טאו-זוטה -הטאו של זוטה 15- עקרונות
יש לי בעיה עם אנשים שיש להם "עקרונות". רגע, לפני שתצלבו אותי תנו לי להסביר.
עקרונות, אמונות ותפיסות הן משהו שנוצר כפונקציה של זמן, מקום, גיל ותרבות.
נדמה לי שזה היה ביסמרק שאמר פעם :"אם אתה בן 20 ואתה לא סוציאליסט – אין לך לב. אם אתה בן 40 ועדיין סוציאליסט- אין לך מוח".
אנשים מבלבלים בין עקרונות לבין עקשנות. פאתטי בעיני שאנשים מחזיקים באותם עקרונות ודעות גם כשהכל מסביב השתנה וכבר לא מתאים למציאות לפיה עוצב העקרון ההסטורי שלהם. יש מעט מאד עקרונות ברזל שצריכים ללכת איתך לכל אורך החיים. ונדמה לי שהם רוכזו כולם בעשרת הדיברות…
צריך ללכת עם הזמן ולהתאים את עקרונותיך למציאות המשתנה.
נערות בנות 16 מתלבשות היום בדיוק כמו שהתלבשו הזונות לפני 20-30 שנה.
אז מה ? זה אומר שזה לא בסדר ? שההורים צריכים להעיר להן ?
ממש לא. זה אומר שהמציאות משתנה, שהתרבות והאופנה משתנים. אם זה טוב או רע, והיכן עובר הגבול- לא אני קובע. כל אחד ודעתו האישית, אבל זו המציאות.
חכם קדמון (אני לא זוכר מי, אבל בטוח זקן סיני או אסיאתי קרח שמן וערום) אמר שאי אפשר להכנס לאותו נהר פעמיים, כיוון שזה כבר לא אותו נהר. הנוף זהה, המקום זהה, אבל מי הנהר- שהם הנהר עצמו כבר זרמו והתחלפו.
והמון קונפליקטים בין דורות יכולים להחסך אם יבינו את זה יותר. אבל זה כנראה אינדיבידואלי. לי היתה סבתא שבגיל 80 פלוס היתה יותר חדשנית, מתקדמת ונועזת מהבנות שלה, שהיו צעירות ממנה בעשרות שנים. היא הסתדרה וזרמה עם הנכדים והנינים הרבה יותר מאשר עם ילדיה…
הבעיה מתחילה כשהעקרון הופך לעקשנות. האדם מתעקש על העקרון מתוך…עקרון להתעקש. מעגל קסמים. ואז רואים אנשים נאחזים בדעות שאבד עליהן הכלח, מתווכחים, רבים עם כל העולם, ומתעקשים. מתעקשים ומתעקשים. וכמובן טורחים גם להדגיש כל הזמן שאין סיכוי לשנות אותם כי הם "אנשי עקרונות"….גם כשהמציאות בשטח סותרת את עקרונותיהם. וזה עושה להם רע. רע מאד.
הכרתי מקרוב מאד כמה אנשים עקשנים שהיו יקרים לי. המשותף לכולם זה שהם התגאו בהיותם "אנשי עקרונות" .
זה שבמבחן התוצאה ארוך השנים העמידה על העקרונות לא השיגה להם דבר מלבד כאב, תסכול , מריבות וסבל, לא שינתה דבר בעמדתם. הם חיו חיים עצובים וכואבים. להם היה קשה עם הסביבה ולהיפך.
הם הלכו לעולמם, חלקם טרם זמנם, בעצב גדול. עד יומם האחרון עקשנים, סירבו לכל שינוי, בנו סביבם חומה של מגבלות ואיסורים וסירבו לפתוח חריץ לשינוי. יקוב הדין את ההר.
ובני אדם צריכים ללמוד להבחין בין עקרון אמיתי לבין עקשנות נטו. והרוב לא יודעים.
מעקשנות לא יוצא שום דבר. מגמישות ופתיחות- הרבה מאד.
וזה נכון לכל דבר. זוגיות, יחסי הורים וילדים, פוליטיקה, דת, אידאולוגיה.
אנחנו חייבים לבחון כל הזמן את אמונותינו, עקרונותינו ולראות האם הם נכונים לזמן ולמקום שאנחנו חיים בו. זו לא בושה לשנות עמדה. זו לא טעות לשנות דעה.
נושאים: פילוסופיה בגרוש | 11 תגובות »
10 באפריל, 2010 בשעה 23:13
לא אוהב עקשנים.בהרבה מקרים אין להם שום עקרון מלבד עקשנות טפשית
11 באפריל, 2010 בשעה 1:44
עקרונות זה טוב אם זה מבוסס.צריך להשתנות בחיים
11 באפריל, 2010 בשעה 8:17
מכירה כמה כאלו,לצערי.
11 באפריל, 2010 בשעה 9:39
שושו,אני לפחות מקווה שאין לך בן זוג כזה…
11 באפריל, 2010 בשעה 9:43
טזוטה יקירי,אין מצב.בן זוגי הוא אדם מקסים.
11 באפריל, 2010 בשעה 10:29
העקרונות שלי מתחלפים בהתאם למצב הרוח חחחח
11 באפריל, 2010 בשעה 10:58
ביצית…..מתגעגעת.
11 באפריל, 2010 בשעה 18:21
אני מסכים איתך בהחלט, כל אדם ראוי שיבחן את עצמו כל הזמן לראות שהוא לא תקוע במקום
ולראות איך הוא מקדם עצמו מנטלית.
אף אחד לא אמר שזה קל, אבל זה עושה הרגשה טובה שזה עובד…
אני אולי אשמע כשמרן שבחבורה, אבל אם הבת של מישהו מתלבשת כמו זונה – רצוי שההורים שלה יעירו לה. אין מאושר ממני לראות ציץ שמציץ מהחזית, אבל כדאי שהיא תשקול מה ואיך..
11 באפריל, 2010 בשעה 19:17
ראסטה- התקדמות בהחלט עושה הרגשה טובה. אני מאמין שהדרך קדימה אכן עוברת בביקורת עצמית, וראוי שכל אחד באמת יבחן עד כמה עקרונותיו רלבנטיים לתקופה ולסביבה בה הוא חי.
11 באפריל, 2010 בשעה 23:03
שושוווווווו גם אני פולניה קטנה וחמודה שכמותך
18 באפריל, 2010 בשעה 13:00
לגבי הנהר