עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

הביקור של מיקי

5 ביולי, 2009 מאת

זה היה שלשום. הלילה השני שלנו בצימר ברמת הגולן. מקום קסום בלב חורש, בריכת שחיה פרטית ומקורה, שקט ושלווה.
היינו שלושה, זוגתי החטובה, חברתנו החתולית לוקי, וטזוטה שלכם. וכל כך נהנינו. חברים טובים, מסעדות בשר נפלאות בגולן, שחיה לילית , בירה נהדרת…
הפסטורליה הקיפה מכל עבר. יללת תן נשמעה ממרחק, השמים זרועי כוכבים וירח בוהק מאיר את הסביבה. הכי רחוק מחווית העיר המוארת והרועשת.
צפיתי בכוכבים וזיהיתי כמה קבוצות, חשבתי בקול רם שהפעם האחרונה שראיתי את הדובה הגדולה ואת העגלה הגדולה יחד היתה כשצפיתי בחמותי עושה קניות בשופרסל.
ישבנו על המרפסת הקטנה בקדמת הצימר, מוקפים בירוק. מרטיני תפוחים על השולחן, וקישקשנו על החיים כשאני מודה לרוח הקרירה המנשבת בצינת הלילה והשפעתה המבורכת על קדמת חולצתה של החטובה.

החטובה אספה איתה כוסות מהשולחן ונכנסה לצימר. כעבור דקות אחדות היא זינקה החוצה: "יש עכבר" !!!

קצת רקע
החטובה היא אחת הנשים הכי אמיצות שאני מכיר. אין לה בעיה להיכנס לכלוב של אריה מורעב ולנקות לו את השיניים בחוט דנטלי. במשפחה היא ידועה כזו שאותה שולחים לזהות גופות של מתים לפני הלוויה. בחיי.
היא מחסלת ג'וקים ענקיים (כולל מעופפים) בקור רוח ונחישות של רוצח שכיר.
עד שזה מגיע לעכברים.
המכרסם הקטן הזה מוציא ממנה את כל החרדות האפשריות. אין משהו בעולם שמפחיד אותה יותר מעכבר.

מייד לאחר ההכרזה היא נמלטה לחדר השינה והסתגרה מאחורי הדלת.
העכבר כמובן נעלם. מן הסתם לחור מאחורי המטבחון או המקרר. המקרר טולטל- שום דבר לא קרה.
אז לוקי ואני נכנסנו פנימה, לחלל הצימר והתיישבנו בספה מול איזור האסון.
ישבנו בחושך וחיכינו. כמו פולנים לביקור הילד.
זה לקח דקות ארוכות אבל הוא הגיח החוצה. שונה לגמרי ממה שזכרתי אותו. מיקי מאוס התבגר.
את הבגדים הצבעוניים החליפה פרווה אפורה והוא כבר לא הולך על שתיים.
אבל הוא נשאר זריז כשהיה.
הוא טייל הלוך ושוב, ובכל פעם שחש בסכנה (לוקי מתקרבת אליו) נמלט אל מאחורי המקרר.
בהיעדר כלי נשק כמו יעה, מטאטא ודלי , החיוניים למצוד, הכלי היחיד בשטח היה מיכל פלסטיק קטן.
על השיש במטבח היתה מונחת חפיסת סוכריות לקריץ אדומות בטעם נפטלין. (אל תשאלו למה…זו אחת הסטיות של לוקי).
העכברון טיפס על השיש, ובנון שלנטיות התחיל לכרסם את הלקריץ, מציץ בזהירות לצדדים לראות שהכל בסדר.
בעוד הוא זולל- הצטרפה אליו עכברה נוספת. עכשיו יש כבר שניים. קבלו את מיני מאוס ובן זוגה מיקי לריקוד הפסדובלה !!!!
השניים השתלטו על השיש, זוללים לקריץ.
ואנחנו יושבים בצד. כמו חוקרים של הנשיונל ג'יאוגרפיק שעוקבים אחרי המלטת נמר אסיאתי, שקטים, מתלחשים ומרוכזים.
לוקי נטלה גומיה ואספה את שפעת שיערה לקוקו כמו אומה טורמן בקיל ביל, לקחה את מיכל הפלסטיק ויצאה לחזית.
התוכנית היתה כזו. העכברים זוללים. לוקי מנחיתה עליהם את המיכל וסוגרת אותם בפנים. אני לוקח את המכסה, ובסינכרון עם לוקי מכניס אותו מתחת למיכל ההפוך. העכברים נלכדים והחטובה משוחררת.

הצחקתם אותם. את העכברים כמובן. הם לא רק רצים מהר, הם מדלגים.
אז ישבנו בחושך עוד שעתיים. החטובה הסגורה זועמת מתוך החדר ומפליאה בנו הצלפות לשון על חוסר יכולתנו ללכוד אותם.
בסוף נשברנו ראשונים והלכנו לישון.
איזה לישון. נכנסתי לחדר השינה המבוצר. מצאתי את החטובה עירנית ודרוכה יושבת על המיטה באור מלא. מבטה בישר רעות.
רק הבחינה בי, והיא , נאמנה לתפיסת העולם ש "טזוטה תמיד אשם" פתחה עלי פה בנוסח תפילת "מי שברך".
מה אגיד לכם. נקלעתי למשפט שדה יעיל שבו החטובה היא הקטגור, הסניגור, השופט והמוציא להורג גם יחד.
גליון האישום שלי כלל מגוון רחב של עוונות. החל מהחדרת העכברים לצימר וכלה בסיוע לפשעי המלחמה בקוסובו.
גזר הדין היה כמובן מוות בעינויים קשים.
עבר עלינו לילה לבן. בחדר סגור ומואר. רק בבוקר החטובה העזה לצאת מהחדר ולברוח מחוץ לצימר. בפרצוף זועם היא ישבה שם, כבר לא רצתה כלום, לא בריכה, לא קפה. רק הביתה.
כשהחטובה בקריזה אני מתעלם ממנה וממשיך בעניני.  אין לי שום ענין וכוונה לנסות ולפייס כשהבעיה לא קשורה בי. אז אני מניח לה. בשעות אחר הצהריים היא נרגעה . ביצוע גזר הדין נדחה בינתיים והמשכנו בנופש…

נושאים: סיפורים מהחיים | 21 תגובות »

21 תגובות

  1. מאת שושו :

    מר טזוטה,לגבי גזר הדין על תהיה בטוח,זה עוד יבוא,פולניה או לא?
    מבינה אותה לגמרי.

  2. מאת נירית :

    הזוי,פשוט הזוי.
    אני רק לא מבינה מדוע בת הזוג שלך תמיד מאשימה אותך בכל דבר אפילו אם זו תופעת טבע (קראתי גם פוסט קודם בנושא). בהנחה שהיא אדם אינטילגנטי מצפים ממנה לקצת שיקול דעת

  3. מאת שושו :

    נירית,את לא חושבת שאת קצת מגזימה?החטובה ממש לא מאשימה את טזוטה בכול דבר,קצת פרופורציה.
    חוץ מזה שהיא פולניה……..

  4. מאת דנה :

    נירית מה כבר אפשר לצפות מפולניה חחחח

  5. מאת נירית :

    שושו,אני קוראת מה שטזוזטה כותב וגם אני מבינה שיש בזה הרבה הומור כדרכו,אבל זה לא משנה את המסר המאד ברור שלו גם בפוסט הקודם בנושא.

  6. מאת אורן :

    מה נהיה ? כל הפולניות באו להגן אחת על השניה ? חחחחחחחחחחחחחח
    אותי אף אחת לא מאשימה בכלום,אין לי פולניה בבית !!!

  7. מאת מיקי :

    חויה מצחיקה עברתה שם,חבל שלא שמתם מלכודות בלילה וזהו

  8. מאת גיליגן :

    לקריץ אדום ????????? איזה גועל נפש,פלא שעכברים אכלו את זה

  9. מאת איילת :

    טזוטה,אולי לפעם הבאה תצרף אותי לצימר איתך? אם כבר אני איתך באמצע לילה, יש דברים יותר טובים לעשות איתך חוץ מלצוד עכברים :-)

  10. מאת tazuta :

    אורן, גם אני שמתי לב לסולידריות מוזרה בין פולניות באתר…. מסתבר שזו כת מאד דומיננטית..

  11. מאת tazuta :

    איילת, את בטוחה שאת רוצה לעשות איתי משהו כשהחטובה בשטח ?…

  12. מאת שושו :

    לכול המנחמים של טזוטה,אין צורך לנחם ולרחם,תרגיעו.מעניין מה חושבת החטובה על כול ההצעות שאתן מציעות לו?עכברים זה איכס,איכס.

  13. מאת אפיפיורית :

    יתכן שזה תסמונת בעל מוכה?
    אולי זה קשור לערך עצמי ולאמר עד כאן…להציב גבולות כי פולניות זה השעיר לעזאזל ואין תירוץ לא משנה מה להתעללות.

  14. מאת UV :

    מה יש לכם מהחטובה?! וכל הכבוד לשושו שעומדת על המשמר באומץ ובנחישות! אתם לא יודעים שהגזמה היא לצורך המחשה?
    בסה"כ מדובר בתגובה אלרגית נפשית לחיה זעירה ושעירה. לדעתי – חמודה, אבל שלא נדע מפוביות… מקווה שלמרות הכל היה עוד מקום להנאה?! אני מציעה לכולם ובייחוד לשושו – להרגע מהתגובות. אין טעם!

  15. מאת שושו :

    UY אני בהחלט חושבת שאת צודקת. די שינחו לחטובה.אני מבטיחה להרגע.

  16. מאת tazuta :

    אללה יסתור, איזו תיבת פנדורה נפתחה כאן…. פולניות כל העולם התאחדו נגד טזוטה , וכל ה "לא פולניות" באו לצידו :-)
    אפשר להיות רגוע… לא לקחת הכל ברצינות :-)

  17. מאת שושו :

    אדון טזוטה,אתה זה שפתח את תיבת הפנדורה,חבל.

  18. מאת חלי :

    מצחיקים אתם בחיי,מה אתם קוראים טזוטה רק מעכשו?
    לא קלטתם כבר ת-ראש של הבנאדם????
    הרי רק אחד עם ביטחון עצמי בשמים יכול לכתוב על עצמו ככה,אז מה לקחתם את זה כבד,הוא בטח יושב ומתפוצץ מצחוק עכשו

  19. מאת מסוקרנת :

    טזוטה אני לא מבינה איך אתה יכול כך לכתוב על אשתך החצי השני שלך כל כך רע אתה כותב עליה לא יפה בכלל תאר לך שהיא היתה כותבת עליך כאלה דברים נוראים? זה נח לך שכולם חושבים על אשתך רע? מזל שבעלי לא כמוך. איפה הכרת הטוב כלפיה? מבשלת מכבסת מנקה גורמת לך אורגזמות ועוד ועוד אמנם גם אתה נותן לה הרבה אבל זה לא פוטר אותך להכיר לה טובה "בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן" במיוחד שזה לא בור אלא אשתך שאמרת פעם ואולי זה לא נכון שאתה מת עליה.

  20. מאת מסוקרנת :

    גם אם זה בצחוק זה לא יפהוגם בכל צחוק יש אמת

  21. מאת tazuta :

    מסוקרנת…. תנוח דעתך :-) זוגתי האהובה מכירה היטב את הציניות שלי ואת חוש ההומור הביקורתי שלי…. היופי באהבה הוא שיש את היכולת להיות מאוהב וביקורתי באותה עת. זה מה שמאפיין זוגיות בריאה, ותודה לאל, עם החטובה שלי (כפרה עליה!!!!) יש לנו את זה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות