העובד המצטיין

אני לא יודע כמה מקוראי הבלוג שלי הם בעלי עסקים וכמה מהם שכירים. כך שאין לי מושג מי עומד להזדהות יותר עם הפוסט הזה…
הפוסט נכתב מנקודת מבט של מעסיק. במהלך השנים עבדו בחברה שלי סוגים רבים של אנשים. כל אחד בעל אופי אחר, משמעת שונה ותפיסת עולם אישית של העבודה בחייו.
אני רוצה לספר לכם על כמה טיפוסים שהמכנה המשותף לכולם הוא היחס למקום העבודה. גישה קטנונית ונצלנית היוצאת מנקודת הנחה שזו מצווה לתחמן ולקמבן את המעביד. הם לא פרי דמיון. הם קיימים וומסתובבים בין כולנו.
לי זה צורם, כי בשונה מחברות טכנולוגיה דומות, בחברה שלי אין מדיניות של "שעות מרובות" ועבודה לתוך הלילה. אצלי עובדים 9 שעות ביום בלבד. אני לא מרשה ולא דורש אחרת. ברור שמי שנמצא בעבודה 15 שעות ביממה מחפש איך לטפל גם בעניניו הפרטיים בעבודה. לגיטימי איכשהו. אבל זה לא המצב כאן. אז יאללה….שבו בנוח על הכיסא…בבית או במקום העבודה ואני מתחיל במצעד הטיפוסים:
המחרבן
זהו העובד שמגיע מוקדם בבוקר.
הוא נכנס למשרד, מזנק מייד להחתים את הכרטיס, ומאותה שניה שהוא כבר "נמצא בעבודה" הוא רץ לשירותים לדפוק את חירבון הבוקר שלו. ויש לו זמן. חצי שעה הוא מחרבן על חשבון זמן העבודה. ואני מדבר על זה, כי מדובר באנשים שחירבון הבוקר שלהם מתוזמן כך שכל יום כמו שעון זה יהיה בדיוק כשיכנסו למשרד. לעולם לא יפספסו ויעשו בבית.
בדרך כלל החירבון היומי על חשבון העבודה הוא רק אחד ממכלול יצירתי של רעיונות שהתברכו בהם.
הנוסע המתמיד
זהו עובד שעד שהתקבל לעבודה חי ופעל רק בגוש דן. מסוג האנשים שצריכים דרכון כדי לנסוע באיילון צפון לכיוון גלילות. אתה מדבר איתו על הכנרת, יערות הכרמל- ואין לו מושג איפה זה נמצא.
עד הרגע שבו הוא מקבל את רכב הליסינג מהחברה. מרגע זה הוא מצטרף לחברה להגנת הטבע, יוצא לטיולי שטח במדבר יהודה, מצפין לרמת הגולן מידי שבת, יורד לסופי שבוע של לילה אחד באילת, נוסע לראות את פריחת הכלניות בנגב. מה לא. והחלק היפה שהוא גם הופך להיות הנהג התורן של החברים.
הבירוקרט
זהו העובד שמנהל את כל עניניו הפרטיים על חשבון זמן העבודה. הוא יכול להיות יו"ר ועד הבית, חבר ועד ההורים בביה"ס של הילד או מנהל העיזבון של חמותו. הוא מרכז יפה את כל עניניו על נייר עבודה, מגיע למשרד, ובכל הזדמנות הוא מפשפש בניירות הפרטיים, מנהל את שיחות הטלפון האישיות, שולח פקסים "בלי שנראה", מצלם 100 עמודים של עלון לגן של הילדה ועוד…הדיסק און קי הפרטי שלו מרכז בתוכו את כל חייו. נכנס למחשב בתחילת היום ונשלף בסופו… אין פעם שעוברים ליד חדרו ולא שומעים מוסיקת המתנה בספיקר הטלפון של איזו חברת גז, חשמל , בזק ומה לא. מה שמרגיז אצל הטיפוס הזה, שפעם בשנה אתה מתקשר אליו כשהוא יוצא לאכול ומבקש שיעשה טובה ויביא לך פחית קולה כי אתה תקוע במשרד, הדבר הראשון שהוא יגיש לך עם הפחית זה את הקבלה , כדי לקבל החזר.
הדיאטנית
זוהי העובדת שמצהירה שהיא בדיאטה. היא אף פעם לא תביא שוקולדים כשהיא חוזרת מחו"ל, או תכבד את עובדי המשרד בעוגה תוצרת בית או מאפים מהסופר שקנתה בדרך למשרד.
לא…היא תגיד בחיוך שהיא לא קמצנית. היא רק בדיאטה ומשתדלת להימנע מהדברים האלה.
אבל….כשמנהלת המשרד פותחת קופסת ופלים חדשה ושמה בפינת הקפה, זה לוקח בדיוק 45 שניות עד שהגברת "בדיאטה" מזנקת לקופסה וחולבת ממנה את לשדה. בולעת ופל אחרי ופל כמו שואב אבק. במקרים קיצוניים היא לוקחת את כל הקופסה ושמה על השולחן שלה בתירוץ "שכחתי להחזיר".
אם מי מהעובדים מביא בונבוניירה ליומולדת או משהו- וזה נמצא על הדלפק בלובי…… תספרו עד 20 והיא מחוסלת. הדיאטנית תקום כל דקה ותנשנש אותה.
האידאולוגית
זו אחותה הרוחנית של הדיאטנית. היא מצהירה שאצלה בבית שותים רק מים. לא מינרליים. מהברז. היא, בעלה, הילדים, האורחים. לא קונים משקאות. לדבריה זה לא בריא, לא חינוכי. הכל מטעמים אידאולוגיים. למחיר אין שום משמעות.
אבל במשרד….מתקן המים של תמי 4 ממצמץ בעצב כשהיא עוברת לידו ולא זורקת מבט, שועטת למקרר ולוגמת מכל הבא ליד. קולה, ספרייט, תפוזים, אשכוליות. גלו גלו גלו….
הפרנואיד
כשהוא מקבל את תלוש השכר שלו (תלוש קריא, ברור ומפורט מאד), הוא מסתגר בחדרו עם מחשבון ובמשך שעה ארוכה אתה שומע אותו מדבר ולעצמו ומחשב חשבונות. ומרגע זה ועד התלוש הבא הוא יפנה כמעט כל יום בשאלות ובירורים לגבי השכר. בכתב ובעל פה. איך חושבו ימי החופש, ולמה ביטוח לאומי הוריד 2.45 ש"ח יותר מהחודש שעבר, האם לא היה שינוי במס הכנסה ומה לא. זה כמובן לגיטימי, ומעולם לא נמצאה טעות בשכרו, אבל הפרנואיד עושה זאת כל חודש מחדש, לאורך כל החודש, ומטריף את המערכת.
האקולוגית
אצלה בבית לא מדליקים מזגן בקיץ. לא צריך. יש בריזה נהדרת מגורד השחקים ממול. גם לא צריך כל כך הרבה תאורה. היא חינכה את ילדיה שבזמן שגולשים במחשב אין צורך להשאיר תאורה בחדר. רק נורת לילה זעירה. היא מתגאה בזה שהיא רודפת אחרי בני הבית לכבות אורות בצאתם מהחדר. חינוך ירוק לאיכות הסביבה.
בבית היא חוסכת במים, כי בצורת. אוגרת את המים הקרים הזורמים במקלחת עד שמגיעים החמים ומשתמשת בהם להשקיית עציצים ולשטיפת רצפה.
עד שמגיעים למשרד. לא משנה אם צריך או לא – המזגן עובד אצלה על 16 מעלות. והחלון פתוח. כי היא לא סובלת קור. במקרים רבים היא הולכת הביתה ושוכחת לכבות את המזגן ו/או האור בחדרה.
במשרדה האור תמיד דולק במלוא עוצמתו כי "קשה לה לראות" את צג המחשב, וכשהיא שוטפת את ספל השתיה שלה, זרם המים בכיור עוצמתי כאילו התפוצץ השיבר.
יש כמובן עוד טיפוסים…אבל זהו לבינתיים. אם אתם מכירים טיפוסים כאלה- ספרו לי….