הלכות מחשוף

הללויה ! Bless The Lord . עונת הקיץ ,היא עונת המחשופים, בשיאה.
כחובב ציצים מושבע אתם כבר מבינים שזו התקופה האהובה עלי בשנה. בכל אשר תלך ותפנה – הוא שם. מחייך אליך, קורץ ומשובב נפש. המחשוף הנשי.
ישנו הסכם לא כתוב בין הגברים לנשים.
אתן חושפות – אנחנו מסתכלים.
אבל יש לשמור על כללי המשחק. להסתכל במחשוף זה כמו להסתכל ישירות בשמש. נותנים הצצות קצרות ומפנים את המבט עד הפעם הבאה. מבט ארוך מידי גורם נזק. (ציטוט מפרק מבריק של סיינפלד בנושא).

ההסכם עובד נפלא כבר מאות שנים. נשים רבות חושפות בגאווה ומחצינות את נכסיהן, גברים רבים עוד יותר מסתכלים. מי שמאמין שבת שבע לא ידעה שדוד המלך מסתכל עליה כשהתקלחה על הגג שילך למכור תירס.
ידעה, ועוד איך ידעה ואני גם מניח שדפקה לו פוזות בזויות היסטריות.

אבל ,כנהוג במקומותינו, בכל שמחה יש למהול גם יגון . ולכן , במאמר השמח הזה על נפלאות הקיץ ומחשופיו, אני רוצה לדבר על הנשים המעצבנות שנושא המחשוף אצלן לא ברור.
הן אמנם הולכות עם מחשופי ענק אבל לא שלמות עם זה. איך האוקסימורון הזה עובד בשטח?
אתה רואה מחשוף עמוק ורחב לפניך, ואת בעלת המחשוף לחוצה, סוגרת כל הזמן את הפתח, מזיזה את הציצים ממקום למקום, מפנה מבטים זועמים למי שמסתכל ועוד.

לנשים הללו אני אומר:  אם את לא יכולה לסבול את החום – אל תעמדי במטבח…
קחי בחשבון שאם את עומדת עם חצי חזה בחוץ מול גבר שפוי – הוא יסתכל.
את מוזמנת כמובן לעשות את עצמך כאילו שאת לא רואה שהוא מסתכל, אבל תפסיקי לזוז באי נוחות או לכסות את המחשוף. זה מנוגד לחוק הלא כתוב.
רוצה להימנע מזה ? תלבשי חולצות סגורות. מה בכלל לבשת מחשוף מלכתחילה ?
פעם שאלתי אחת כזו למה היא חושפת אם לא נוח לה. היא טענה שהיא עם המחשוף "בשביל עצמה". הצחיקה אותי.
השבוע דיסקסתי את הנושא עם החטובה.
תגובתה היתה קצרה וחד משמעית. "המחשופים הם בשבילכם. בשביל זה אלוהים ברא לכם עיניים. מי שלא רוצה לחשוף – שלא תלך עם מחשוף, ומי שהולכת עם מחשוף יודעת בדיוק מה האפקט של זה".
אמרה,  והורידה את חולצתה.