עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

בעמידה או בישיבה ?

21 במאי, 2009 מאת

זה מסוג הימים האלה. מתקרב לסופשבוע אבל עדיין לא שם. הכל זז יותר לאט ביום כזה.
הישיבה התחילה לשעמם אותי. כל מה שהיה חשוב לומר נאמר בשעה הראשונה. עכשיו זה כבר לטחון מים. כל אחת מהדמויות רוצה להתבטא בכל מחיר. אבל אני מה אכפת לי….הלקוח משלם לפי שעה, והישיבות הארוכות הן ביוזמתו- אז סבבה.
כשמתנהלות ישיבות הנהלה בנוכחות גורם חיצוני (במקרה הזה אני) יש דינמיקה שונה. אם בישיבות פנימיות אנשים מרשים לעצמם להיות יותר אמיתיים ואפילו קצת לחפף, הרי שכאן זה אחרת.
לכל אחד יש מה לומר. וכל אחד מנסה להשתמש במילים גבוהות (לצורך או שלא לצורך…) כדי להראות את יחודו. והפעם המאמץ הוא כפול. צריך להרשים את המנכ"ל וגם את הגורם החיצוני שיושב בחדר.
אז לכל אחד יש את השיטות שלו.
המבוגר מהכספים מפזר בדיחות קרש עבשות וחושב שהוא מתוחכם.
המתכנת הצעיר בחבורה והיחיד עם שלושה תארים מפלצן לנו את השכל בביטויים לועזיים שאף אחד לא מבין.
שני המהנדסים שנראים כאילו יצאו מז'ורנל שנות ה 70 מתלחשים ביניהם ברוסית ונועצים מבטי בוז בכולם.
זו מהרכש שנראית כמו ביג מאמא מסרט של פליני מתעמקת במסך הסלולרי, אבל למעשה משתמשת בו בתור ראי ומחפשת שערות באף.
הזוטר שבחבורה, לדעתי החכם מכולם, אומר מידי פעם משהו נכון אבל משתיקים אותו.
מנהלת השיווק של החברה, כוסית שיודעת שהיא כוסית, מודעת היטב לכך שהכפתור העליון בחולצתה המחויטת פתוח. כל תנועה שלה חושפת את שולי חזייתה הצחורה. אז היא מוצאת סיבות לקום עשר פעמים ולכתוב משהו על הלוח, מתוך ידיעה ברורה שכך כולם מסתכלים עליה, מכל הזויות האפשריות. למנכ"ל ולי היא עושה חיינדעלך. לכל השאר היא ידידותית כמו עקירת שן. ואני חושב שהיא תיראה מצויין על כסא גינקולוג ומחייך לעצמי. היא קולטת את החיוך ומחייכת אלי בחזרה.
העגלגלה ממשאבי האנוש ששונאת את זו מהשיווק, נועצת בה מבטים רצחניים וקוטלת כל מה שהיא אומרת.
כקונטרה לחיינדעלך שההיא עושה, היא מתנדבת למזוג שתיה קרה מהקנקן, תוך שהיא מקפידה להתכופף ולא מזדקפת עד שהיא סגורה על זה שכולם ראו מה יש לה במחשוף. אני מסתכל לה במחשוף ולאחר מכן בעיניים. היא מחייכת בשביעות רצון ואני מחזיר לה חיוך.
ואני ? במילא את הסיכומים עשיתי כבר אחרי שעה. הבנתי. קלטתי. אז אני יושב עם הלפטופ ומתעד עבורכם בזמן אמת…

נושאים: סיפורים מהחיים | 17 תגובות »

17 תגובות

  1. מאת שושו :

    פלצפנים לא חסר.אישה לאישה זאב,אין מילת פירגון,חלילה.
    טזוטה,מה שבסופו של דבר הכי חשוב בישיבה זה הציצי.חחח…

  2. מאת אחותך הגדולה. :

    כבר אין סיכוי שתשתנה….חחח

  3. מאת איילת :

    טזוטה,תפסיק לגלות את הסודות הקטנים שלנו!!!! נכון שזה משחק ידוע אבל….

  4. מאת גיורא :

    אהבתי
    גם אצלנו יש את הטיפוסים האלה

  5. מאת ג'ייסון :

    "תיראה מצוין על כיסא גניקולוג" חחחחחחחחחחחחח אהבתי את הרעיון

  6. מאת דנה :

    זה מה שאתה עושה בעבודה ????!!!!

  7. מאת טומי :

    כמה נכון הרוסים המתלחשים ושחצתנות שלהם

  8. מאת tazuta :

    דנה………גם זה סוג של עבודה, לא?

  9. מאת ראסטה :

    זה גורם לך לחשוב….
    הבן אדם מבזבז את חייו כדי לעשות משהו מעצמו
    ובסוף מה שבאמת חשוב בכל התהליך של העבודה הזה של חיים-עבודה-עד-שאתה-מת ,
    זה הציצים של זאתי מהכספים, או האנטריגות במשרד.

    אני אומר, ראבק תנו לעבוד.

    (הייתי אומר שנתנו לה יותר מדי קרדיט אבל להגיד שציצים זה אובר רייטד, יגרום לי לקריסת מערכות ואני פשוט יימס לתוך השטיח)

  10. מאת tazuta :

    לטעמי אין אף פעם משהו כמו "יותר מידי ציצים"…. כמה שיש זה אף פעם לא מספיק :-)

  11. מאת נירית :

    מתוחכם אתה !! נותן לנו ניתוח סוציולוגי עמוס דקויות אופי במעטפת של סיפור משעשע. אהבתי.

  12. מאת אפיפיורית :

    .ץץ

  13. מאת לוח מודעות :

    אני חושבת שלא רק אצלכם זה ככה אלא בכל ארגון (-:

  14. מאת tazuta :

    לוח מודעות….אכן כן…. לכן אני עובר את הריטואל הזה לפחות פעמיים בשבוע בארגונים כל כך שונים זה מזה :-)
    אגב – מה זה הניק הזה ?…..

  15. מאת מסוקרנת :

    תוסיף את הציצים שלהם לקטלוג הציצים השלם שלך

  16. מאת מסוקרנת :

    פעם הבאה תצלם את הציצים שלהן במצלמה נסתרת ותשלח את התמונות לקטלוג הן תשמחנה מבטיחה לך

  17. מאת tazuta :

    :-) ואז מישהי מהן תיתקל בבלוג הזה ותוציא אותי להורג….

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות