עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

טאו-זוטה – הטאו של זוטה 13 – שביעות רצון

29 באוקטובר, 2009 מאת

כבר הרבה זמן אני מתכנן לכתוב על זה, אבל כיוון שיש כל כך הרבה נושאים אחרים בצינור זה חיכה.
לאורך שנים אני שם לב לדבר מאד מעניין.
לא יכולתי שלא להבחין שאני נהנה מלא מעט סיטואציות בחיים הרבה יותר מאשר אנשים אחרים שחווים איתי את אותה חוויה בדיוק.
בין אם זה אוכל, הצגה, שתיה, חופשה.
קחו דוגמא, כשאנחנו מבלים במסעדה עם חברים.
בד"כ כל אחד מזמין מנות עיקריות שונות, אבל לרוב המנות הראשונות משותפות, ואנחנו גם חולקים זה עם זה את המנות העיקריות כך שכל אחד נחשף למגוון ולמבחר הטעמים.
וברוב המקרים מה קורה ? אני נשען לאחור עם חיוך מאושר ושבע רצון. היה לי טעים.
רוב הסובבים אותי, לא נהנים מהאוכל כמוני. כמעט תמיד יש להם ביקורת. חריף מדי, מלוח מדי, יותר מדי חם , יותר מדי קר, מתובל מדי ומה לא.
זה קורה במסעדות מעולות ונחשבות, וזה קורה בדוכני אוכל רחוב פשוטים ובמסעדות פועלים.
זה קורה בארוחות ערב מושקעות וזה קורה בארוחות עסקיות חפוזות.
אפילו בבית קפה. אני נהנה מהקפה שלי, בעוד שחברי לשולחן במרבית המקרים מעקמים אף.
הקפה חזק מידי, חלש מידי, יותר מידי חלב, פחות מידי חלב.
שלא תבינו לא נכון. אני אנין טעם. אני לא איזה חזיר שאוכל כל דבר והכל טעים לו. אני מבין באוכל, אני מבשל לא רע ואני אוהב אוכל.
אז איך אני נהנה והם לא ?
כמנהגי בקודש התחלתי לנתח ולהשליך מזה על שאר התחומים.
ממה נובע חוסר שביעות הרצון של האנשים ? מדוע הם מתאכזבים בתדירות כה גבוהה ?
אני חושב שהכל טמון ברמת הציפיות. כשאתה מציב רמת ציפיות גבוהה, כשאתה מצפה לקריטריונים גבוהים , הסבירות שתתאכזב – גבוהה מאד, בלי שום קשר לרמה האובייקטיבית של התמורה, שהיא במרבית המקרים טובה מאד כשלעצמה !
כשאני הולך למסעדת שף נחשב, אני לא בא עם רמת ציפיות של לאכול ולהתעלף. אני מצפה לאוכל טעים, נקודה. לא פחות ולא יותר.
ברור לי שיש ימים טובים יותר ופחות, ברור לי שזה תלוי במשתנים רבים כמו חומרי גלם ומצב הרוח של הטבח, וברור לי שהסבירות שכל זה יתחבר לכדי שלמות דווקא בערב שבו אני מגיע לאכול- קלושה.
מצד שני, ברור לי שגרוע – זה לא יהיה. ברור לי גם, שמה שברור לי לא בהכרח ברור לאחרים ואני גם לא מצפה שיהיה, ומכאן פערי ההנאה. הכל סובייקטיבי.

אני לימדתי את עצמי לא לפתח רמת ציפיות גבוהה מכלום. אני מגיע נטורל או עם רמת ציפיות נמוכה יחסית. גם בחיי הפרטיים וגם בחיי העסקיים. אני לא מאלה שכל פגישה טובה עם לקוח פוטנציאלי מכניסה לאותי לאופוריה שהנה נסגרה העסקה. ממש לא. שום פגישה מוצלחת ככל שתהיה, כולל פגישות שבהן הלקוח נושק על שתי לחיי ומבטיח לנו את הירח לא מרגשת אותי עד שהחוזה נחתם. דקה קודם לזה – מבחינתי הלקוח לעתיד סתם מבלבל במח. והיו לא מעט כאלה ששברו את ליבם של כמה אנשי השיווק שעבדו אצלי שהיו בטוחים בתום הפגישה שהנה סגרו את עיסקת חייהם…
במרבית המקרים אני רוצה לשתף לכם שאני מופתע לטובה. מראש, הסיכויים להתאכזב נמוכים.
כשאני נוסע למלון או לצימר, כל דבר שיהיה נחמד, נקי ומסודר יספק אותי. ברוב המקרים אני נהנה מעל ומעבר.
אני מכיר המון אנשים שיכולים להתבאס מאד מזוטות כמו כתם קטן בשטיח, מגבת חסרה או צינור מקלחת קצת דולף שיכולים לגמור להם על החופשה מהדקה הראשונה.
לפני שאתם הולכים לרדת עלי, ולהגיד שאני מוכן להתפשר, קחו כמה דקות לחשוב על זה. בהגיון קר לגמרי.
למה בעצם אני צריך לחיות כל חיי עם רמת ציפיות כזו שיהיה קשה להשביע אותה ? למה לא להיות ריאלי ולהבין שיש חריגים לטוב ולרע, אבל הרוב יהיה באמצע ?
האם שווה לבזבז רגעים בחיים (אפילו רגעי אושר קטנים כמו קפה עם אהוב)  שלא ישובו, על אכזבות ותסכולים ? למה להכניס את עצמי למעגל הזה בכלל ?
הרי תסכול אצל אנשים נובע בדיוק מזה. איך אמרו חז"ל- מיהו עשיר ? השמח בחלקו.
אין שלמות בעולם. אין מה לנסות לחפש אותה. לא חייבים להתמודד עם כל דבר. לא חייבים להילחם למען כל דבר. לא הכל חשוב.
תנסו לעשות תרגיל: במשך היום כל מיני אנשים בבית ובעבודה מתקשרים ומחפשים אותנו "דחוף" לצורך כלשהו. תנסו לא לענות לשום שיחת טלפון כזו, אלא לרכז את כל ההודעות ולחזור בסוף היום לאלו שחיפשו אתכם. תופתעו לגלות ש 90% מהבעיות נפתרו מעצמן בלי התערבותכם בכלל או שהפכו ללא רלבנטיות. ואף אחד לא מת.

כן. תנמיכו ציפיות.
כן. תגמישו קריטריונים.
כן. תפסיקו להתאכזב.
כן. תהנו יותר מהחיים.
כן. תפסיקו להילחץ ולהלחיץ.

לפוסט הקודם של טאו-זוטה

נושאים: פילוסופיה בגרוש | 19 תגובות »

19 תגובות

  1. מאת שושו :

    כאנינת טעם גדולה,יש לי קריטריונים גבוהים מאד.חשוב לי שהאוכל במסעדה יהיה ברמה גבוה,והכי חשוב נקי.וגם בבתי מלון וצימרים,חשוב רמת הנקיון וכו.

  2. מאת יקינטון :

    שושו: ברור שעדיף לקבל הכול מושלם ונהדר אבל השאלה עד איזה רמה ועד איזה גבול.
    זה לא הכי כיף גדול להיות אנין טעם וציפיות בשמים ולהתאכזב מ90 אחוז ממה שאתה אוכל,לא כיף. כי ברוב המקרים אתה הולך משלם אוכל ובסוף יוצא שאתה מתבאס אז מה יוצא מזה??????
    זה נראה קצת מוזר בהתחלה אבל יש הרבה חוכמת חיים במה שטזוטה אומר פה וכדאי לחשוב שונה.

  3. מאת מעל הבוס :

    the world is divided into more or less 2 types of creatures:problem Solvers and problem promulgators.
    problem solvers are happy without drama that problem promulgators need to sustain themselves.
    like gadgets, the latter group is in desperate need of the first group so as to charge up their batteries.
    after spending time with the promulgators, the Resolvers Feel drained and exhausted.
    by then the Resolvers schedule a getaway in an undisclosed spa

  4. מאת ראסטה :

    זה קצת עצוב.. זה כאילו התייאשת מהעולם. אתה מזכיר לי משפט שאומר
    "אני לא פסימיסט, אני ריאלי"

    אני מסכים עם חלק מהדברים שאתה אומר-ארוחה, צימר וכו' , ובמיוחד עם החלק העיסקי שכתבת,
    אבל באופן גורף על כל תחומי חייך? ואם להיות טיפה חוצפן- גם על החטובה ?

    ובנשימה אחרת- אותי מרגיז שכשאתה מקבל שירות מעולה ,אתה כלכך מתפלא,

    למרות שאם נחשוב על זה -כולם אמורים לתת שירות טוב.

  5. מאת עידית :

    צריך לעשות איזון. אסור לצפות לשלמות כי אני מסכימה עם טזוטא שאין חיה כזו.
    ציפיות גבוהות = סיכוי גבוה לאכזבה.
    רק לא להגזים עם הנמכת הציפיות.

  6. מאת bitch87 :

    נהיתי רעבה . . .

  7. מאת tazuta :

    ראסטה….המשפט "אני לא פסימי- אני ריאלי" זה בהחלט משפט שאני משתמש בו לא מעט :-)
    לא התייאשתי מהעולם אלא למדתי להכיר אותו טוב יותר. וההיכרות הזו מלמדת אותי להבין שצריך להנות כמה שיותר ולהפיק תועלת מכל מצב. דייל קארנגי אמר פעם : "קיבלת בחיים לימון ? אז תעשה ממנו לימונדה".
    כפי שציינתי- אני לא מנמיך ציפיות באופן מוחלט – אלא באופן יחסי. יש לי את הקווים האדומים שלי.
    הסימפטיה שלי עם אלה שרמת הציפיות שלהם אינה מציאותית וגורמת להם אכזבה מתמשכת.
    האמת היא שהגישה הזו בחיים מביאה לזה שאני הרבה יותר מסופק ומאושר ממרבית האנשים שאני מכיר…
    ואם בחטובה עסקינן…….התחום היחיד שאני לא מנמיך בו ציפיות זה הזוגיות שלי. הזוגיות חשובה מאד בחיי ואני מצפה ממנה להרבה מעבר לכל תחום אחר.
    יש לי קריטריונים גבוהים שאני מציב לעצמי ברמה האישית, וכיוון שזוגיות היא החצי השני שלי – זה תופס גם לגביה.

  8. מאת tazuta :

    עידית, הנמכת הציפיות לא צריכה להיות גורפת חס וחלילה. בין השלמות האוטופית למציאות יש טווח מספיק רחב וכל אחד צריך לבחור מה מתאים לו על פי גמישותו, נסיונו וטעמו….

  9. מאת tazuta :

    ל"מעל הבוס" – קארל סייגן אמר פעם: "עדיף להדליק נר מאשר לקטר על החושך…." אני חושב שזה ציטוט שמחזק את דבריך.

  10. מאת מעל הבוס :

    he was one of the Good Living Ones, G.L.O the glowin'.

  11. מאת bitch87 :

    http://www.tapuz.co.il/blog/viewentry.asp?entryid=1578372

    נזכרתי בך ישר חחחחחח

  12. מאת tazuta :

    ענק!

  13. מאת דודי כליפא :

    אהבתי ונרשמתי

  14. מאת tazuta :

    ברוך הבא דודי!

  15. מאת bitch87 :

    חחחחחחחחחחח הוא הגיע לכאן בזכותי !

  16. מאת מסוקרנת :

    המתכון לזוגיות טובה שתנמיך את הציפיות מהחטובה לפחות כמו שאר הדברים בחיים זה שאתה מצפה מעצמך לשלמות זה מצוין אבל לצפות מאחרים -החטובה זה לא טוב "אם תחפש מלאך באדם יתכן שלא תמצא אפילו אדם ואם תחפש אדם באדם יתכן שתמצא בו מלאך"

  17. מאת tazuta :

    היי מסוקרנת. הכל בחיים זו שאלה של מינון. גם ציפיות עצמיות שונות בעוצמתן מאדם לאדם.
    הציפיות הגבוהות שלי אליהן התייחסתי , הן לא מהחטובה כאינדיבידואל פרטי מושלם, אלא מהזוגיות עצמה, שהיא מכלול של שנינו יחד – וכל אחד לחוד בתוך המסגרת הזו.
    אהבתי מאד את הציטוט שלך…

  18. מאת יקיר :

    טזוטה אני לא יודע מה אתה אולי נביא אולי פסיכולוג מוסווה אבל הקדמת את זמנך בתאוריה שהיצגת פה
    אני קורא הרבה את הפןסט הזה(שמור במועדפים שלי) ומיישם אותו בהצלחה.
    החודש התפרסם מחקר באוניברסיטה בלונדון שקובע ב ד י ו ק את מה שאתה כותב פה אחרי מחקר מדעי שהם עשו. תודה שהארת לי את הענין קודם.
    הנה ליניק לתקציר מאתר ישראלי
    http://mada-duh.com/2014/08/67

  19. מאת tazuta :

    היי יקיר
    תודה על הלינק. לא ידעתי אל המחקר.
    אני שמח לראות שמחקר טרי מעכשיו מחזק תפיסת עולם שאני מיישם שנים רבות.
    אין חכם כבעל נסיון :-)
    תמשיך להיות מאושר! זה מה שחשוב.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות