וידויו של מנכ"ל
ויהי ערב ויהי בוקר. יום חמישי. זה היום שבו הלווים בבית המקדש היו אומרים משהו. לא זוכר בדיוק מה….
לקראת הסופ"ש המבורך אגלה לכם סוד מחייו של מנכ"ל.
אני לא טיפוס לחוץ. בדרך כלל אני נינוח , ויש האומרים שאני מקרין זאת על אחרים. (מלבד כאשר החטובה חולה…אז אני מוטרד ודאגני כמו סבתא…).
במצבים רבים בעבודה שלי, כשפרוייקט עולה לאוויר, או כשמתבצע איזה מהלך הרה גורל אצל לקוח, הלחץ והמתח בסביבתי בשיאם. כולם מתרוצצים כמו עכברים מורעלים בכלוב, המולה, רעש ומהומה.
אבל אני, מה לעשות, רציונליסט רגוע, קר רוח ושלו. למה לי להיות לחוץ ? זה יסייע במשהו ? זה יועיל לקדם את המהלכים ? ברור שלא.
עבודה לא מלחיצה אותי. אני בשליטה מלאה ומנווט את האירועים בשקט ובחיוך, ובמבחן התוצאה זה מוכיח את עצמו. הפרויקטים מצליחים.
אבל מה, מסתבר שאנשים חוששים מטיפוסים שלווים ומרגישים יותר בנוח, כשהם רואים אחרים בסביבתם לחוצים כמותם. למה? לא חקרתי. אולי אנשים לחוצים נראים יותר רציניים, יותר אכפתיים, או כמי שעובדים יותר קשה. אקסיומה.
כשאנשים לחוצים ואני חייכן ורגוע, זה אפילו מלחיץ אותם עוד יותר…
לקוחות מרגישים שהם מקבלים תמורה לכספם כשהם רואים אותך מזיע ונלחץ. לאו דווקא כשהכל דופק כמו שעון ואתה נהנה מקפה מהביל.
תראו את שלמה ארצי. הבנאדם עולה לבמה בקיסריה עם מגבת על הכתף ובקבוק מים. עוד לפני שהוציא מילה מהפה הוא צורב לקהל בתודעה: באתי לקרוע את התחת בשבילכם. זה בהחלט תורם לתחושת הקהל שהוא מקבל תמורה עבור ה 350 ש"ח ששולמו עבור הכרטיס…
במקרים לא מעטים, כשפרויקט מסובך ומורכב מסתיים בהצלחה גדולה, עמד בתקציב, בלו"ז ,ללא כשלים וכולם מרוצים, יש לקוחות שלא מתבישים לומר, שאם הכל היה כל כך קל ופשוט– למה הם שילמו לי כל כך הרבה כסף….
אז בפרויקטים מסוימים, בהם אני מזהה את טיפוס הלקוח, התחלתי לעשות הצגות שאני לחוץ. בכאילו.
אני מפסיק לחייך, עושה פרצוף של אדם טרוד, חובט בשולחן עם מבט דואג, מידי פעם צועק על מישהו, דואג שהחולצה שלי חצי תבצבץ החוצה מהמכנסיים, מסתובב הלוך ושוב בצעדים מהירים עם חבילת ניירות ביד, נאנח כל רבע שעה, מדבר לעצמי בקול רם ועוד..מה אגיד לכם , אם הקאמרי רואה אותי יש לי חוזה ביד.
ואתם יודעים מה……..החרא הזה עובד!
אנשים ניגשים אלי, מרגיעים, מפנקים, מכינים לי קפה, מציעים עזרה. אפילו כשהם מוסרים לי את הצ'ק הם אומרים "מגיע לך…נתתם את הנשמה בפרויקט"…
בשלב הבא עוד מישהי תציע למצוץ לי.
נושאים: סיפורים מהחיים | תגובה אחת »
17 באוגוסט, 2008 בשעה 12:52
אנשים דפוקים. חושבים שמי שעושה רעש עושה יותר מאחרים. נתקלת בבעיות דומות אצלנו בעבודה. רעשנים בלי תוצאה