עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

טאו-זוטה – הטאו של זוטה 5

20 באוגוסט, 2008 מאת

נושא האושר האנושי מעסיק אותי לאחרונה. מזה תקופה ארוכה שאני מנסה לענות על השאלה איך עובד מבנה אישיות של אדם, שמונע ממנו להיות מאושר בתנאים אופטימליים ?
מדוע ואיך מתקיימים טיפוסים אישיותיים, שיכולים להיות מאושרים רק כשהחיים השגרתיים רצופים בבעיות ומכשולים ? האם גם כאן הגנטיקה היא הגורם המכריע ?
עד כה יש לי יותר שאלות מתשובות, ובמצב זה, של "חצי עבודה" החלטתי בכל זאת לפרסם את הפוסט בשאיפה לקבל מכם, קוראי הבלוג היקרים שלי, תובנות ותגובות.
ניסיתי למצוא הסבר איך ומדוע מתקיים מצב שבו בני אדם חיים בשלווה יחסית, ברווחה כלכלית מצויינת, בריאות טובה, חיי זוגיות נפלאים, עבודה טובה, סקס טוב, אהבה, חופש לעשות בחייהם ככל העולה על רוחם, ובכל זאת מרגישים לא מאושרים. (ואולי דווקא בגלל זה ? )
האם ניתן להיות מדוכא מרוב טוב, מרוב חופש ? מהיכולת לממש את כל מה שאתה רוצה ?
ואם כן- אז למה ?
האם דווקא היעדרם של גורמים חיצוניים מסיחי דעת (טלפון ממנהל הבנק….בוס רשע….בן/בת זוג ששוכח את יום הולדתך) משאיר את האנשים להתמודד, מול שולחן נקי, עם עצמם ?
מה עובר בראש של אדם כזה ? רע לי כי טוב לי ? כמה אומלל הוא צריך להיות כדי לחשוב כך ?
לי אישית עושה רע לחשוב שהמצב הזה בכלל אפשרי. לא הייתי רוצה להאמין שזה קיים אם כי הסביבה מתחילה לגרום לי לחשוב שבהחלט יש גם טיפוסים כאלה.
אני אישית, לא רוצה ולא זקוק לשום מכשול ש"יעזור" לי להיות מאושר. מכשולים וחסמים מעציבים אותי. חופש גורם לי לפרוח. אני סבור שאדם צריך להיות להיות שבע רצון ולהודות לבוראו על עצם העובדה שהוא בריא, חי ומתפקד ללא מגבלות.
אנחנו יודעים שבד"כ אין קשר בין עושר חומרי לאושר רוחני. זה לא העניין.
אתן דווקא דוגמא חומרית פשטנית, כי קל לי להדגים איתה:
נניח שלאדם יש יכולת כלכלית להסתובב בקניון ולקנות כל מה שבא לו בלי חששות של מינוס או מגבלות אשראי.
והוא עושה זאת. אבל כיוון שזה בא לו כל כך טבעי, כל כך בקלות, הוא לא מעריך ולא נהנה מרכישתו.
הרכישה הופכת להיות משהו טכני. חסר ריגוש.
לעומת זאת, אדם חסר יכולת כלכלית, מסתובב בקניון שבוע אחר שבוע, רואה בחלון הראווה את המוצר שהוא חושק בו, ויודע שאין לו יכולת לרכוש אותו כרגע.
המוצר הופך להיות נכסף, הוא כמה אליו, וכשהוא רוכש אותו אחרי חודש- הוא מתמוגג מאושר.

האם זה מה שקורה , בכל תחומי החיים, לאותו טיפוס אישיותי שלא יודע להיות מאושר ? האם הטיפוס הזה יודע להעריך רק את מה שהוא סובל עבורו ,שבא לו בקושי ,ולא להנות ממתת האל ? היש ברכה גדולה יותר מהיכולת להשיג בקלות את שחשקת בו ?
האם אותו מבנה אישיות מציב חסמי אושר כשטוב ? האם באופן תת מודע, האדם יתחיל לייצר לעצמו משברים מלאכותיים, או יחפש צרות מתחת לפני האדמה בכדי לשבש את האידיליה ? האם זו דרכו לאזן את האושר בחייו ?
מה אתם חושבים ? שתפו אותי.

לחצו כאן לפוסט הקודם של טאו-זוטה

נושאים: פילוסופיה בגרוש | 12 תגובות »

12 תגובות

  1. מאת רינת :

    כמה אני שמחה שנתקלתי בבלוג שלך.

    אני ממש מתפלאה עליך טזוטה יקירי החכם.

    הרי מראש ההר – אפשר רק לצנוח למטה.
    אני למשל, כשטוב לי והחיים מאירים אלי פנים – אני נכנסת לבעתה עמוקה.
    מתי תגיע המכה שתשבור ותרסק אותי.
    כשרע לי לעומת זאת, אני במיטבי. הראש כל היום טוחן פתרונות למצב, התייעצויות
    עם אנשים בקשר למצב, אסטרטגיות וכו'. בתוך כל הבלאגן והדאגות מתגנבת ללב
    תחושה שהנה, תכף הכל ייגמר והשמש תאיר פניה אלי.
    אני חושבת שההרגשה אפילו ממכרת.
    לא פעם כשהבעיות נפתרות, אני מרגישה במין חור שנפער בחיי והשעמום של החיים
    פתאום מכה בי.

    חוץ מזה לא הכל קשור לכסף בחיים.
    מצבי הכלכלי למשל לא מזהיר. אומנם לא חסר לי ולילדי כלום, אבל הכל מגיע בקושי
    ובתשלומים רבים.
    מצבה הכלכלי של אחותי לעומת זאת הרבה יותר טוב והיא יכולה להרשות לעצמה כמעט
    הכל והיא גם לא קמצנית.
    אבל מה…….
    היא שמנה ונמוכה ואני רזה וגבוהה.
    כל הכסף שבעולם לא יגרום לה להיות מאושרת. מה הטעם לבזבז על בגדים בקניון כשלא משנה מה תלבשי – תמיד תיראי אותו דבר – נמוכה ושמנה. שיטוטים בקניון רק גורמים לה עוגמת נפש.
    אני למשל אוהבת לקנות בגדים, אבל אני משתדלת לקנות בגדים זולים.
    אז תגיד לי אתה – למי יותר טוב – לי או לאחותי חסרת הדאגות הכלכליות???

    אתה גם בעצמך כתבת בבלוג – שאנשים לא מעריכים מה שבא בקלות.

    שכחת גם מוטיב מרכזי מאוד בחיינו והחשוב מכולם – שלחיים יש תאריך תפוגה.
    לכן גם העשיר בעולם, לא יכול ליהנות מעושרו, מפני שהוא יודע שזה זמני ולדעתי
    דווקא העשירים חושבים על הנושא הזה יותר מכולם.
    כשכל משאלות ליבם התגשמו – למה נותר לחכות? ממה נותר להתרגש?

    הרי מה ההבדל בין קבצן לעשיר?
    בעולם ללא מוות הקבצן (קרוב לוודאי) היה נדון לחיי נצח עלובים ואילו לעשיר (שוב קרוב לוודאי) היו חיי נצח נעימים.

    לדעתי הבעיה עמוקה יותר אצל העשירים מפני שבסתר ליבם הם יודעים שלמרות כל הכסף והשררה – שום דבר לא יוכל לעזור כשיומם יגיע.

    חוץ מזה גם לבעלי ממון החיים עצמם לא קלים כלל. נכון שיש חופש פיננסי, אבל דאגותיהם ביום יום הרבה יותר גדולות.
    לא סתם אמרו חכמנו – מרבה נכסים מרבה דאגה.

    מה גם שבני האדם הם זן מכוער דוחה ומגעיל במיוחד(חוץ ממך…).
    לא משנה כמה יש להם – הם תמיד ירצו יותר ויחשבו שלאחרים יותר טוב.

    באהבה
    רינת

  2. מאת tazuta :

    רינת היקרה
    תודה על דברייך המרתקים והתובנות המחכימות. אהבתי. נימוקים כאלה חשובים לי במסגרת ה"דוקטורט החובבני" שהחלטתי לעשות לעצמי בנושא.

    בהחלט כסף כשלעצמו לא מביא לאושר. יש לי לקוחות רבים שהם מעשירי המדינה ומככבים במדורי הכלכלה, אבל לעולם אינם שבעי רצון או מסופקים ממה שיש להם.
    מה מניע אותם ? קנאה ? תחרות ? אובססיה ? תאוות בצע ? ואולי תמהיל של הכל ?
    אני אישית חושב, שכשיש מליון דולר בבנק או עשרה מליון דולר- זה כבר ממש לא משנה. בשני המקרים אתה יכול לחיות עד סוף ימיך ברווחה, ללא דאגות פיננסיות ולהרשות לעצמך כל מה שמתחשק.
    אני חושב שאין גבול לחלומות ולמשאלות לב. בעצם אסור שיהיה. עזריאלי למשל, מקים קניונים חדשים בגיל 80 פלוס בתשוקה של בן 20 וכבר חושב הלאה.
    לא את כל החלומות נוכל להגשים כי לא כולם תלויים בנו, ולא כולם מותנים בכסף. צריך תמיד לייצר חלומות חדשים.

    הייתי רוצה להבין ממך, אם מותר לשאול… מדוע כשטוב לך , את חרדה שיהיה רע ?
    ממה זה נובע?
    למה הנחת היסוד הזו, שאם כל כך טוב אז בטח יהיה רע ? למה את מצפה ומניחה שזה יקרה?
    למה השקט, או "השעמום" של חוסר הדאגה כל כך מפחיד ?

    אימי המנוחה מעולם לא נהנתה מיום אחד בחייה, כיוון שתמיד ראתה את הרע שאורב בכל טוב.
    את כל חייה העבירה או בחרדה מ"ממשהו רע שיקרה" או בציפיה ל"משהו טוב שיקרה" ולכן פיספסה את כל הכיף בהווה.

    נכונה הדוגמא שלך לגבי אחותך….גם כל המיליארדים של ביל גייטס לא הצליחו לגרום לו להראות פחות חנון….

    :-)
    טזוטה

  3. מאת רינת :

    תראה,
    השאלה שלך לא ממש פשוטה.
    אני באופיי כנראה דומה לאמך ז"ל.
    זה לא שטוב לי כשרע לי, פשוט כשרע אני לא דואגת מה יהיה
    כי הרי רע כבר עכשיו, אז אין את הפחד הזה של מה יהיה.
    לעומת זאת כשטוב לי, אמממממ, אני לא יודעת .
    יכול להיות שזה קשור לילדות.
    גדלתי במשפחה גדולה, הקטנה בבית. אמא דווקא מאוד אופטימית
    ואבא אופטימי עוד יותר.
    אבל הם היו אנשים פשוטים מאוד ומבוגרים ותמיד קינאתי בבנות כיתתי שלהן היו אמהות צעירות.
    מנטלית לא הרגשתי שייכת להורים שלי.
    אחים שלי דווקא הסתדרו לא רע – טוב הם נולדו להורים כשהיו צעירים יותר.
    אחיותי היקרות לי עזבו את הבית לאחר שהתחתנו ואני נשארתי ילדה מתבגרת לבד
    בבית עם הורים שאין לי שפה משותפת איתם ועם אח שגדול ממני קצת שלא הכי אהבתי.
    היתה לי ילדות לא רעה עם הורים שאהבו אותי (הם לא ממש ידעו להראות את זה אבל
    אני ידעתי שהם אוהבים אותי)אחים מקסימים ובאופן כללי בסדר.
    לא יודעת למה לקחתי את החיים בבית הזה באופן כזה קשה.
    תמיד חשבתי כמה רע לי, כמה אני מסכנה, כמה אני מקופחת בעולם,
    למה נולדתי אחרונה ולא ראשונה, למה לי נתנו שם כזה וכו'.
    יכול להיות שכשגדלים ככה – פשוט הופכים למבוגרים כאלה.
    תתפלא אבל קשה לי אפילו להיות בקרבת אנשים שאוהבים אותי ומראים את זה.
    זה בעיני גם סוג של טוב ואני משתדלת להתרחק מאנשים שנחמדים אלי בצורה מוגזמת (כמו חברות לעבודה או שכנות).

    עכשיו העניין הוא שלמזלי לא גדלתי להיות אשה קנאית.
    להפך – אני הכי מפרגנת וכולם אוהבים אותי בשל כך.
    פשוט התרגלתי לחיות את חיי בהרגשה שרע לי ולכן כשטוב לי הפחד מתחיל לחלחל.

    אני יכולה לכתוב לך מגילות ועדיין לא יהיה לי הסבר מדוע אני חוששת כשטוב. אין לזה הסבר.

  4. מאת אנונימי/ת :

    רינת,נגעת ללבי.

  5. מאת אורן :

    קראתי, חשבתי , ואני לא חושב שטוב לי עם מכשולים. אני לא נהנה מהחיים כשקשה לי להשיג משהו ואני לא מעריך אותו פחות בגלל שבא לי בקלות. להפך, זה נותן לי מוטיבציה להמשיך ולהשיג עוד מטרות בעוד שקשיים מתסכלים אותי. כשטוב לי- אני שמח שמח. כשקשה בחיים אני מדוכא. אני מעדיף שיעמום ושקט מאשר המולה של מתח. חיים רק פעם אחת אז למה לא להעביר אותם בשלווה.

  6. מאת מאת:פרץ :

    אני מצטרף לדעתה של רינת שלא הכל קשור לכסף בחיים.
    מי אמר שרווחה חמרית תגרום לאושר?
    אולי תעשה בדק בית בחיים,אולי אפילו בעזרתו של יועץ או משהו דומה.אולי יש משהו בתת מודע שלך שאינך מסוגל להתמודד איתו והגיע הזמן לעשות כך?

  7. מאת tazuta :

    היי פרץ. תודה על התגובה.
    ברור לי ואני כותב זאת במפורש בפוסט, שרווחה כלכלית אינה גורמת לאושר. בשום מקרה לא התניתי בין כסף לאושר. נתתי בכוונה דוגמא חומרית בכדי לאתגר קשר אפשרי בין קושי בהשגת משהו לבין היכולת להעריך אותו.
    אני מדבר על אנשים שהחיים מחייכים אליהם. יש להם זוגיות טובה, ילדים נהדרים, עבודה טובה, בריאות וחופש אישי, ובכל זאת אינם מאושרים או שבעי רצון מהחיים. לי קשה להבין : אם הדברים האלו לא מביאים לאושר, אז מה כן?

  8. מאת רננה :

    עניין כבד ורציני עלה כאן. קראתי כמה פעמים את הפוסט ואת התגובות ואני חושבת שהצלחתי להבין את מה שטזוטה רוצה לומר. זו שאלה מאד רצינית של יכולת שלנו להעריך את חיינו. היהדות אומרת שאנחנו צריכים לומר כל בוקר מודה אני על ששבה אלינו נשמתנו. , גם זה שאנחנו קמים בבוקר בכוחות עצמנו ולא חסרי אונים לא מובן מאליו.
    אז השאלה כאן, אם יש לנו חיים טובים בסך הכל. בריאות, בן זוג, משפחה טובה ואפילו כסף (כן, זו לא בושה לומר שכסף עוזר לחיות טוב ולשמוח- הרי חס וחלילה, גם כשחולים, לאנשים עם כסף יש יכולת לקבל טיפול טוב יותר ממי שאין לו- אז כסף בהחלט גורם חשוב לאושר אם כי לא חיוני) אז למה בכל זאת לא טוב לנו. וכנראה שכאן זה כבר עניין של אופי. יש אנשים ששמחים מדברים קטנים ויש אנשים שסף האושר שלהם כל כך גבוה ששום דבר בחיים לא משמח אותם. מהיכרות עם כאלה (יש לי חברים כאלה) , הם אנשים ביקורתיים מאד, מרירים מאד, ששום דבר לא מספיק טוב להם. והם עצמם לא יודעים למה. אפילו מספל קפה בבית קפה, או ממנת אוכל במסעדה הם תמיד ימצאו על מה להתלונן. כנראה כמו שכתבה כאן רינת, יש בהם פחד ואי נוחות שהכל טוב ותיכף יבוא משהו רע והם זקוקים לבעיות, כדי להיות במלוא חושיהם. אני מעדיפה שיהיה לי טוב ושקט, ומוכנה לוותר על האקשן..אבל כנראה זה מבנה אישיותי אולי מולד? \
    אנא טזוטה…תמשיך ב"מחקר" ותעדכן אותנו. סיקרנת אותי-

  9. מאת אבי :

    טזוטה- שאלת שאלה האם זה אולי גנטי. יש לי תחושה שכן-לא חקרתי מדעית, אני חושב שאושר הוא טבע של אנשים. יש אנשים שנולדו דכאוניים ושום דבר לא יעזור להם – אולי טיפול פסיכיאטרי וגם זה לא בטוח ויש אנשים שנולדו קלים ושמחים , וגם ברגעים קשים יודעים לקחת הכל בקלות.
    מי שדכאוני באופי – גם אשה נהדרת, בריאות של סוס ומליון דולר בבנק לא יעשו אותו שמח, ומי ששמח מטבעו ישמח עד הגג גם מבילוי בשבת בים

  10. מאת סו :

    ראיתי סרט לא מזמן שתיאר חיפוש אחר החופש, מסע עצמי, במהלך הסרט מתאוררת שאלות, ספקות ומסקנות ולשאלה הגדולה מכולן מהו האושר?
    נשארתי עם משפט מתוך הסרט, משפט כל כך נכון שנחרט עמוק עמוק בתוכי…

    "אושר לא קיים אם לא חולקים אותו"..

    כל כך נכון, אנחנו צריכים לשתף לחלוק, להכיר ולהוקיר, רק ככה נטעם מן האושר האמיתי…
    רק בזכות האחר נוכל להרגיש בו…
    זו דעתי.

  11. מאת סו :

    ועוד משהו…
    להפכים בחיינו יש חלק חשוב, אם לא נהיה מאושרים איך נוכל לחוות את האושר?
    איך נדע מהו?
    אם לא נחווה עצב, איך נדע שמחה מהי?
    וכן הלאה…

    בט"ו בשבט שעבר הייתי בהופעה של אביתר בנאי, בעקבות התקרבותו בשנים האחרונות לדת, אביתר שיתף אותנו בתובנות הקשורות לט"ו בשבט…
    בתורה, כפי שרובכם יודעים, האדם משול לעץ השדה, וככה נאמר:
    עצים ירוקי-עד לא מביאים פירות, העצים היחידים שמביאים פירות זה אלו שעוברים את כל העונות ונובלים.
    יש בזה נחמה, כי האדם הרי לעץ השדה נמשל, וזה אומר שאנשים ש"חווים נבילות", בסוף ייצאו להם פירות.

    יפה לא?

  12. מאת tazuta :

    היי סו. אכן יפה וחכם.
    ברוכה הבאה, ותודה על התובנות המעודדות !

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות