טאו זוטא- הטאו של זוטא 11 – סדנת קילוף תפוזים

תראו לאן האנושות מתקדמת. כמו כל טרנד זה כמובן נולד בארה"ב ומשם עשה דרכו לישראל, ה WANNA BE האולטימטיבית שמאמצת בשמחה כל שטות בניחוח ניו יורקי.

הרעיון לכתיבת הפוסט הזה בא כשצפיתי בערוץ האוכל החביב עלי.
יש שם סדרה אמריקאית שנקראת "מה אוכלים הערב".
את התוכנית מובילה ומנחה גברת אחת, שעשתה מיליוני דולרים מקריירה של………"יועצת ארוחות ערב".
אני לא צוחק.
יש לה תוכניות טלויזיה יומית, היא מוכרת ספרים בנושא במליונים, מעבירה הרצאות. אימפריה.
הלקוחות שלה הן משפחות שלא יודעות להסתדר עם הכנת ארוחת הערב. והיא מייעצת איך עושים את זה.

זה הדליק אותי. אנחנו חיים בעידן של יועצים לכל תחום, גם לתחומים הכי טריויאליים בחיים יש יועץ, יש קורס, יש ספרי הדרכה.

אנחנו לא לוקחים אחריות על החיים שלנו. לא מנסים, לא מתמודדים. מוציאים הכל לצד שלישי שילמד אותנו, ינחה אותנו.

משעשע אותי שיש "יועצת הנקה". נו באמת. אימותינו הקדומות הניקו בחשכת המערות בלי שום יועצת, ועובדה. שרדנו.
דעתי לא שונה על הקורסים ל"הכנה ללידה". מה אגיד לכם. בלי זה אי אפשר. התינוק ישאר תקוע וזה יכאב יותר…
ואם ניגע בשוק העבודה, אז יש קורסי הכנה לראיון העבודה, יש ספרי הכנה לבחינות המיון לעבודה. עוד מעט גם יהיה ספר הדרכה כיצד לקרוא את הספרים הללו.
יש בארץ סדנאות הכנה לילדים לפני כניסה לגן ולפני העליה לכיתה א'.
מי יודע… אולי זה שעליתי לכיתה א' בלי קורס הכנה מסביר למה אני כזה…
לכל דבר יש מדריך. אנחנו כנראה מטומטמים מדי בכדי להתמודד לבד.
אז יש יועצים לקריירה שעוזרים לנו להבין במה אנחנו טובים. אנחנו מאמינים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו.
יש יועצי לבוש שמלמדים אותנו להתלבש, כי אנחנו כל כך דפוקים שבלעדיהם נצא לעבודה לבושים רק בתחתונים בלויים וכובע קש עם פומפון.
יש יועצי שופינג שלוקחים ומלווים אותנו בשופינג, מחליטים עבורנו מה לקנות, שלא נקנה חלילה משהו שגוי.
אחסוך מכם את דעתי על כל נושא הבחינות הפסיכומטריות לכניסה לאקדמיה, ועל תעשיית ספרי העזר והקורסים שמשתוללת סביבה. הבעתי אותה לא פעם בלי הרבה חשבון בתקופת היותי מרצה באקדמיה.
יש קורס להצלחה עם נשים. אז אם אתה גם חנון, גם טיפש ומכוער ואין לך כסף לפצות על זה, קח את הקורס ותוך חודשיים תתחיל לזיין כוסיות שש פעמים ביום כמו שפן ניגרי.

סליחה, אבל מה עם לקחת אחריות על החיים שלנו ? לשבור את הראש, להתאמץ. להצליח בכוחות עצמנו, בלי אאוטסורסינג.

אנחנו הולכים ומתנוונים. מתמקדים בעולם צר ומצומצם. כל מה שנמצא קצת מחוץ לריבוע נראה קשה, מפחיד ובלתי אפשרי להשגה. לכן אנו מחפשים ישועה בצד שלישי.

יש תחומים שבהם באמת צריך יועץ והם בד"כ מקצועיים מאד (כספים,עסקים,חוק,רפואה וכד').
לא כל דבר ניתן ללמוד בבית ספר. לא כל דבר צריך הנחייה. אפשר גם לבד, וזה כל הכיף. אחרת מה טעם בחיים אם לא מתמודדים ולומדים?

אני בהחלט חסיד גדול של ללמוד ולהעמיק בכל תחום. לקרוא, לחקור, להקשיב ולהחכים. אני מתנגד באופן קיצוני לתלות המוחלטת ביועצים ובעלי דיעה עד כדי ביטול עצמי. אני מכיר כאלה שכשמגרד להם באוזן הם הולכים לסדנת אוזניים.

כיום ניתן ללמוד בבתי ספר גם מקצועות שאמורים להיות כשרון מולד. אני חושב שתפקידו של בית ספר כזה מתחיל ומסתיים במקסימום, בהעמקת יכולות קיימות אצל אנשים. לא יצירה של יש מאין.

מוצרט ובטהובן לא למדו קומפוזיציה. הם לא הלכו לבית ספר שלימד אותם להלחין.
מיכאלאנג'לו לא היה בשום קורס פיסול, ופבארוטי לא למד לשיר אצל מורה פרטית.
אלפרד היצ'קוק לא למד בפקולטה לקולנוע וצ'רלי צ'פלין לא למד משחק.

מי שלא נולד עם כשרון לצייר – לא יהיה צייר מרגש גם אם ילמד שמונה שנים ויקבל ארבעה תארים.

אנחנו הולכים ומאבדים את היכולות הטבעיות שלנו. עוד שניים שלושה דורות נהיה כמו בעלי החיים שנולדו בשבי, בגן החיות, ואיבדו את הטבע המולד שלהן כי מעולם לא התמודדו באמת.

מה הלאה ? למה לא סדנא לקילוף פירות . אולי קורס לחירבון ? יועץ לניגוב התחת ? הרי אני בטוח שיש מספיק אנשים שבטוחים שהם לא עושים זאת נכון.

לפוסט הקודם של טאו-זוטא