שוקו

יש דברים שבחיים לא אבין. אני יודע שהם קורים. אני רואה את זה מתרחש, אבל אף פעם לא אצליח להבין.
שוקו הוא איש בגיל העמידה. סוחר עצמאי של כלי בית. מידי יום הוא מעמיס את הטנדר ונוסע בין חנויות ולקוחות למכור את מרכולתו. יום אחר יום הוא עובד קשה. פיזית. סוחב, נוסע, מחלק, פורק וטוען.
בחשיבה חכמה ועם שלושים שנות עבודה מאחוריו הוא כבר יכל לעבוד הרבה פחות קשה. להיות יותר מבוסס. אולי לשכור עזרה. לספור בנחת את הכסף.
אבל שוקו לא הגיע לזה. מה שמונע משוקו להצליח זו תפיסת העולם שלו. הכל הרי מתחיל ונגמר בראש. במנטליות.
שוקו הוא קומבינטור. אף פעם לא חושב על הדרך הקצרה, הנכונה, הפשוטה. משהו במח שלו לא מאפשר לו לבחור בדרך הסבירה. תמיד יחפש את הקומבינה. תמיד ילך מסביב. ותמיד גם יפסיד.
שוקו הוא מה שנקרא "מחושב עם כספו"… הוא כמובן לא חושב כך- אבל איזה "מחושב" כן?
והקמצנים לא יודעים את זה, אבל הם אלו שתמיד הכי קל להפיל אותם בפח. הם כל כך מחוברים לכסף עד שבאופן פרדוקסלי הם תמיד משלמים יותר. סוחרים ערמומיים מריחים אותם מקילומטר.
אתן לכם דוגמאות. לא מזמן ניגש אלי שוקו ובידו מכשיר טלפון ביתי אלחוטי. כזה שקונים בהום סנטר ב 100 ש"ח. "תראה איזה יופי" הוא אומר. "קניתי אותו ממישהו יד שניה – אמר לי שזה עולה 700 שקל…שילמתי לו 400 …שווה…נכון?"
אני מכחכח בגרוני ומציע לשוקו לקפוץ להום סנטר ולגלות כמה זה עולה…. הוא שומע, ומתחיל לקלל את מי שמכר לו.
"למה לעזאזל אתה לא מפרגן לעצמך חדש?! למה תמיד משומש בקומבינה?" אני שואל ולא מקבל תשובה.
לפני כמה שבועות שוקו חוזר הביתה עם שני ארגזים. מתוכם הוא מוציא מחשב שולחני חבוט ומסך שרוט.
בחיוך ענק הוא מכריז: " איזה עסקה עשיתי! הבנאדם אמר לי שקנה את המחשב לפני ארבע שנים ב 12,000 ש"ח ועכשיו קניתי ממנו ב 5000 שקל ! שווה…נכון? "
אני מתחלחל ולא יודע מה לומר. מחשב בן ארבע שנים…5000 ש"ח….אלוהים ישמור. ולמה הוא מאמין למחירים שתוקעים לו…הרי מחשב חדש וסביר ביותר לכל הצרכים קונים חדש ב 1500 ש"ח…
וזה לא נגמר בזה. לפעמים אני מקבל טלפון שבו הוא מספר לי שהציעו לו טלויזיה LCD 32 אינץ לחדר שינה, יד שניה ב 3500 ש"ח ואני שוב נחרד…"לך לקניון שוקו…..ב 1000-1500 ש"ח אתה מוצא מכשירים חדשים, באחריות, לא רעים בכלל"…
אוי שוקו….לפעמים אני מרחם עליו. פעמים רבות אני יושב איתו ומנסה להכניס בקודקודו כמה כללים. לשווא. הוא ספקן ועקשן.
הוא גם לא מנהל נכון את העסק שלו. את הרכב- כלי העבודה העיקרי שלו, הוא מתקן בכל מיני מוסכים חאפרים. ללא חשבונית, ללא אחריות. ואני מזהיר אותו. אתה עסק, לא אדם פרטי. אלו הוצאות מוכרות. למה בקומבינה? ממי אתה מנסה לחסוך מע"מ….הרי אתה מתקזז על זה… אבל הוא לא מקבל גם את עצותיו של רואה החשבון שלו, אז מי אני…
הוא בשלו. מאמין שכולם מטומטמים ורק הוא והקומבינות פועלים נכון.
היה איזה יום ששוקו חזר וקיטר שהוא כבר יומיים לא עובד ולא מוכר כלום כי הרכב במוסך.
ולמה הרכב במוסך? כי במוסך נורמלי רצו ממנו 500 ש"ח עבור התיקון שיבוצע במקום. אז שוקו, נאמן לקומבינות, ויתר על יום עבודה ונסע לאיזורי תעשיה נידחים משני צידי הקו הירוק לחפש מוסך יותר זול. והוא מצא. מוסך שיעשה לו את זה ב 400 ש"ח, והרכב ישכב שם ליום נוסף.
"ומה על הפסד מכירות ביומיים עבודה?" אני שואל. "זה לא יותר מ 100 ש"ח ההבדל?"
ושוב אני מסביר לו שעסק חכם צריך לחשוב קודם כל על הגדלת הכנסות – לפני שהוא מתחיל לעסוק בהקטנת הוצאות.
ועכשיו, לקראת החגים סוף סוף שוקו שכר חנות קטנה במיקום מוצלח. המטרה היתה לפתוח אותה לפני החגים- ולהנות מהשופינג הצפוי.
אבל שוקו שוב הלך על קומבינה.
במקום לגייס שיפוצניק מקצועי ואמין – הוא גייס מישהו שנראה וזז כמו נרקומן. למה? כי זה עלה 1500 ש"ח פחות משיפוצניק נורמלי…
ומה אתם חושבים שקרה?
שיפוץ של שלושה ימים נמרח על שבועיים. שוקו הפסיד את מכירות ראש השנה. השיפוץ נראה רע, חצי מהדברים לא בוצעו, מריבות וצרחות עם המשפץ והמון עוגמת נפש.
עמדתי עם שוקו בחלל הריק. שוקו ביכה את אובדן מכירות החגים והיה מבואס אימים מהשיפוץ שלא נגמר.
"עשה טובה לעצמך" ביקשתי משוקו. "לפחות שים מזגן נורמלי בחנות"….שוקו הינהן.
כעבור שבועיים ביקרתי בחנות. היה חם. הרמתי מבטי למעלה וראיתי מזגן ישן מחרחר מעלי. מזגן קטן. מותג עלום. משהו כמו 1.5 כ"ס. חדש עולה פחות מ 2000 ש"ח.
"אני יודע…..הוא לא מקרר טוב" אמר שוקו. "קניתי אותו מאיזה מישהו ב 2800 ש"ח…..הבן זונה צריך לבוא לסדר לי"….