סטנדרט פוסט

הטכנולוגיה מעצבנת אותי יותר מתמיד. יותר מדי זמן אני עובד על העלאת קטלוג הציצים לאתר, שמסתבר שזו עבודה מייגעת הרבה יותר משניתן להעלות על הדעת. צריך להעלות כל תמונה בנפרד דרך אתר שמהווה צד שלישי…מה אגיד לכם, זיון שכל אחד גדול. אבל אני לא נשבר !!! אף על פי כן נוע(ה) תנוע (ואף תחשוף את שדיה לכבודי….)
אז כמעט מידי ערב, עם כוסית של ויסקי, טזוטה שלכם יושב ומעלה תמונות, שכל אחת מהן מויינה בקפידה ובונה את הפאזל. עבודה מהנה ומענה גם יחד.
תוסיפו לזה את העובדה שהחלפתי מכשיר סלולרי. כמה אני שונא את זה. ואני כידוע טכנופוב גאה.
זה מעצבן. בארבע השנים האחרונות שמרתי אמונים לנייד שלי, סמארטפון של סוני אריקסון שעשה הכל. יופי של מכשיר. חסרונו היחיד- יחסית למכשירים שיש היום בשוק, הוא גדול ועבה. יש לו יש מקלדת וירטואלית מלאה ועט, הכל. אבל הוא יושב בכיס המכנסיים כמו קופסת שימורים וזה כבר מעצבן.
ועכשיו עברתי למכשיר החדש של סמסונג, זה עם המסך נגיעה שמתנהג כמו אייפון. חיפשתי משהו קטן ודק שפחות יורגש על הגוף אבל יהיה חכם. הבעיה שהוא יותר חכם ממני.
אז אני בתהליכי הסתגלות. להחליף מכשיר זה כמעט כמו לעבור דירה. אני עדיין לא מכיר את התפריט, מתבלבל בין המסכים. מנתק שיחות, ובכלל מרגיש לא נוח, כי עדיין לא התקנתי את הרינגטונים שלי, את הטאפט שלי ועוד כמה דברים שהופכים אותו לקצת יותר אישי. אז מידי פעם אני מסתגר איתו, מנווט ולומד. קשה לי עם זה שהכל עובד עם מסך מגע. אני בא להעביר משהו- וזה עושה משהו אחר. בוחר מקש אחד ונלחץ מקש אחר…מסתבר שהאצבע שלי עושה עבודה טובה יותר במקומות אחרים…
והיום שמתי לב שהבלוג הזה כבר בן חצי שנה. מזל טוב !
יאללה …..אני נוטש. יש לי עוד 40 תמונות להעלות עד חצות….שבוע טוב!