אין גבול לטמטום. מדינה בהכחשה.

האמת שרציתי לכתוב פוסט משעשע. אבל לא יצא.
פתחתי את הבוקר עם החדשות שנורו הבוקר שני קסאמים לשדרות. תוסיפו לזה את הקסאם של אתמול ואת הפיגוע הקטלני מתחילת השבוע והנה למה אני רותח יותר מקומקום.
מותר לעשות טעות. מטומטם לעשות את אותה טעות פעם אחר פעם.
מה שמעצבן אותי, זה שכל השבוע, מאז שהחמאס חזר לקרקס אותנו (דין קסאם אחד כדין 10 גראדים), מזיינים לנו מנהיגינו את השכל עם הריטואל המטופש "לא נבליג, נגיב, נגבה מחיר". ברגע ש"המטבחון מתכנס לדון בתגובה" ומייד כשמתחילה הברברת  כבר ברור שלא תהיה פעולה נחרצת. חזרנו לימים שלפני המלחמה. הם יורים ואנחנו מגיבים לשטחים פתוחים או מסתפקים באיזה חיסולון נקודתי. מה אגיד לכם. ממש מרגש אותם.
אחרי ה"מלחמה" לא הייתי מצפה בכלל לדיבורים. 30 שניות אחרי שנורה קסאם או בוצע פיגוע הייתי רוצה לראות עשרות מטוסים מפציצים במשך יומיים בלי להודיע מראש תשתיות, את מתקני השלטון של חמאס ואת בתיהם. מייד. בלי לדבר, בלי לאיים, בלי לקשקש. בלי פרופורציה ובלי "מידתיות". יש מצבים שצריך לחשוב פחות מהראש ויותר מהבטן.
זו הרתעה.
ואם את זה לא נעשה עכשיו, ה"טפטוף" הזה ימשיך ויתגבר. למה להם להפסיק ? הרי זה עובד.
אז יסלחו לי כולם. משר הביטחון ועד הרמטכ"ל. רוצים לשמוע את האמת בפרצוף ? נכשלתם.
לא השגתם הרתעה ב"מלחמה". נקודה. ואם זה לא הושג, אז מה בדיוק הרווחנו מהפעולה המפוארת ?
הרתעה זה שאתה מוציא לצד השני את הרצון ואת החשק להילחם. לאו דווקא את היכולת. וזה לא קרה.
אם החמאס, שבוע אחרי תום המלחמה חוזר לשגרה שלו, אז לא השגנו שום התרעה.
ואת זה מאכילים אותנו. מנסים להרגיל אותנו מחדש למציאות אותה "התחייבנו לשנות".
שינוי בתחת שלי. גם הדיבורים הגבוהים על ספינות קרב עולמיות שיסיירו מול החופים למנוע הברחות ילכו ויתמסמסו. מצרים הודיעה שהיא מתנגדת לזה (ולא משנה שזה אפילו לא במים הטריטוריאליים שלה) בגלל "פגיעה ברגשות המוסלמים".
איזה מתוקים….איזה רגישים….

מצטער קוראי היקרים. אני לא קונה את מצהלות ה"ניצחון" שלנו. אם זה מה שקרה אחרי שבוע – מבחינתי זה הפסד. מה בדיוק עשינו ומה השגנו ? את התחושות הלא נעימות שלי כתבתי בזמן אמת במהלך המלחמה, עוד טרם התבררו תוצאותיה.

אז אני, ספקן וציניקן מטבעי מתחיל לפקפק בכלל בכל האמיתות והנחות היסוד שהולעטנו בהן, ואני אשחט אותן כאן אחת לאחת.
אז נתחיל בהנחת יסוד ראשונה שאני לא מאמין בה, וזה הפרזה בהערכת הנזקים בעזה.
עזה לא ממש הוחרבה כמו שניתן היה לחשוב. נזק גדול מאד- כן. חורבן נוראי ? לא. נפגעו מאות מטרות נקודתיות, באיזורים מסוימים בלבד, וברמת סלקציה ודיוק נדירים. רצועת עזה זה אזור יותר גדול מגוש דן. מי שחושב שהוא הפך למגרש ריק וחרב טועה.
כמעט בכל מקום יש חשמל. לא חסר מים ולא חסר אוכל. ואת זה מדווחים כתבים זרים. אפילו השווקים בחלקים נרחבים של הרצועה פועלים.
הלחימה והשמדת המטרות בוצעה באיזורים מוגדרים ומצומצמים בלבד.
יש מעט איזורים שהפכו לעיי חרבות. מרבית העיר ללא פגע. אני בהחלט מאמין שנהרגו אזרחים רבים כיוון שהמנוולים האמיתיים הסתתרו בבונקרים. לא נעים להגיד, אבל ההרוגים האזרחיים שם לא מזיזים לי שיערה מהביצה. אזרחים אוכלים לטוב ולרע מה שהשלטון הנבחר שלהם עושה.
לישראל ולצבא היה חשוב לשדר תמונה של חורבן טוטאלי לצורך הרתעה. בפועל עשינו הרבה פחות מהרעש שייצרנו. גם בפגיעה בנדל"ן וגם בפגיעה בחמאס. יש לי הרגשה (לא מבוססת עובדות אבל ימים יגידו) שגם הכח הקרקעי שהכנסנו היה קטן בהרבה ממה ששידרנו כלפי חוץ. הערפל והאיפול (החכמים דווקא) שהצבא הטיל מונעים לפחות כרגע כל מידע אמיתי על סדרי הכח שהופעלו באמת.
החמאס נפגע קשה, אבל לא הוכנע וזה כל ההבדל. יש לו את כל החשק וכל המרץ להמשיך. זה לא נפגע כלל ושלא ימכרו לי לוקשים. לא יעזור כלום. מי שחוטף וסובל פגיעה ממשית לא ימשיך להילחם לא מתוך אידאולוגיה ולא בטיח. אם הוא באמת היה סופג מכות נוראות הוא לא היה יורה ושום תירוץ אחר אני לא קונה. הם פשוט לא נפגעו מספיק וראו ש"השד הישראלי לא כל כך נורא". לכן במו"מ הם מציבים לנו תנאים ולא להיפך.
האם לא הוכנע בגלל שלא רצינו ? אני מעריך שכן. עד כמה שזה מוזר, כנראה שעדיף לנו רצועת עזה עם כתובת אחת אחראית ולא כאוס מוחלט, בלי כתובת , וחס חלילה בניהול אזרחי שלנו ולזה אני דווקא מסכים.בגדול יש לי הרגשה שהמלחמה היתה הצגה גדולה של כח ולא יותר. הרבה רעש, הרבה בלאגן, שמטרתו היתה פחות לפגוע בעזה ויותר ליצור מראה כלל עולמי שהשתגענו על מנת להרתיע את המעגל הרחוק יותר.

אז בהזדמנות חגיגית זו שאני כותב מוקדם משרציתי על המלחמה, זה הזמן לספר גם על אקסיומות שהלעטנו את עצמנו בהן במשך כך כך הרבה שנים שהמלחמה הזו ניפצה. יש לנו כנראה סוג של חוסר ביטחון עצמי מובנה ורגשי נחיתות.

מהשניה הראשונה שהמתקפה של צהל החלה, כל המומחים פתחו במשחק המטומטם שנקרא "שעון החול האוזל".
רק התחלנו, עוד לא חלף יום, וכבר הפרשנים מדברים על "כמה זמן יש לנו" , "כמה זמן עד שהעולם יעצור אותנו". אז מתחילים להאחז בכל מיני שטויות כדי למצוא בכל זאת איזה דד ליין שבזכותו יעצרו אותנו.
התחלנו ב"עכשיו כריסטמס….עוד יומיים יחזרו מהחופש, ויעצרו אותנו". זה לא קרה. חזרו מהכריסטמס והמלחמה המשיכה.
אז מצאו דד ליין חדש: "מועצת הביטחון תתכנס מחר/מחרתיים ותעצור". גם זה לא קרה. המועצה התכנסה ימים ארוכים אחר כך….איזו באסה.
ואז ,ביאוש, המשיכו לחפש דד ליינים נוספים, החל מביקור סרקוזי וכלה בפרוסטטה של מובארק.
משמיים נחתה עלינו ההשבעה של אובאמה. וואי….איזו הנחת הקלה לפרשנים ולמומחים. סוף סוף…עכשיו אנחנו מוכרחים לסיים….לפני ההשבעה.
האם היה ללחץ הזה חלק בהחלטה שהממשלה קיבלה לסיים? לדעתי כן.
אבל מה שכולם צריכים להבין מהסיפור הזה, בדיוק כמו במלחמת לבנון השניה, זה שהעולם לא כל כך מהר עוצר אותנו !
גם אז וגם היום, צריך להבין שהעולם גורר רגליים, לעיתים בכוונה כדי לתת לנו זמן לחסל את האויב. תתפלאו.
יש להפריד בין ההצהרות הפומביות של המנהיגים הזרים לבין מה שקורה בחדרי חדרים. תאמינו לי שאם העולם היה רוצה לעצור היו עוצרים אותנו תוך יומיים.
גם במלחמה הקודמת וגם היום הדבר הבולט ביותר אצל מרבית מנהיגי העולם הוא אכזבתם מאיתנו, שלא סיימנו את העבודה יותר מהר. (או לא סיימנו בכלל…)
אז אקסיומת "העולם לא נותן לנו להילחם" לא עמדה במבחן המציאות.

הנחת יסוד שכשלה במבחן המציאות היא כדאיות של מבצע ארוך ומתפתח.
רוסיה נכנסה לגאורגיה. ביום הראשון נהרגו 2000 איש, ביום השני עוד 2000 . ביום השלישי כבר לא דיווחו.
אף אחד לא ישב עם גליון אקסל ועשה הפרדה בין "חמושים" ל "לא מעורבים".
תוך שבוע הכל נגמר. נשכח.
המבצע הנוכחי של ישראל אכן התאפיין בעוצמה רבה יותר מבעבר, אבל עדיין, הכל הלך לאט יחסית. אם היו ממשיכים במומנטום ההפתעה ובעוצמה רציפה מהיום הראשון, אולי כולל כוחות קרקע, תוך שבוע היינו מגיעים לאותם הישגים.
אז יש 1200 הרוגים בשלושה שבועות ? הצחקתם את הרוסים. הם עשו את זה בחצי היום הראשון.

אקסיומה נוספת שהלכה לעולמה, היא תשלום מחיר כבד בחיי חיילינו.
מסתבר שאם מפסיקים להלחם כמו מטומטמים, ולסכן חיי חיילים שלנו כדי לא לפגוע באזרחים, אז אפשר לעשות מבצע צבאי גדול במינימום נפגעים.
יורים עליך ממקום כלשהו ? שגר לשם פגז. אל תשלח לשם כח רגלים לחפש את היורה ותעלה על מטען או תיפול למלכודת צלפים.
נכון. יש מחיר בחיי אזרחים חפים מפשע. אבל זו מלחמה. לא משחק בפלייסטיישן. ושיפסיקו להשתמש במושג המטומטם שסותר את עצמו, "טוהר הנשק". אין חיה כזו.

נמשיך לנפץ אמונות. התקשורת העולמית זו עוד אקסיומה שהשבועות הקרובים יוכיחו את אי נכונותה.
הפסקת האש, מעפנה ככל שתהיינה הרחיקה את ישראל ועזה ממסכי הטלויזיה בעולם בערך יומיים אחרי. מי שחושב שעכשיו יושבים אזרחי העולם 20 שעות ביום מול ה CNN וצופים במתרחש טועה. זה מעניין להם את השערות בפי הטבעת.
ומי שחושב שההפגנות ברחבי העולם היו ספונטניות, של אזרחים תמימים שכאב להם, שיחשוב שוב. מרבית המשתתפים היו מוסלמים,הכל מאורגן והכל ממומן. זה משחק ציני ואכזרי. שום דבר מזה לא נולד מהמוני אירופאים תכולי עיניים שהחליטו לוותר על הבירה של אחה"צ לטובת הפגנה.