הכל וכלום
אין דבר יותר מתעתע משפע המידע והחומרים הזמינים ברשת. לכאורה וגם למעשה אנחנו יכולים למצוא כל דבר על כל נושא. מאגר אינסופי של מאמרים, פורומים, תמונות, סרטים, מוסיקה ומה לא במרחק של קליק בגוגל. כל מה שלפני שנים חיפשנו בעמל רב בספריות וארכיונים מעופשים, זמין.
אבל הנגישות והזמינות הזו היא שקרנית. חמקמקה. וירטואלית. פטה מורגנה. כמו שזה שם- בעוד שניה זה איננו.
אני מוצא איזה פוסט מרתק. אתר עמוס כל טוב. סירטון ביוטיוב שחיפשתי שנים. יצירה מוסיקלית כלשהי. לפעמים תמונה.
לרגע אני מאושר- רואה ומתרגש. נהנה. שולח ומשתף אחרים.
ואז מגיע המחר. אני מקליק בחדווה על הלינק ששמרתי ומגיע לשומקום. הכל הלך. נעלם. נמחק. כמו לא היה מעולם. אותו גוגל מופלא שלפני רגע הנפיק צבעים וקולות הוא אותו גוגל שמודיע לך בלקוניות על רקע לבן שהגעת למקום שאינו קיים.
למה לי ללכת רחוק? אפילו בבלוג הזה שאתם קוראים. אני נכנס לפוסטים ישנים שלי. מלפני חודשיים, שנתיים או חמש. פוסטים בהם צירפתי לינק לתמונה, מאמר או קליפ שחשבתי שקשורים לנושא- ולאכזבתי לא מוצא כלום. במקום תמונה יש ריבוע לבן. במקום מאמר יש קישור לאתר שמוכר תרופות מזויפות…במקום קליפ יש הודעה ביוטיוב שהערוץ נסגר או הוסר.
אשליית השפע והזמינות. יש הכל – אבל אין כלום. כמו שזה מופיע בהינף מקש כך זה נעלם לתמיד. החיים בענן. תרתי משמע.
יש יותר מדי מכל דבר ואין כלום משום דבר. מרוב עצים לא רואים את היער.
יותר מדי ערוצי טלויזיה – יותר מדי תחנות רדיו
יותר מדי עיתונים – יותר מדי אתרים
יותר מדי חדשות – יותר מדי רעש
יותר מדי סרטים – יותר מדי סדרות
יותר מדי זמרים – יותר מדי מוסיקאים
יותר מדי סופרים – יותר מדי משוררים
יותר מדי מכוניות – יותר מדי כבישים
יותר מדי סמארטפונים- יותר מדי ניכור
יותר מדי בגדים – יותר מדי מותגים
יותר מדי חטיפים – יותר מדי משקאות
יותר מדי טרנדים – יותר מדי צביעות
יותר מדי פרסומות – יותר מדי מוצרים
יותר מדי קנאה – יותר מדי תחרות
יותר מדי כלום – יותר מדי אשליות
יותר מדי מלח – יותר מדי סוכר
יותר מדי אוכל – יותר מדי רעב
יותר מדי מחלות – יותר מדי תרופות
יותר מדי בני אדם – יותר מדי צרות.
על כל ספר שאני קורא ונהנה אני יודע שיש עוד אלפי ספרים נפלאים, סופרים ומשוררים נהדרים שאני מפספס ולעולם לא אדע על קיומם.
יש מאות זמרים ויוצרים שיכולתי לאהוב אך לא אגיע אליהם אף פעם.
לכאורה יש לנו את היצע אינסופי וחופש לבחור מה שנרצה. אבל הכמות העצומה של הכל, ההיצף הבלתי נתפס, הם על חשבון יכולת הקשב שלנו ואפילו האיכות. על כל צליל ענוג אחד יש אלפי קקפוניות. על כל פנינה אחת יש מליון אבנים. וגל האבנים הזה קובר ומסתיר אותן עד שכמעט בלתי אפשרי לאתר ולדלות. גם לא נותר לזה זמן.
בזמן כתיבת הפוסט שמתי לב שהשתמשתי במושג "יותר מדי" ולא במושג "הרבה". עכשיו אני מבין למה.
הקלישאה ש"פחות הוא יותר" מעולם לא נשמעה הגיונית יותר.
נושאים: חברה וסביבה | 12 תגובות »
29 בספטמבר, 2013 בשעה 8:14
ההיצע פשוט מתסכל…
לפעמים מתחשק לתפוס איזה חודש ולא לעשות שום דבר חוץ מלהתעדכן בסדרות חדשות , מוזיקה טובה, וספרים חדשים.
אבל משהו אומר לי שהמשפחה לא תאשר..
29 בספטמבר, 2013 בשעה 14:31
היי טזוטה, נהנתי לקרוא את 2 הפוסטים האחרונים. היית בהפסקה די ארוכה, התגעגעתי
אכן "מרוב עצים לא רואים את היער."
אגב, הרבה קליפים וערוצים נמחקים ע"י יוטיוב בגלל זכויות יוצרים. לי אישית מחקו קליפ מקסים שערכתי עם שיר של ריטה
שנה טובה ומבורכת…. שנמשיך להנות מהגיגיך
29 בספטמבר, 2013 בשעה 16:53
היי ראסטה..
אני אחת לחודש מודיע לכולם שאני ב"מילואים בבית" בסופש…
מסתגר בחדר ובמשך שעות רצופות מרביץ מרתון של עונות שלמות ממשהו שאני אוהב…
מי שרוצה מוזמן להצטרף…ומי שלא – להתראות במוצ"ש…
ועדיין…..לא מספיק עשירית ממה שהייתי רוצה
29 בספטמבר, 2013 בשעה 16:57
היי דליה
שמח לקרוא תגובתך
אכן מיוטיוב נעלמים קליפים רבים ונדירים וזה מעציב. הרי זה לא שהאלבומים האלו נמצאים בכלל בחנויות. זו הדרך היחידה להנות מהם.
היו ערוצים שלמים של מוסיקה שאנשים טובים ליקטו בעמל ונכחדו.
מבאס עוד יותר שמוחקים קליפ שערכת במו ידייך. הרי גם לך יש בו זכויות יוצרים כלשהן במידה מסויימת…
לאיזה שיר של ריטה זה היה ?
29 בספטמבר, 2013 בשעה 20:24
השקעתי הרבה זמן ואנרגיה בעריכה ואין ספק שזה מאוד מבאס כשמוחקים הקליפ המדובר הוא "שיר הקשת" בביצוע ריטה (מהפחות מוכרים שלה), לשמחתי, הקליפ קיים ב-FLIX באתר תפוז, מצ"ב קישור….. אני מקווה שתהנה/ו
http://flix.tapuz.co.il/v/watch-3169683-%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%94___%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%AA___Mike_Brant.html
29 בספטמבר, 2013 בשעה 20:30
בהזדמנות זו, אני מצרפת קישור לקליפ אחר שערכתי עם השיר "סתיו" בביצוע אסתר עופרים
https://www.youtube.com/watch?v=JfqkMfJ8UzU
וקישור לערוץ שלי ביוטיוב:
https://www.youtube.com/user/daliat1/videos
30 בספטמבר, 2013 בשעה 6:51
דליה…
איזה כיף לפתוח בוקר סתווי עם השיר הנפלא של אסתר עופרים….אהבתי את הקליפ שלך. הולך מצוין עם הקפה שאני לוגם עכשיו…
כמה טוב לראות כל כך הרבה מייק בערוץ…בצהריים אשים פלייליסט ואשגע את כל המשרד…
30 בספטמבר, 2013 בשעה 11:35
כמה כיף לקרוא, אני שמחה שנהנת מעניין איך הגיבו אצלך במשרד לשירים של מייק …….
30 בספטמבר, 2013 בשעה 21:46
היי דליה
לשירים של מייק היו תגובות מעורבות…
המבוגרים שבינינו הכירו את השירים ושמחו מאד מהרצף.
הצעירים יותר (למעט אחד) לא הבינו על מה השמחה…
1 באוקטובר, 2013 בשעה 11:48
היי שוב טזוטה, תודה על העדכון
ההפסד כולו שלהם (; אך על טעם וריח אין להתווכח. אני מכירה הרבה חבר'ה צעירים ש"נדלקו" על מייק בעקבות הסרט "לס מואה טמה". בתפוז היה פורום מאוד פעיל לזכרו של מייק שהוקם ונוהל בתחילה ע"י בחורה בת 19 (לצערי הפורום נסגר) ונמנו בו גם חבר'ה מאוד צעירים
1 באוקטובר, 2013 בשעה 12:52
דליה…לשמחתי גם בסביבתי הקרובה צעירים רבים מכירים ואוהבים את מייק, אבל בנושא מייק אני מאד מאוכזב דווקא מהמדיה הישראלית שלא עושה כמעט דבר כדי להכיר ולחשוף את מייק לדור הצעיר. נראה לי שבצרפת הוא מקבל הרבה יותר אזכורים וכבוד נאשר בארץ הולדתו.
1 באוקטובר, 2013 בשעה 14:10
אתה כ"כ צודק ומצער שאלו פני הדברים לשמחתי, יש כמה שדרני ותחנות רדיו שדואגים להשמיע מידי פעם את שיריו ולהזכירו ביום השנה למותו (גבי גזית, רדיו חיפה, רדיוס ועוד').