כולסטרול בפיג'מה
אז בדיקות הדם שלי הגיעו. יש לי כולסטרול קצת גבוה. לא השתנה כמעט מאז הבדיקה הקודמת לפני מספר חודשים. שומנים בדם היו בגדר הנורמה.
היות והתפריט השבועי שלי בנוי משווארמות נוטפות שומן, המבורגרים עסיסיים ושאר בהמות על שיפוד, זה נורמלי ואף מתון.
ארוחות הערב שלי, כשאינן כוללות בשר, מכילות המון גבינות שמנות (פחות מ 40 אחוז שומן לא נכנס לצלחת) חמאה, באגטים, בורקס…
בין לבין אני מנשנש חטיפים מלוחים ושותה מכל הסוגים, תוססים, נקטרים, בירה. רק לא מים.
אני לא נוגע בירקות ובפירות. (חוץ כמובן מצ'יפס ובצל מטוגן).
ולא. אני ממש לא שמן. לא יזיק לי להיפטר מאיזה קילו או שניים אבל לא חיוני.
החטובה לעומת זאת, ניזונה מתפריט שבועי שכולל עשבים, עלים, נבטים, ירקות ופירות.
כשהיא כבר מתיישבת לאכול אוכל אמיתי, על השולחן תהיינה גבינות עם אחוזי שומן שליליים, יוגורטים מוזרים, לחם קל ותמיד סלט ענק.
היא כמובן לא שותה דבר מלבד מים מינרליים.
ולה יש כולסטרול גבוה משלי. רמת השומנים שלה בדם – דומה לשלי.
מה שאומר חברים, שהכל גנטי. מי שחטף גנים בעיתיים – לא יעזור מה שיעשה, הוא מקסימום יכול למזער נזקים ותו לא.
היתה לי סבתא שזללה כמו שואב אבק כל מה שהיה בסביבה. החל בככרות לחם שלמות ועד שתיית כוסות שמן, וצרכה כמויות סוכר ומלח אדירות. היא היתה רזה כמו דחליל וחזקה כמו סבל בנמל. נפטרה מעל גיל 90 בריאה כמו שור, תוך ביצוע עמידת ראש.
אמי המנוחה, לעומת זאת, היתה מעלה במשקל רק מריח של בורקס וכל חייה נאבקה בקלוריות. והיא נפטרה 20 שנה פחות מהגיל שסבתי הגיעה אליו. לך תבין….
עם או בלי קשר לכולסטרול הפכתי להיות רגיש לבגדים סינטתיים. כל מה שאינו כותנה טהורה גורם לי לחשמל סטטי, גירוי בעור וכד', אז נשבר לי לישון עם מכנסי הטרנינג המהוהים מהאלף הקודם והלכתי לחפש לי פיג'מה אמיתית, כמו של פעם.
ככלל, מדף בגדי השינה בארון שלי הוא בית אבות לבגדים. כל פריט שם מוכיח שהאבולוציה עובדת גם בבגדים. נמצאים שם פריטי לבוש, כמו חולצות טריקו שבעבר כיכבו על גופי, ולאחר שאיבדו צורה וצבע, הפכו לבגד שינה. אפשר למצוא שם הכל. חולצות מבחירות 1984 , חולצות עם תמונה של ג'יימס בונד כשעוד גילם אותו שון קונרי, סטיב אוסטין ומה לא.
לעיתים צר לי על חולצת המותג הזקנה שמביטה בי כשאני לובש אותה לשינה וכמו אומרת לי: "ככה טזוטה? לשינה? כשהייתי צעירה לא התביישת ללבוש אותי לדייט".
השבוע מצאתי עצמי מתגעגע לפיג'מה. לאותו בגד פסים נוח ואוורירי, שאיתו נהגו לישון לפני אי אילו עשרות שנים.
אני עוד גדלתי ברמת גן, עיר עתירת עיראקים, והמראה של שבת בבוקר, כשבכל המרפסות מסביב ישבו מיטב גברי העיר בפיג'מות הפסים ההדורות שלהם עודנו צרוב בתודעתי.
ולא מצאתי כלום. חרשתי את כל חנויות הטקסטיל והביגוד, חנויות הספורט והמותג בכל העיר. כלום. באסה. לא רק שאין פיג'מות, אפילו בגדי כותנה נטו לא מצאתי.
אין להשיג בארץ פיג'מות לגברים. מצאתי כמה חנויות און ליין בארה"ב ואם לא תבוא הישועה מחנויות עתיקות שאלך לחפש בדרום תל אביב, אולי אזמין משם…
נושאים: סיפורים מהחיים | 17 תגובות »
12 בדצמבר, 2008 בשעה 21:58
ממממ…. פרגית…
ראית SUPER SIZE ME?
בקצרה – בוא נראה לעולם כמה נוראים מקדונלד'ס-אל דיאבלו בגילומו של צ'יז בורגר וחבריו;משהו בסגנון של ביל גייטס ומשתמשי לינוקס) וכמה רע האוכל שלהם. זה עשה שמות בעולם(המערבי)(הייתי כותב שזה עשה שמות בברנז'ה, אם הייתי יודע מי אלה..)
לפני כמה ימים ראיתי סרט FAT HEAD (או שמנצ'יק) שמדבר בדיוק ההפך
אני לא בטוח שאף אחד מ2 הסרטים הללו לא חף מאינטרסים כלכליים,אבל יש משהו בסרט השני-
נכון שלאכול כמו בהמה (אמריקן סטייל)ולא להתאמן מעולם לא היה הדרך המומלצת לחיות חיים בריאים, אבל לא צריך להגזים עם הדיאטה המטורפת הזאת שהעולם חווה-טופו (מסרטן ידוע), סויה (מגביר סממנים נשיים אצל גברים,-מגדיל את הציצי בקצרה), פרסומות הם כלי חזק שמשפיע על השוק,אבל כדאי שבן אדם יפעיל קצת את הקופסא האפורה ויחליט מה טוב לו. ובקיצור – לעשות ואלכול- הכל במידה, זה הסוד
יוצר הסרט אכל כל יום גאנק פוד והתעמל ובסוף הרזה 6 ק"ג! ואפילו שמר על בריאותו, הרופא האישי שלו לא האמין..ההפך מהרס הכבד שהסרט הראשון הדגים.
הסרט מדבר על כך שבעצם הכולסטרול חשוב לגוף-ולא צריך לפחד ממנו.
מי שלא ראה את 2 הסרטים,מעניין לראות אותם אחד אחרי השני.
ממממ….BEER
12 בדצמבר, 2008 בשעה 23:23
אני לדוגמא ,שוקל 90 ק"ג , ונראה 70 ק"ג , גובה 1.80 , איך אתם שואלים , כמו שטזוטה אומר, הכל בגנים ,ופעילות קבועה, גם מינית..
13 בדצמבר, 2008 בשעה 11:03
אני מאמין שהכל בריא וטוב לנו במינון הנכון. אני לא מקבל את התפיסה הצמחונית כי אני חושב שהאדם אינו שונה משאר החיות הטורפות וזקוק לבשר ולשומן מהחי. הכימיכלים במזון שאנו מוצפים בהם כמעט בכל דבר מסוכנים לנו הרבה יותר משומן כבש בפיתה. והעיקר – פעילות גופנית מרובה וקבועה. (ראו המלצת דדו…)
13 בדצמבר, 2008 בשעה 15:46
אני אוהבת ג'אנק פוד אבל לא משתוללת. חוטפת איזה בורגר פעם בשבוע, פלאפל פה ושם ובשאר הימים מנשנשת גם מתוקים ושוקולד, אני לא מתעמלת קבוע אבל אין לי נטיה להשמנה\רציתי להעלות קצת במשקל אבל לא הלך לי -כנראה יש לי חילוףחומרים טוב
13 בדצמבר, 2008 בשעה 16:49
המגיב הראשון (אנונימי) כבר הזכיר את הסרט על מקדונלדס ואת הסרט השני שמציג את ההיפך. אני חושב שאם מישהו יעשה "סרט ירוק" על מישהו שאוכל במשך חודש רק "אוכל בריא" כביכול כמו עלים ונבטים בלי שומנים עוד נגלה שהנזקים הבריאותיים והחוסר באבות המזון עוד יותר גרועים מג'אנק פוד. אם יש במאי בין הקוראים…שירים את הכפפה
13 בדצמבר, 2008 בשעה 17:04
אגב, הודעה הראשונה שלי..
13 בדצמבר, 2008 בשעה 18:19
חחחחחחחחחח הרגת אותי עם בגדי השינה .אני בת 32 וחולצת השינה הכי כיפית שלי היא טריקו שלבשתי בכיתה י"ב שכבר בלי צורה>
כמה נכון
14 בדצמבר, 2008 בשעה 8:43
היי ראסטה….. טוב שעדכנת… אכן ראיתי את שני הסרטים אותם הזכרת, וכמה טוב שבדיקות הדם שלי תומכות בסרט השני…. עם זאת אני משתדל לשמור על פרופורציות ולא לטרוף סתם….רק כשאני רעב באמת…
14 בדצמבר, 2008 בשעה 8:44
ירדן……..אם בגיל 32 את מסוגלת ללבוש טי שירט מהתיכון – כבוד ! זה אומר ששמרת על חיטובי התיכון שלך…
14 בדצמבר, 2008 בשעה 11:53
כבוד לירדן , בהחלט מכובד , אבל זה אומר שהיא לא התפתחה מהתיכון…?
14 בדצמבר, 2008 בשעה 12:19
טזוטה יקירי,אוהב אותך גם בלי פיגמה.חחח…
14 בדצמבר, 2008 בשעה 15:39
,אני הולכת לישון עם תחתוני בוקסר של גברים הכי נוח לי , ובחורף אין כמו גופיות גטקס ענקיותת
טזוטה, תנסה לחפש כותנה בחנויות של כיתן
15 בדצמבר, 2008 בשעה 12:28
טזוטה, האם את עירקי?
15 בדצמבר, 2008 בשעה 13:15
היי רינת. לא, אני לא עירקי, אבל אני מאד אוהב פיג'מות וקובות….
15 בדצמבר, 2008 בשעה 13:19
שושו יקירתי…. חכי שתראי תמונה שלי בפיג'מה…אולי תאהבי אותי יותר
15 בדצמבר, 2008 בשעה 13:45
מצפה בקוצר רוח.
8 במרץ, 2010 בשעה 20:15
טזוטה אולי תשלח גם לי תמונה? מסקרן אותי לראות אותך