עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

יוצר אור ובורא חושך

3 ביולי, 2011 מאת

חזרנו מהחופשה וכבר שכחתי ממנה. טוב שאני כותב פוסט. ככה אולי אצליח לזכור משהו….
מחזור חיים של חופשה בת 4 לילות מתחלק אצלי לברוטו ונטו. ביום הראשון אתה מגיע למלון אחר הצהריים ועוד לא כל כך מרגיש בחופש. מתארגן על החדר, יש טלפונים מהעבודה, אתה קצת עייף מהנסיעה, עדיין לא מכיר את כל מתקני המלון. מתאקלמים.
ביום השני אתה נחשף לראשונה לחדר האוכל וארוחת הבוקר, קופץ לבריכה, נהנה, אבל עדיין לא מרגיש בבית ועדיין לא התנתקת.
רק ביום השלישי אתה באמת נכנס למוד של חופש. כבר רגיל לחדר. מרגיש בבית במלון ומכיר כל פינה. המציל בבריכה מברך אותך לשלום, הבחור בעמדת טיגון הביצים כבר יודע מה אתה רוצה, שכחת מהעבודה ומהטלפונים, אתה שותה, רוקד ומשתגע. אפילו האורגזמות חזקות יותר.
היום הרביעי- הלילה האחרון, הוא כבר אמביוולנטי. בבוקר אתה עוד מנותק ומרגיש במוד של חופש, אבל מהצהריים והלאה אתה כבר חושב על זה שמחר בבוקר אתה חוזר לשגרה. לטלפונים וללקוחות. ואז מגיע הערב, אורזים מזוודה ואתה מתבאס שהחופשה נגמרה. אתה מוותר על אלכוהול כי מחר מצפה לך נסיעה ארוכה. אפילו ארוחת הערב פחות טעימה…
בארוחת בוקר עמדתי בתור לקפה, חצי ישן. לצידי עמד אבא עם תינוקת בת שנתיים על הידיים. איך שסובבתי את הראש , הכלבה הקטנה הרביצה צרחה איומה ישר לתוך עור התוף שלי. בת זונה!!! איזה כאב חטפתי באוזן. הרגשתי כאילו דפקו לי מחבת יצוקה בראש. העולם התנדנד לי מול העיניים…
אם יש משהו שמאפיין אצלי ארוחות בוקר במלון, זה גרעפסים בטעם של דג, שעולים כל הזמן. ולמה זה? הכל בגלל הדגים המלוחים. אני אוהב דג מלוח, אבל בדרך כלל אוכל ממנו באיזה בראנץ' צהריים בסופי שבוע. אף פעם לא מוקדם בבוקר.
אבל במלון- בשמונה בבוקר אני כבר מחסל דגים מלוחים. כל יום. מה שמבטיח שהדג יזכיר את קיומו עד הלילה.
אילת היתה חמה מאד. לא כמו באוגוסט- אבל עדיין חמה מדי. כפכפי העור שלי שהיו איתי בבריכה פשוט נמסו והתפרקו מהחום. זה מה שקורה כשקונים כפכפים בחמישה שקלים….
כשכל כך חם, העדפנו להעביר את מרבית הזמן ברביצה בבריכה. במים ומחוצה להם. השנה הצלחתי שוב להתגבר על "משבר בגד הים" שהחטובה מייצרת כל חופשה. עוד שנה חלפה בשלום.
כל פעם לפני היציאה לחופשה החטובה מכריזה בקול גדול "השנה אני קונה בגד ים שלם! מספיק עם הביקיני".
והיא יודעת כמה שאני אוהב אותה בביקיני. כמובן שהיא מעלה את אותן טענות שחוקות של "אני צריכה להוריד 5 קילו ואז אוכל לשים ביקיני" אבל כבר מזמן הפסקתי להתייחס לטענות דמיוניות.
יש בכלל קטע עם בגדי הים שלה. היא אוהבת שאני בא איתה לבחור. עם השנים למדתי שאני לא צריך להיות מוחמא מזה, כיוון שהיא משתמשת בי כאינדיקטור הפוך למה שהיא קונה. אם היא מודדת בגד ים ורואה אותי מתלהב, היא מבינה שהוא חושפני מדי, ולכן היא לא קונה אותו. אבל לפני שנתיים (רק אז קלטתי את זה…) עשיתי תרגיל. כשהיא מדדה בגד ים שממש אהבתי עשיתי פרצוף יבש ומאוכזב, מה שהבטיח את קנייתו.
במשך מספר חודשים נהניתי לראות אותה בביקיני זעיר ומחמיא, עד שבאמצע הקיץ שעבר היא עמדה פתאום מול המראה ונחרדה לגלות באיחור עד כמה הוא חשוף. זה היה באילת, והיא גררה אותי לבוא איתה לקנות בגד ים אחר. שוב תחת איומי ה"בגד ים שלם". הפעם תרגיל "הפוך על הפוך" שלי לא הצליח, והיא קנתה ביקיני אחר. יפה וסקסי- אבל לצערי צנוע מדי…
אחד הדברים הכי משעשעים בבריכה הוא לראות ערס עם כפה שחורה, יחד עם חברתו. אני קורא להן "פרחות בעזרת השם". הוא ערס מצוי עם פרצוף מפחיד וכפה שחורה ענקית לראשו. היא פרחה כוסית, שורצת בבריכה בבגד ים מיניאטורי על גבול הלא קיים. שילוב זוגי מושלם.  ביחד הם נראים ממש כמו החטא ועונשו.
עוד "חטא" מבורך אני רואה אצל הדתיות הצנועות. גם כאלה היו בבריכה. כל מיני דוסיות צעירות שנכנסות לבריכה עם ילדיהן. הן לא לובשות בגד ים, כי זה לא צנוע, אלא נכנסות בלבוש מלא שהן חושבות שמתאים. מין שעטנז מוזר שחציו חולצה ארוכה וחציו מכנסי טייטס, וכמובן שרוולים ארוכים וסוג של בנדנה לכיסוי ראש.
אחלה צניעות. דקה אחרי שהן במים, הבגד הגאוני הזה דבוק לגופן כמו ניילון נצמד, חושף את הטופוגרפיה המפורטת של איבריהן המוצנעים להנאת הצופים…שיעור מרנין לב באנטומיה דוסית.
היה כיף. במלון היו רחצות ליליות ומופעים ליד הבריכה. האוכל היה מצוין, המון כוסיות, ולהפתעתי היו מעט מאד ערסים עד כדי כלום. מחזה נדיר. אולי בגלל התקופה.
מה שכן- סיגלנו לעצמנו מנהג ביזארי, וזה לרוץ לחדר המיון מייד עם שובנו מחופשה. בפעם הקודמת שברתי אצבע עם כניסתי הביתה, והפעם זו החטובה, שסבלה מקשיים בנשימה. אז מהחופשה – רצנו למיון….גם הפעם.

נושאים: סיפורים מהחיים | 14 תגובות »

14 תגובות

  1. מאת שושו :

    טזוטה,אתה פולני אמיתי,כול הזמן מקטר.החטובה צודקת יש גיל מסויים שלא נאה ללבוש ביקיני,מה לא ברור?

  2. מאת tazuta :

    שושו יקירתי….הקוראת הכי אופוזיציונית בעולם :-)
    אצל החטובה זה לא קשור לגיל….זה קשור לזה שהיא כמו רבות מהנשים חיה בתחושה של "צריך להוריד משקל"….בלי קשר למציאות.

  3. מאת שושו :

    טזוטה,לפעמיים יש צורך להוריד במשקל,כנראה שהחטובה צודקת.פולניות יודעות מהן רוצות.חחחחח……..

  4. מאת LADY DD :

    טזוטה יקירנו ברוך השב הביתה.
    פוסט מצחיק, כרגיל- הקראתי לאמא שלי וגם היא התפוצצה מצחוק…

    שמחתי לקרוא שלא הייתה מתקפת ערסוואטים, כפי שאיחלתי לך, אבל החטא ועונשו זאת הבזק של גאון מותק!

    ברוכים השבים הביתה ורפואה שלמה לחטובה, טפו טפו טפו..

  5. מאת משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    חחחחחחחח היום קניתי שני בגדי ים חדשים ו……הערס עם הכיפה והחברה הכוסית-למה זה נשמע לי מוכר??

  6. מאת bitch87 :

    זו אני למעלה חחחחחחחחחחחחחח

  7. מאת monkey :

    ענק הדוסית עם הבגדים במים חחחחחחח ראיתי אחת כזאת בים המלח שנה שעברה

  8. מאת עינת :

    הערס כיפה שחורה זה באמת ככה!! יש תמיד איזה כוסית פרחה צמודה להם :-)

  9. מאת אירית :

    טזוטה החטובה בסדר? שתהיה בריאה!
    אהבתי את ברוטו נטו של החופשה.כל כך נכון.

  10. מאת tazuta :

    תודה למאחלי הבריאות לחטובה. ב"ה היא תהיה בסדר!

  11. מאת tazuta :

    ביצ'…. מה קנית שני בגדי ים??? במקום שאת נוסעת אליו לא צריך בגדי ים :-)
    ולגבי הערס והכוסית… עדיף לשמור על זכות השתיקה :-)

  12. מאת שושו :

    ביצית וטזוטה,לא יפה.
    בריאות לחטובה.

  13. מאת help :

    I imagine the climate in the southern part of the promised land wasn't as hot as it is at the urban enclave and the hustle and bustle akin to the inferno.
    You stand there in a puddle of Your own sweat…wondering out loud "haven't the jews suffered enough?"
    why did they make an alliyah to the miseastern oven when they can be chilling in a tolerable climate elsewhere

  14. מאת tazuta :

    ל HELP – החום נועד להזכיר לנו שאנחנו עדיין במזרח התיכון…לטוב ולרע..

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות