המזבח
היום עליתי לרגל למקדש. הרגשתי שאני לא יכול יותר .
זמן רב לא ביקרתי שם, וההתרגשות לקראת המעמד הדירה שינה מעיני בלילה הקודם. הנסיעה צפונה לוותה בפרפרים בבטן שהלכו והתגברו ככל שהתקרבתי לאיזור הקדוש.
עוד מרחוק הבחנתי בהמון צובא לפתח המקדש, וקהל החסידים נדחק ומנסה להתקרב לאיזור המזבח, שם הכהן הגדול עוסק במלאכת הקודש.
נפעם ואחוז חרדת קודש נדחקתי בין קהל המאמינים, מפלס דרכי לכיוון המזבח בציפיה לרגע הנשגב בו הכהן יפנה אלי ויישרה עלי מברכתו ומטובו.
הצלחתי להגיע למזבח, סמוך מאד לכהן הקדוש, הלבוש באבנט הלבן.
ראיתי מקרוב את הקורבן מונח על המזבח.
רחש של התרגשות חלף בקהל, בעת שהכהן הניף את המאכלת והחל לבתר לפרוסות דקות את בשרו של הזבח.
ואז הגיע תורי.
הכהן הגדול פנה אלי ושאל בחביבות :"אח שלי, מה למרוח לך בפיתה? הבשר עם שומן או בלי? סלט ? צ'יפס?"
אוחחחח… שווארמה חזאן בחיפה…. מזון האלים.
נושאים: סיפורים מהחיים | 9 תגובות »
17 ביולי, 2008 בשעה 14:41
אין דברים כאלה. אם שואלים אותי, זה בית המקדש השלישי.
17 ביולי, 2008 בשעה 14:55
אתה קוקו לגמרי אבל מדהים אותי כל פעם מחדש………תיזהר שלא אתאהב בך
18 ביולי, 2008 בשעה 12:49
טזותה,אתה מופרע.מילא אם היית כותב זאת על "עובד" היקר לכולנו או על "סביח".
20 ביולי, 2008 בשעה 10:10
לחיי,ש,שא,שווארמה.ובנוסף לכולסטרול…
22 ביולי, 2008 בשעה 11:35
לבת הים הקטנה…..היזהרי מהחטובה, ידה בכל ויד כל בה (נראה כך לפחות מהתאורים של הקוקו המדהים….)
22 ביולי, 2008 בשעה 12:38
הבאת לי תאבון שחבל על הזמן. לא בריא לקרוא אותך בצהרים אני טס לתקוע שווארמה אצל שמש
4 במרץ, 2009 בשעה 4:56
בלי ירקות
אני רוצה סוג של חיה מתה על הצלחת שלי
חחחחחחח אני רעב מת ופג לא מכינה לי כלום לאכול
31 במאי, 2009 בשעה 12:31
אם אתה כבר עושה עליית רגל אז עדיף לנצרת כי השווארמה שם ראוייה לשבח.
המנה מוגשת בבגאט עם שלל סלטים טריים וצבעוניים.
31 במאי, 2009 בשעה 12:55
הללויה !!!! תן לנו שם וכתובת של המקום אפיפיור יקר !