הוירוס ש(לא) הרג אותי

הייתי אמור כבר למות.  עד עכשיו אני לא מבין איך נשארתי בחיים.
חטפתי וירוס בן זונה. כל הסופשבוע שכבתי במיטה עם חום, הקאות ובחילות.
וכשיש לי חום, אני סובל מהזיות. פתאום אני מרגיש שהגוף שלי מחולק לאיזורים שונים, ובכל איזור אני חולם חלום אחר.
אני חולם שאני רועה כבשים. אני חולם על נשים שאני שונא, עושות לי עיניים.
אני חולם שאני אוכל מתוך שינה. אני חולם על אורגיה עם הבנות מ"לרדת בגדול".
צד אחד קר לי- צד שני חם לי.
אני ישן אבל חולם שאני ער ומנסה לישון. אני ער אבל מדמיין שאני ישן.
כואב לי כל הגוף. הגב, התחת, הרגליים. כואב כשאני יושב, כואב כשאני שוכב.
אני צמא- אבל לא יכול לשתות. יש לי בחילה אבל אני רעב.
כוס אמממו הוירוסים האלה. ברגע קטן אחד משביתים אותך כמו צעצוע שהוציאו לו את הבטריה.
שתהיינה בריאות הנשים. כשהן חולות- אתה לא מרגיש עליהן. הן בעבודה, בבית, דואגות לבעל, לילדים- כאילו כלום. הכל כרגיל.
כשאני חולה, אפילו בסתם הצטננות, אני בטוח שאני הולך למות. בשארית כוחותי אני בודק שפוליסות ביטוח החיים במקום, שכל מסמכי העסקים שלנו שוכנים לבטח אצל רואה החשבון, שכרטיס הביקור של יצרן המצבות זמין ושהשמלה השחורה שהחטובה תלבש לכבודי בשבעה אכן הולמת אותה.
למה לעזאזל יש וירוסים בעולם? למה זה טוב? למי זה מועיל?
הרי לכל דבר ביקום יש בדרך כלל תפקיד ויעוד. מלבד וירוסים וחומיינים.