2010 בשעה 11:25
היי ירחמיאל. אני שמח לשמוע שאהבת. תודה על הפידבק!
17 באפריל, 2010 בשעה 23:39
קורנל,אולי גם הדודות השמנות שלך היו פעם כוסיות חחחח
18 באפריל, 2010 בשעה 0:56
אהלן טאז.איזה סיפור! מה שנקרא הכול נשאר במשפחה : -)
18 באפריל, 2010 בשעה 2:36
לא פלא שהבנאדם נהיה רב,חויה ביזרית עברה עליו.אני לא יודעת אם היתי מסוגלת למשהו כזה.
18 באפריל, 2010 בשעה 8:14
קשה לדמיין,דודה הזויה.
18 באפריל, 2010 בשעה 12:51
שושו,אני מקווה שאת דודה שפויה יותר…
18 באפריל, 2010 בשעה 13:02
טזוטה יקירי,אני הדודה הכי שפויה
והכי טובה בעולם.
19 באפריל, 2010 בשעה 20:10
ואתה עוד העזת ללכלך על משפחת החטובה ??????
19 באפריל, 2010 בשעה 23:29
ביצ' יקרה!!! מסתבר שבכל משפחה יש איזו כבשה שחורה ופיקנטית…. אני מעריך שגם במשפחה שלך יש
לבטח סיפורים מסמרי שיער…. (חוץ מאוסף הגולגלות שאת מחזיקה מתחת למיטתך…)
20 באפריל, 2010 בשעה 10:32
כבר אין את האוסף גולגלות…..זה הפך לשלדים חחח
20 באפריל, 2010 בשעה 11:03
BITCH87
את מפחידה אותי
20 באפריל, 2010 בשעה 12:16
רובי אז זה אומר שלא כדאי לך לעצבן אותי……וואי וואי מתי אנשים יתחילו להבין ציניות במיטבה ????. מזל שטיפשות זה לא מדבק
20 באפריל, 2010 בשעה 18:50
BITCH זה היה הומור ציני
20 באפריל, 2010 בשעה 20:50
שנייה………………..
חה חה חה . חה חה
21 באפריל, 2010 בשעה 7:41
ביצית,אין גבול לציניות שלך.
22 באפריל, 2010 בשעה 0:52
שושו ,אני יודעת שאת נהנת מכל רגע