ישראל. תשעה באב 2008

אני נוסע המון במסגרת עבודתי. תר את הארץ לאורכה ולרוחבה. לעיתים מתחיל את היום בחברת היי טק בהרצליה ומסיים אותו במפעל מתכת בקריית מלאכי.
לא נעים לדבר על זה. לא נעים להגיד את זה בקול רם. במיוחד לא בחגיגות השישים למדינה. אבל אני שם זין.
במדינת ישראל חיים כמה עמים שונים לחלוטין זה מזה ,ולא רק בלאום או בדת.
כשאני אומר שונים – אני מתכוון שונים. גם אם הם יהודים, ילידי הארץ, צעירים.
ישראל של הפריפריה היא מדינה שונה לגמרי. אני לא אומר לטוב או לרע. זה ממש לא משנה. אני מדבר על שוני.
האנשים שם נראים אחרת.
לבושים אחרת.
מדברים בעברית שונה.
מתנהגים אחרת.
אוכלים אחרת.
אפילו תמהיל החנויות במרכזי המסחר שונה.

התחושה המיידית שמרגיש "בורגני" תושב המרכז, , כשהוא מסתובב בפריפריה, היא תחושה של זרות.
זו לא פלצנות ולא התנשאות.
הזרות מגיעה מהם. לא ממך. אתה החריג, בלבושך, בדיבורך.
תושבי המקום מזהים במבט חטוף ומהיר מי תושב המקום ומי אורח לרגע שעצר לתדלק או לאכול.
כשאני מדבר עם נער בן 12 , יליד הארץ והוא מדבר איתי עברית במבטא שלקוח מסרטי הבורקס הנחותים ביותר, והוא לא משתעשע. זה באמת הדיבור שלו, לעזאזל, אני מבין שמשהו מתחרבש לנו מול העיניים.
המרכז השבע והמבוסס לא מרגיש בזה. לא נחשף למה שקורה מחוץ לבועה המתקדמת בה הוא חי. אין לי טענות. לא צריך להכיר כל פיפס בארץ. אסקפיזם לפעמים הוא פתרון לא רע להעביר את החיים.

בתקופה שבה לימדתי באקדמיה, העליתי לא פעם בפני עמיתי את העובדה העצובה שבכל שנה אני מקבל סטודנטים פחות מוכשרים מאלו בשנה שקדמה לה. ממש רואה בכל שנה איך הרמה יורדת. לאף אחד זה לא הזיז.
משהו בחברה שלנו לא עובד טוב. וזה רק הולך ומחמיר. איני רואה שום שיפור. רק ריגרסיה.

אין יותר אמצע. לפני כמה עשרות שנים, היו מעט עשירים, מעט עניים והרבה "מסודרים".
היו מעט טיפשים, מעט גאונים, אבל הרוב "בסדר".

בעשור האחרון זה הולך ומקצין. העסק הופך לשחור לבן.
או שאתה קרוב לצד העשיר – או שאתה קרוב לצד העני. אין כמעט אמצע.
יש הרבה יותר גאונים- אבל הרבה הרבה הרבה יותר טיפשים. (כמות השכל ביקום קבועה- אבל כמות האנשים כל הזמן גדלה…).
אין הרבה "מסורתיים" מבחינה דתית, אבל המון דתיים קיצוניים והמון חילוניים מוחלטים.
בקיצור- קיטוב חד, בולט ועצוב.

לו זה היה נעצר רק בחצי חצי- מילא…..
הבעיה שהחרא הולך ומתגבר. דווקא החלשים יותר מבחינה חברתית, כלכלית ושכלית מתרבים יותר מהחצי השני. את תוצאות הריבוי של העשורים הקודמים אנחנו רואים היום. את תוצאות הריבוי של הדור הנוכחי נראה בעתיד הלא רחוק, שנראה בור ואלים מתמיד.

ישראל של המאה ה 21, מעצמה טכנולוגית מתקדמת, מדינת עולם ראשון ומפותח, נהנית היום מפירות השקעות העבר.
אנשי ההיי טק, המדענים, הרופאים – כולם תוצר של מערכות החברה והחינוך של שנות ה 70 ואף קודם לכן. זהו חוד החנית. כשהדור הזה יפנה את מקומו – מי יכנס לואקום הזה?
אז נכון, ישראל היא מדינת הגירה בשאיפה שכור ההיתוך הישראלי יהפוך את כולנו לעם אחד, מגובש.
זה לא קורה.
ישראל של היום מורכבת ממגזרים שונים, מתבדלים, כמעט ללא מכנה משותף. כן, זו לא טעות. גם היהדות והישראליות אינם עוד מכנה משותף.
המגזר הרוסי בדלני לחלוטין. רק לפני כמה ימים קראתי שהאזרחים יוצאי חבר העמים שולחים את ילדיהם לגני ילדים דוברי רוסית בלבד. לא עברית ורוסית – רק רוסית.
זה בנוסף להתבדלות החברתית שלהם, למערכי התרבות הנפרדים שלהם, עיתונות ולטלויזיה נפרדים ומה לא.
המגזר הערבי גרוע אף יותר. הוא לא רוצה להיטמע בתוכנו ואנחנו לא רוצים שיתקרב אלינו. יש לו עיתונות משלו, אג'נדה משלו, רדיו משלו….
המגזר החרדי – לא פחות בדלני מקודמיו. גם הוא מדבר שפה אחרת (אידיש) גם לו יש מוסדות חינוך ותרבות עצמאיים, עיתונות וסדר יום עצמאי ומנות משל השאר.
שלושה מגזרים בולטים אלו מופרדים גם גיאוגרפית. כלומר- דמוגרפיה נתמכת גיאוגרפיה.
תוסיפו לזה את הפריפריה המכילה ריכוז דומיננטי של אוכלוסיה חלשה יחסית , למול המרכז התל אביבי החזק כלכלית ותרבותית ותקבלו תמונת מצב מבהילה ועצובה כאחד.
עשירים מול עניים.
שחורים מול לבנים.
חכמים מול טפשים.
דתיים מול חילוניים.
תרבות מול בהמיות.
מה השלב הבא? אוטונומיה לכל מגזר? קנטוניזציה של מדינת ישראל?
אני לא רואה אצל שום מגזר סימנים של התקרבות או רצון כלשהו להיטמעות. כל אחד נאחז במצבו הסטטי ונשאר בו.
לקוח חכם שלי אמר לי פעם: "יש אנשים שנמצאים בתוך החרא וטוב להם. תוציא אותם משם- הם ימותו כמו דג מחוץ למים".
בארה"ב, מדינת ההגירה האולטימטיבית, המצב שונה לחלוטין. כל מגזר אכן שומר על יחודו, שפתו, מנהגיו ותרבותו השורשית. אבל מעל כולם מכסה מטריה רחבה ובלתי מעורערת של האומה האמריקאית, האזרחות האמריקאית. היא מעל לכל.
אצלנו- הישראליות שווה לתחת.
רוסי לעולם ישאר רוסי. אתיופי יהיה אתיופי ודוס הוא דוס. ובכלל לא נראה לי שמישהו רוצה שיהיה אחרת.

במאמרים הקרובים אביע את דעתי לגבי דרכי פתרון ארוכי טווח שניתן ליישם.  מספיק חפרתי ליום אחד…..