טאו-זוטה 2. קצרצר ואישי.
20 ביולי, 2008 מאת
בעבר נהגתי לייעץ, להסביר,להזהיר , לשכנע.
היה לי חשוב לחלוק עם אחרים מתת אל שקיבלתי, והיא יכולת ניתוח וחיזוי רציונליים , שסליחה על השחצנות- הוכיחו את דיוקם באופן מדהים לאורך שנים ארוכות.
היום כבר לא אכפת לי.
אולי זה הגיל. אולי השחיקה מעקשנות מובנית ועיוורת של אנשים.
זה לקח כמה שנים טובות ליישם אבל הצליח.
כיום אני כל כך קיצוני, שאם בכלל אני מתריע בפני מישהו על סכנה או טעות , זה רק פעם אחת ודי.
הקשיב וקיבל? טוב בשבילו.
לא קיבל? אני לא מסביר, לא חוזר על דברי, לא מנסה אפילו לשכנע. פשוט מושך בכתפי וממשיך בדרכי.
המשיך להתעקש ונפל לבור ?
אני לא שם כדי לעזור. אני רק עצוב מכמות הרגליים השבורות בשטח.
נושאים: פילוסופיה בגרוש | 2 תגובות »
20 ביולי, 2008 בשעה 10:02
רמזים ברורים.
22 ביולי, 2008 בשעה 11:33
מצויין. כמו כל דבר שאתה כותב – אתה ממצא בדיוק את דעתי! שא ברכה, במקום לומר לכולם את דעתי, אני לאחרונה פשוט שולחת לינקים של מילותייך…..