עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

טאו זוטא- הטאו של זוטא 12 – הבדואי שמכר את הגמל שלו

19 ביולי, 2009 מאת

הפוסט הזה הוא באשמת מ' , אחת הקוראות הותיקות בבלוג (ומתוקה של ממש…לפי התמונה ששלחה לי :-) ) שכתבה לי בסופ"ש ושאלה איך אני מגדיר את משמעות החיים.
אז הלך עליכם – קיבלתם פוסט של חפירה. אני מתנצל מראש בפני קוראי האהובים.
כי אני יודע את הסוד. אז נעשה את זה קצר וקליל. כמובן שהדברים משקפים רק את עמדתי ותפיסתי האישית.
אין שום משמעות לחיים. והחיים עצמם סיפקו לנו רמז עבה. יש לנו במקרה הטוב ,כמה עשרות שנים לחיות, אבל יש לנו את כל הנצח – למות. אז לפי הפרופורציה הזו המוות הרבה יותר משמעותי…
למה אנחנו חיים ? רק כי נולדנו. אין גם טעם לחפש הגיון בחיים.
אלוהים (שאני מאמין בו בכל ליבי) בנה עולם מורכב, שיטתי ומדהים. אנחנו נמצאים בו מהסיבה הפשוטה והיחידה. כי ההורים שלנו הזדיינו בלי אמצעי מניעה.
הסיבה לחיפוש האינסופי אחרי משמעות החיים והקיום היא שאנחנו לא רוצים להבין ולהאמין שאין שום תכלית ומחפשים אותה בכל דרך, הגיונית יותר והגיונית פחות. זו הסיבה האמיתית לחוסר האושר. חיפוש השווא. קשה לנו לקבל שאנחנו כאן סתם. אנחנו מחזיקים מעצמנו הרי שווים יותר, לא ?
וכשלא מוצאים – אנחנו ממציאים את הסיבה. אנחנו ממציאים סיפור מסגרת, ממציאים תירוצים.
זה יכול להיות באינסוף פולחנים דתיים. ריטואלים פשוטים כמו תפילה, או מורכבים כמו הלקאה עצמית עד זוב דם. זה יכול להיות באשראמים בהודו, זה יכול להיות ברחצה בנהר הגאנגס שורץ הגופות והחולירע, במנזר טיבטי או סתם בחוף נודיסטים.
אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו בשליטה. שהנה ,יש קשר ישיר בין מה שאני עושה לבין מה שיקרה לי. אם אתפלל תשע פעמים ביום, אז אלוהים רואה ויעריך אותי יותר. אם לא בעולם הזה- אז בטח בעולם הבא.
מנסים להדחיק את העובדה שבעצם אנחנו כלום ביקום. השפעתנו אפסית.
במה זה שונה מהתנהגות חולנית כפייתית של אדם שצריך להקיש 11 פעם בעקב לפני שהוא יוצא מהבית ? העיסוק בריטואלים הופך לאובססיבי ומונע ממך לחשוב, כי הוא נותן לך תכלית מלאכותית.
אז בואו נשים בצד את הפולחנים הדתיים. סט הכלים היחיד שאנחנו צריכים כדי לחיות טוב ולא כמו בג'ונגל זה עשרת הדיברות. לא פחות ולא יותר. בורא עולם בחוכמתו הכניס את כל כללי המשחק ביקום בעשרה משפטים.

אז תרגיעו, וזה כל הכיף. הידיעה שאנחנו לא כאלה חשובים, ושהעולם לא סובב סביב אינדיבידואל זה או אחר אמורה לשחרר אותנו מהלחץ. לשחרר אותנו מהחרדה והמתח. קהלת החכם אמר כבר בבלוג האולטימטיבי שלו – "הבל הבלים. הכל הבל".
תראו, כשיצאתי מבית העלמין דקות לאחר הלוויה של אמי, אירוע כואב ונורא לי אישית, הבטתי סביבי וראיתי שהעולם מתנהל בדיוק אותו הדבר. שום דבר ביקום הגדול ובעולם הקטן שסביבי לא השתנה. השמש זרחה, האנשים ישבו בבתי הקפה, הילדים צחקו , החדשות ברדיו היו רעות והכביש היה פקוק. אפילו מה שהטריד אותי בנסיעה היה איך אני מתמרן בפקק הזה ואיזו דרך נוחה לחמוק ממנו.
מותה של אמי- דמות יקרה ומשמעותית עבורי, לא הזיזה לעולם דבר. ואותו הדבר יהיה כשכולנו נלך לעולמנו בבוא היום.

שאלתם את עצמכם פעם למה ילדים קטנים כל כך מאושרים ומשוחררים והמבוגרים לא ? וזה לא עניין של שכל. ילדים חכמים בצורה מדהימה לא פחות ואף יותר ממבוגרים. רק נסיון חיים חסר להם.
הם מאושרים כי הם לא חושבים ולא מטריחים עצמם במחשבה האם יש משמעות והגיון בחייהם. הם כאן. השמים תכולים, הכדור קופץ, השמש חמימה והעולם יפה. אז הם מאושרים. הם צוחקים בקול גדול ועם כל הגוף. אושר אמיתי. הם לא פוחדים להשתטות ולשמוח.
הצרות מתחילות כשאנחנו מתחילים לשאול שאלות מיותרות. שואלים ולא מקבלים תשובות מספקות. הכל "תשובות בערך" והרבה מאד שכנוע עצמי ושמחה מזוייפת. משחק מכור של שקרים עצמיים.
ואין תשובות מהסיבה הפשוטה. שאין משמעות. וזה כל הכיף. זה כל היופי. כמה משחררת הידיעה הזו. זה הכל ענין של השקפה.
אז תפסיקו לחפש. מצאתם. והתשובה היא כלום. נשמע מוזר, נכון ?
אנחנו כאן כי נולדנו. וכל שעלינו לעשות זה לחיות, לאכול, לחרבן ולהזדיין. יש לנו זמן להעביר עד המוות הבלתי נמנע. אז בואו נהנה ממנו. בלי פלצפנות ובלי חפירות. אנחנו קצת יותר חכמים מחיות אחרות ויש לנו יתרון בשרשרת המזון ואיכות החיים. יופי. נכון , נשתדל לעשות הרבה דברים ולהתקדם, כדי שעצם האכילה, ההתפתחות והזיונים יהיו איכותיים יותר, אבל זהו. בואו נפעל לפי "עיקרון העונג".
נוכחותנו (הזמנית והקצרצרה) בעולם מעניקה לנו פרק זמן שיש להנות ולנצל אותו כל עוד נשמה באפנו. לא זוכר מי אמר את המשפט המופתי "המוות דופק על דלתי כל יום וצועק לי – תחיה ! "
תשתחררו מהחרדות. תצחקו ברעש מתגלגל. תאכלו, תשתו ותשפריצו בכיף. קחו הכל בקלות. אל תתביישו להיות ילדים ! אני מרשה לעצמי לעשות מידי פעם שטויות ילדותיות בלי חשבון וטוב לי עם זה. אני שם זין על מה יגידו. מה שחשוב זה כאן ועכשיו. התנהגותנו ותפיסתנו משפיעה על איכות חיינו היומיומית. במיקרו. על המקרו אנחנו משפיעים הרבה הרבה פחות.

לפוסט הקודם של טאו זוטה

נושאים: פילוסופיה בגרוש | 11 תגובות »

11 תגובות

  1. מאת אפיפיורית :

    בתור הבוראת, לא הסכמתי עם הנתונים שהצגת אך כן עם המסקנה שצריך לעשות חיים בהווה.

  2. מאת שושו :

    טזוטה יקירי,כמה שאתה צודק.

  3. מאת מיטל :

    איזה יופי!!!!!!!!! אני שמחה לקרוא שכתבת על זה והתיחסת למה שאמרתי,אתה לא צריך להיות כזה דיסקרטי זו אני שביקשתי :-)
    מאוד הגיונית העמדה שלך אבל קשה להפנמה בגלל כול מה שאמרת שם ולכן הרבה בטח חושבים אחרת,אני חושבת דומה לך וחשבתי שאני קצת לא הגיונית חח
    תודה על מחמאה שאני מתוקה :-) עשית לי תיום!!!! אשלח לך עוד תמונות מבטיחה

  4. מאת ראסטה :

    יש מצב.
    עולם כמנהגו נוהג.

    מסכים איתך במאה אחוז
    חוץ מזה שאני מאמין בעצמי ובמשפחה שלי יותר מבכל יכול.
    (מה שמזכיר לי בדיחה על ניטשה וה'-
    ניטשה:אלוהים מת
    אלוהים:ניטשה מת
    (מוצאים את גופתו של ניטשה מוטל על הרצפה)

    איפה נכנס עניין הנשמה ? או שזה לדעתך נכנס לנושא לגמרי ?

  5. מאת tazuta :

    נושא הנשמות מסובך. יש יותר מדי סתירות בין מושגי "הישארות הנפש", "גן עדן וגיהנום" ו"גלגול נשמות" וכל מי שניסה לתת לזה הסבר (כולל אנשי הדת) רק יצא יותר מבלבל ופאתטי. דווקא בתורה לא עשו מזה עניין. כל מי שמת- נאסף אל אבותיו וסיים את חלקו ההיסטורי, ואני חושב שאנחנו צריכים להסיק מזה לא מעט.
    יש לי תזה בנושא, אולי אכתוב עליה באחד הפוסטים הבאים… ניתן קצת מרווח, שלא יחשבו שהפכתי לבלוג רוחני מיסטי חלילה….עדיין הגשמיות של "הציצים קודמים לכל" היא השלטת ;-)

  6. מאת Goddess rules :

    this author confesses that disillusionment is the next best thing to assuming illusions are true.
    they are not.
    realizing that the globe is hell is preferable to dwelling like a rat in a cage preoccupied with garnering more cheese and hopping the treadmill.
    there must be more…beyond the lab and there must be an exit clause out of P R I S O N

  7. מאת גיליגן :

    גודס:,לדעתך לחיים יש משמעות נסתרת? האם אתה מאלה שמשמכנעים את עצמם?

  8. מאת Goddess rules :

    תראה גיליגן, אם הגלובוס הוא גיהינום והרוב כאן לא בפעם הראשונה לפי תאוריית גלגול…
    אז מדוע משהו יבחר לחזור לכאן?
    איך שכנעו אותו בצד השני לחזור לבית סוהר הגלובלי?

  9. מאת Goddess rules :

    further more why would a rat wake up and find himself in a cage?
    when he first opens his eyes he sees the parameters of the cage until he goes to his final rest whilst his descendent continues the phenomenon.
    would the latter choose to dwell in a cage…did they have a choice in the matter or were they forced into that situation by lab technicians gung ho on exploiting them…maybe these sold them a story on their philanthropic role in helping mankind alleviate his disorders via drugs.

  10. מאת מסוקרנת :

    זה בדיוק מה שאמרתי לך התירוץ הנפלא שלך לעצמך אין משמעות וממילא אני לא חייב לעשות כלום אין עולם הבא אין גן עדן אין גיהנם הכל תירוצים שלך כדי לא לעשות התחיבויות אז למה בכלל ישבת שבעה על אמא שלך? ולמה הספדת אותה ובטח דברת אליה בקשת סליחה וכד' לאחר שנפטרה . אבל היא מתה היא לא שומעת לא רואה עכשיו היא עפר ואפר אז למה מספידים אותה ולמה מנציחים אנשים שמתים? בגלל שבתוך הלב של כל אחד הנשמה יודעת שהיא נשארת לנצח ותדע מה יקרה לגוף לאחר מותה ולכן המוות לא כלכך מפחיד את כולם ואם אתה מאמין שיש נשמה שתשאר לנצח היא לא תשאר תלויה באויר היא צריכה להיות באיזה מקום או גן עדן מקום אידיאלי שנדיר להמצא שם או בגיהנום בתוך מדורות ענק וכדי לא להיות שם אוספים בעולם הזה מצוות ולא עושים עבירות זה המשמעות בחיים הקצרים שלנו כדי להיות במקום טוב-גן עדן לנצח כל אדם צריך לנצל את חיינו הקצרים בשביל הנצח שהוא אינסופי אתה חושב שאני לא צודקת אבל אם אני כן צודקת אתה לוקח הימור מסוכן מה אכפת לך לאסוף זכויות לקראת העולם שיבוא אחר כך?רק כדי לא לקחת סיכון שזה מה שיקרה. אלא מה אתה מעדיף לעשות הימור כזה מסוכן של כל חיי הנצח שלך שיכול להיות כי אתה לא בטוח בדעתך 100% כי הרי עוד לא עברת לארץ המתים ובלבד לא להרגיש שטעית כל החיים שלך מסכן ומסכנים כל המהמרים

  11. מאת tazuta :

    מסוקרנת- קראת את הפוסט שלי "על החיים ועל המוות"? אני כותב שם על תיאוריה מסויימת שלי לגבי "אחרי מות".
    אני מסכים איתך רק בדבר אחד:
    צריך לעשות טוב בחיים, וכמה שיותר. בלי קשר לגמול לאחר המוות. גם בשביל להרגיש טוב כאן, בעולם הזה, עם עצמך ועם אחרים. אני משתדל כל חיי להיות אדם טוב, ישר וחיובי. גם אם אני מצליח בבלוג הזה להעלות חיוך על פניו של מישהו עצוב – זכיתי.
    ההבדל העצום בינינו הוא שאת רואה את "עשיית הטוב" בקיום מצוות פולחניות בשיטתיות אוטומטית-רובוטית, אולי אפילו מתוך חרדת עונש, ואילו אני רואה את "עשיית הטוב" כמו שאני מבין שאלוהים רוצה: אהבה בין אדם לחברו, חסד, יושר, כבוד הדדי, נאמנות, עזרה לזולת, ערבות הדדית ועוד ועוד. ואין לזה שום קשר לפולחנים שלוקחים מצוות חביבות ומחמירים אותן בטירוף- ראי טמטום הכשרויות שכבר כתבתי עליו בעבר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות