עולמו של טזוטה שליט"א. מבט מפוכח על החיים.

שופינג גלובלי

3 באוגוסט, 2008 מאת

השבוע היה מטורף. קודם כל חגגתי יום הולדת וסיימתי שתי מטלות אדירות בפרויקטים שהדד ליין שלהם היה אתמול.
את היומולדת שלי הלכתי לחגוג עם החטובה ועם חברתנו לוקי במסעדה רומנית נחשבת. למה רומנית? החלטתי הפעם לוותר על השילוש הקדוש של בלאק-מוזס-אוונגארד וללכת על משהו שונה.
הקיצר, לרומנים יש קינוח אלוהי ששמו פפאנש. זהו סוג של סופגניה ממולאת בגבינה עם ערימת קצפת מעל.
אני- שמפריד בין בשר לחלב, נאלצתי לוותר על הקינוח- כיוון ששלושה קבבים בגודל של משאית שכנו אחר כבוד בקיבתי.
אבל החטובה ולוקי ירדו על הקינוח כאילו אין מחר. מילא ירדו, אבל דמיינו את הסיטואציה הבאה:
אני יושב מול שתי נשים טובות מראה, שמכניסות לפה כפיות גדושות קצפת בתנועה ארוטית. החטובה מעבירה את הקצפת על לשונה, משרבבת שפתיה ומגלגלת עיניים עם הבעת אושר עילאית שאני מכיר אצלה ממצבים אחרים. לוקי נוגסת בקינוח, נאנחת, וגם על פניה עולה הבעה שלא משתמעת לשתי פנים. החטובה גונחת אף היא, ואני מסתכל על הרצפה לחפש שלוליות שאולי נקוו מהן בזמן ששתיהן מצחקקות מול עיני.
ממש – פפאנשז' א טרואה.
ואני מתענה….מה לא עושים למען הכשרות…..

למחרת שכנעתי את החטובה ללכת איתי לקניון ולבחור לעצמה בגדים.
היא שונאת את זה, והאמת שדי בצדק. מרבית חנויות המותגים כבר לא מציעות שום דבר לנשים. הרוב מיועד לגילאי 12 עד 18 .
חנות אחר חנות – שמעטס מצועצע במידות של ברבי.
מצד שני…בחנויות כמו ML ודומות לה הכל גדול עליה…
בועטת ומצווחת (אמרתי לך! אין כלום! מה אתה רוצה מהחיים שלי!) גררתי אותה לזארה. שם לפחות היו כמה דברים שנראו סביר.
החטובה מאד אוהבת שאני איתה בקניות. מסיבות פרקטיות. על זרוע אחת שלי היא תולה את התיק שלה (אלוהים-הוא שוקל טון, מה היא שמה בפנים?) כדי שיהיו לה ידיים חופשיות.
על הזרוע השניה שלי, וכן על הכתף, היא תולה את הבגדים שמוצאים חן בעיניה.
וכך, תוך רבע שעה אני הופך לדחליל נטול יכולת תנועה, עומד עם פרצוף מטומטם במרכז החנות וממתין.
הפעם החטובה מצאה מעט מאד דברים, ולכן הידיים שלי היו די חופשיות. התחלתי לעבור על הקולבים, ואיש העסקים שבי ביצבץ החוצה ובחן את הגלובליזציה במיטבה.
אז ככה…..בדקתי את התויות של ארץ הייצור. כל המותגים הרי מייצרים בסין- זה כבר סטנדרט. אבל בזארה ,לאורך 5 מטר של קולבי בגדים, מניתי את ארצות הייצור הבאות: אינדונזיה, בנגלדש, קמבודיה, סין, בולגריה, טורקיה, ספרד, פורטוגל, מרוקו.
אני מאמין שיש יותר- אבל כאן עצרתי.
העולם השלישי עובד בשביל העולם הראשון….מה בעצם השתנה מאז תקופת הפיאודלים?
כולנו יודעים שזה גם לעולם לא ישתנה. שני שליש עולם רעב יעבוד ויהרוג את עצמו בשביל השליש האחר- השבע.
ואין שום דבר שנוכל לעשות.

נושאים: חברה וסביבה | 9 תגובות »

9 תגובות

  1. מאת רינת :

    אכן…
    לפעמים אני חולמת שאני נכנסת לחנות ענקית ושעל כל הקולבים תלויים בגדים שמתאימים לי (גם אני די חטובה) ולא נראים כמו זבל מהשוק.
    ואז אני מתעוררת לעולם של מיליוני חנויות שבכולן אותו זבל.
    ערמות של בגדי זבל, זבל, זבל.
    יהיה טובבבבב

  2. מאת מאירסון :

    כמה עצוב שבמאה ה 21 המערב מנצל את כח העבודה הזול של אסיה, אבל מה אפשר לעשות? כלום, רק אולי להנות מזה שאני קונה חולצות מצוינות ב10 שקלים ולהדחיק נקיפות מצפון.

  3. מאת שושו :

    טזוטא,אני אוהבת אותך.אין כמוך.

  4. מאת יפית :

    זוועה מה שקורה ברשתות האופנה. אי אפשר למצוא כלום נורמלי אם את לא תיכוניסטית….
    ושושו……..תעמדי בתור מותק…

  5. מאת שושו :

    יפית יקירתי,כול הקודם זוכה.

  6. מאת UV :

    ליפית ושושו, שתיכן יכולות לאכול תפוחי אדמה ובלי רוטב. הוא שלי!

  7. מאת שושו :

    ל UV את ממש חצופה…

  8. מאת tazuta :

    או מיי גוד…… :-)

  9. מאת רינת :

    טזוטה רגע………..
    גם אני אוהבת אותך!
    ונראה לי שיותר מכולן.



מאמרים נבחרים

חפש בבלוג

קטגוריות

תגובות אחרונות

ארכיון

כלים

תגיות