עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

מעגל קסמים עצוב

5 באפריל, 2009 מאת

לא נוהגים לדבר על זה בקול רם. זה מנוגד לתפיסת העולם הישראלית המעודדת ילודה גבוהה בכל מחיר.
ישראל היא המדינה המובילה בעולם בנושא ההפריות וחקר הפריון ואין בזה כל רע. אשמח לראות את העם היהודי מונה עשרות מליונים.

בשנות השישים והשבעים ישראל היתה מדינה הרבה יותר סוציאליסטית ושוויונית מהיום. כשאני הייתי ילד לא התקיימה תרבות הצריכה של היום, לא שלטה תרבות המותגים, ועלויות המחיה היו זולות בהרבה.
לכולם היה בערך אותו הדבר, כמעט אף אחד לא נסע לחו"ל, ולמרבית ההורים של הילדים בשכונה לא היה רכב פרטי. מרביתם נסעו באוטובוס.
בגדים ונעליים עברו מילד בוגר לזה הקטן ממנו במשפחה. לגדל מספר ילדים במשפחה היה טבעי ואפשרי. והרבה יותר זול.
ההורים לא עבדו שעות מטורפות כמו היום. מרבית האמהות לא עבדו כלל, או עבדו בחצי משרה, והאבות חזרו הביתה בשעת אחר צהריים סבירה ובילו את מרבית זמנם עם המשפחה. הקרייריזם והמירוץ המטורף להשגת רווחה חומרנית לא היה קיים.

ישראל, וכבר כתבתי על זה בעבר אינה מדינה הומוגנית כלל והפערים הסוציואקונומיים באוכלוסיה אדירים.
וכשאני מביט על אוכלוסיות המצוקה ההולכות ומתרחבות, ניתן לזהות דפוס קבוע ואכזרי: מצוקה מולידה מצוקה.
לילדים הגדלים בבית עם מצוקה כלכלית, יש סיכוי גבוה להיות מבוגרים ובעלי משפחות שיחיו אף הם במצוקה כלכלית.
מעגל קסמים חסר סיכוי אמיתי. נכון, יש מקרים חריגים של הצלחות, אבל על כל הצלחה אחת של ילד ממשפחת מצוקה שמצליח לצאת מהמעגל, יש אלפים שנכשלים וממשיכים במעגל. מנציחים אותו.

והחלטה על הבאת ילדים לעולם בכלל, או הגדלת המשפחה חייבת להיות החלטה רציונלית וכלכלית יותר מאשר רגשית או דתית.
במשפחות ממעמד סוציואקונומי גבוה, מתרחש הדיון השכלתני הזה, ונבחנת האפשרות הכלכלית להביא ילד לעולם, טרם הביצוע.
זו לא חוכמה להביא ילד לעולם. להזדיין כולם יודעים.
זו חוכמה לתת לו כלים לגדול, להתפתח ולהיות אדם מבוסס ומאושר, ולא חלק משרשרת אינסופית של מחסור וכאב.
בישראל לקראת העשור השני במילניום, גידול ילדים דורש המון משאבים. כספיים ולא כספיים.
משפחה מבוססת, שבה שני ההורים מנהלים קריירה שמחייבת היעדרות רבת שעות ואף ימים מהבית, גרועה כמעט באותה מידה ממשפחה עניה שבה ההורים נמצאים אמנם יותר זמן עם הילדים אך אין להם מה להעניק מלבד כאב וצער.
ילד צריך את הפינה שלו, את הספרים שלו, את צריכת המדיה שלו, את תשומת הלב של ההורים בכל עת, ולא רק במסגרת "זמן איכות" (עוד מושג מטופש ששאלנו מהאמריקאים) את הבגדים שהוא אוהב, את המחשב האישי ואת איכות הלימודים לא פחות מאשר את המזון הפיזי הנדרש לקיומו. ילד גם צריך פינוקים, ממתקים וצעצועים. וזה לא ענין של כסף בלבד ! להורים הטרודים בקשיים יומיומיים ובעיות אישיות וכלכליות אין את הסבלנות והקשב הנדרש לגידול ילדים.

הורים שאין להם את היכולת לתת את זה, מן הראוי שלא יהיו הורים כלל או לא ירחיבו את המשפחה מעבר לקיים.
הם פשוט עושים עוול ליצור חסר אונים, שאיש לא שאל אותו אם בכלל בא לו לחיות את החיים האומללים הצפויים לו.
אם הם באמת אוהבים את הילד הזה – שלא יביאו אותו לעולם!
אין לאף אחד זכות מוסרית להביא לעולם בן אנוש, מבלי שיש לו את היכולת להבטיח לו חיים הגונים.
כשאני רואה תור למזון בעמותות צדקה, ובתוכו עומדת אמא עם שלושה ילדים קטנים לבושים בגדים בלויים ומבט עצוב בעיניהם אני נקרע.
אני מסתובב המון בארץ ונחשף להרבה מחזות. כשאני רואה משפחות קשות יום, בהן ההורים עובדים בשתי משרות ומביאים ביחד הביתה בקושי שכר מינימום, ומרבית דאגתם היא למצוא עוד הכנסה שתאפשר להם לפרנס את ילדיהם, ליבי נחמץ.
הבעיה היא, שאלו בדיוק המשפחות שמחליטות על הבאת ילד נוסף לעולם בלי שום שיקול כלכלי או חברתי.
חלקן מטעמי דת, חלקן מלחץ חברתי, וחלקן אין לי מושג למה. אבל אהבת ילדים זה בטח לא.
אני מוצא את עצמי חושב, יש להם כבר שלושה ילדים שבקושי מקבלים את מה שצריך. למה להביא את הרביעי ? או החמישי ? יש להם יכולת להעניק לילדים הללו את הכלים שצריך כדי להצליח או אפילו לשרוד בעולם היום ?
אז יש להם משפחה, יש ילדים, על הנייר. אבל אין זמן להיות איתם.
לילדים הללו, חכמים ומוכשרים ככל שיהיו, אין סיכוי שווה להצליח בחיים כמו לילדים דומים מבית יותר מבוסס. יש חריגים, כפי שציינתי קודם, אבל הסטטיסטיקה לא משקרת.
עתידם נחרץ. לא השכלה טובה, לא אוניברסיטה. לא חוגים. לא צריכת תרבות. לא בילויים. הם יגדלו להיות בדיוק כמו ההורים שלהם, וימשיכו את השרשרת העצובה.
איש לא יעזור להם לקנות דירה. בספק אם הבנק יעניק להם משכנתא. הם יאלצו לגדל את ילדיהם במגורים באיזורים רעים של העיר. הם יאלצו לעבוד שעות רבות בשכר רעב כדי להחזיק את הראש מעל המים. לא יותר. מראש, מוגבלות אפשרויות התעסוקה שלהם.
ובכל זאת, קצב הריבוי וכמות הילדים ממשיכות לגדול דווקא בשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות. כאילו שאף אחד שם לא מבין את המשמעות. ואולי זה נסיון להביא את האושר דרך הילדים ? כי מה כבר נשאר ?
אבל יש סיכוי, עצוב לצערי, שהבאת הילדים היא אינטרס של ההורים. חשיבה אגואיסטית על עצמם. כי אם טובת הילד לנגד עיניהם – אז עדיף למנוע ממנו את הגורל הכה צפוי.

אני הולך לכתוב עוד משהו שיקומם עלי אנשים. קחו זוג הורים נכים, עוורים, חרשים, אילמים או סובלים מפיגור ברמה זו או אחרת. והם מביאים ילדים לעולם. ואני מבין את הצורך שלהם. הם צריכים משהו שיתן להם טעם לחיים. סיבה לקום בבוקר ולתפקד. ואני מבין את רצונם. בכל ליבי. 
אבל זו החלטה אגואיסטית. הם מביאים לעולם ילד, שכבר מגיל צעיר הולך לסחוב על גבו טיפול בהורים מוגבלים וסובלים. נולד לסבל ועבדות. זו החלטה שנועדה להעשיר את חייהם. לא את שלו.
האם זה נכון ? האם זה רע או טוב ? מאיזו נקודת מבט פילוסופית אני אמור להביט על זה ? טובת הילד בלבד ? ומה עם ההורים ? לא מגיע להם להנות ? דעתי אגב היא חד משמעית להגנת הילד העתידי. למסכן אין זכות בחירה. להורים יש.
מה אתם אומרים, קוראי היקרים ? מה עמדתכם ?

נושאים: חברה וסביבה | 11 תגובות »

11 תגובות

  1. מאת רינת :

    אוי טזוטה, כולי דומעת.
    אתה חכם ואנושי.
    אני זוכרת בילדותי לכולם לא היה כמעט כלום אבל היה להם הכל!
    היום לילדים להורים האמידים יש הכל אבל הם מרוקנים מתוכן והילדים העניים – נו כל מה שכתבת נכון, כמה אומללות ועצב בעולם המסכן שלהם.
    לפעמים בא לי לצרוח מרוב הרוע בעולם הזה.

  2. מאת tazuta :

    היי רינת.
    מה שנעלם מחיינו, זו האינטימיות המשפחתית. הישיבה בצוותא בסוף יום, הורים וילדים, בלי טלויזיה שמטרטרת ברקע, בלי הצורך "לברוח" לחוגים, בלי הפלאפון של ההורים שמצלצל מהעבודה כל חמש דקות. רק הורים וילדים, בלי רעשי רקע. מדברים, משחקים, לומדים ואוהבים. ולא לזמן מוגבל "בין ישיבות".

  3. מאת עקיבא :

    אווו כבד כבד
    אני לא מגיב בדרך כלל אבל הפם הירגשתי שאני צריך
    צריך ביצים גדולות להגיד בגלוי מה שאתה אומר
    יותר מידי אנשים מביאים ילדים בלי לחשוב על ההשלכות ומה באמת טוב באמת לילדים עצמם
    אני עובד בתפקיד טוב ומרויח מכובד אשתי עובדת במוסד ציברוי ומרויחה גם טוב,לא עשירים אבל מסתדרים
    יש לי 3 ילדים ואני אוהב מאוד את כולם ונהנה מכולם,אבל האמת שמבחינה כלכלית אם שואלים אותי אז היום אני חושב שיותר נכון לעצור עם 3 ילדים ולא להביא עוד אחד(שלא תבין לא טוב-אני אוהב מאוד מאוד את שלשותם)
    אני כבר יודע שלא יהיה לי לתת לכולם מספיק ומה שיש בקושי יספיק לתת להם משהו משמעותי
    כואב לי כי אתה צודק שאין לי מספיק זמן להקדיש להם,אני עובד המון שעות

  4. מאת אירית :

    אז מה עושים? רק עשירים יביאו ילדים?!!

  5. מאת שיר-שיר :

    לאירית,לא זה הענין,אני חושבת שמה שטזוטה אומר כאן זה לא להביא ילדים בכמות יותר גדולה ממה שיכולים לפרנס או לתת חיים סבירים לילד
    לא צריך להיות עשיר כדי לגדל יפה שני ילדים,אם את ובן הזוג עובדים בעבודה סבירה
    אפשר לתת להם המון,הבעיה שאנשים ביכולת הזו מביאים לפעמים 4 או 5 ילדים ואז מאד קשה ונותניםפחות לכל אחד

  6. מאת אביגדור :

    שלא לדבר על אלה שחיים על שכר מינימום ומביאים 8 ילדים בלי טיפה של אחריות,זה ממש לא שפוי

  7. מאת יערית :

    ילדים זה שמחה….ילדים זה ברכה
    אבל אים באמת אוהבים אותם אז להביא באהבה ועם יכולת לתת(לא רק כסף,גם צומת לב),אחרת זה סבל לילד

  8. מאת מאירסון :

    טזוטה,מה שאתה אומר על הורים מוגבלים(חרשים,נכים)כל כך נכון וכואב.
    אני מעריץ את האומץ שלך לכתוב את זה.בטוח הרבה חושבים ולא נעים להם לדבר על זה
    רק אלוהים יכול להבין ולהחליט אם מגיע להם ילד או לא.מגיע להם אושר,הבעיה שאושר להם בא על חשבון שיעבוד וחיים קשים לילד מסכן שאם היו מספרים לו מה צפוי לו היה בטח מעדיף לא לצאת לעולם.עצוב ואכזרי.אין לי תשובה.

  9. מאת גדי :

    המרוץ החומרי אחרי כסף-מותגים-קרירה הרס לנו את חיי המשפחה האמיתים. אני עובד בהיי טק וטוחן כל לילה שעות בעבודה.כשאני בא הביתה הילדים כבר ישנים והאישה עצבנית ומותשת.אז אין חשק לצאת,אין סקס,אין כוח לכלום.
    אז יש לנו כסף ולילדים לא חסר כלום,צעצוים דמי כיס ומקדונלד אבל אני לא מעורב בחיים שלהם בכלל.הפסדתי את הצעדים הראשונים של הבת הפסדתי ימי הולדת וימי הורים ובסופשבוע אני רק מחפש זמן לעצמי ויש פחות סבלנות לילדים.אני יודע שנשמע רע אבל זו אמת.לפעמים אני שואל אם הם ביכלל מבינים מה אני עושה בחיים שלהם

  10. מאת ראסטה :

    לפעמים בא לי לתפוס איזה מרביע כזה ולנער אותו טוב טוב
    "למה אתה עושה את זה יא חתיכת טמבל !
    אתה דן את הילדים שלך לחיי עוני שכנראה לעולם לא יצליחו לחמוק מהם ! אתה מעמיס על המדינה בלי שום התחשבות
    למה אתה יכול לזיין ולקרוא ספרים כל היום ואני צריך לעבוד כל כך קשה וממסמס את חיי למען העבודה –
    מה שפוגע בחיי המשפחה שלי
    גם אני רוצה לקרוא ספרים כל היום! לעזאזל , קצת אחריות אישית !"

    ולהביא ילדים תמיד היה ותמיד יהיה החלטה אגואיסטית – המשך הדור ומישהו שיטפל בך אחרי שתהיה מבוגר
    וזה לא משנה איזה נכות יש לאדם -אם יש לו בכלל

    בנוגע לקשיים שמשפחה של נכים מעמיסה על החברה -מצד אחד -זה גובל בתורת הגזע. רק מושלמים יכולים להביא ילדים ?
    מצד שני – זה באמת בעיה.
    בנוגע למפגר שמגדל ילד רגיל או מפגר. זה קשה מאוד. אבל אפשרי.
    ראית את הסרט -חייו של סאם ?
    מדבר על זה בדיוק.

    זה שאלה פילוסופית עמוקה וסבוכה מאוד.
    אני חושב שמקום טוב באמצע צריך להיות הסמן שלנו, כלומר -לא ילד אחד ודי -כמו בסין ולא 12 ילדים כמו אצל החרדים אלא -אם אתה לא מסוגל לפרנס 2 או 3 ילדים , בשם האל שאתה מאמין בו-אל תביא יותר !
    (ובמיוחד לא באישתך)

  11. מאת ראסטה :

    בנוגע למפגר, הכוונה לקל מאוד (IQ 70) או לבעלי תסמונת דאון
    מעבר לכך זה פשוט התעללות בהורים ובילדים.
    אבל שוב, מה תעשה ? תעקר את כל אוכלוסיית המפגרים בארץ?
    זה מזעזע .

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות