הריקוד

הם מגיעים למועדון אחת לשבוע. כמו שעון. לא יתנו לעצמם לפספס. ערב ריקודי שנות השישים.
בעשור השישי לחיים. כבר לא ילדים. זוג מטופח ומלא שמחת חיים. יחד קורעים את הרחבה בריקודים מלאי תשוקה בוערת.
סלסה – סלואו – טנגו. זרועו מצמידה את גופה אליו. ידו השניה לופתת את עכוזה.
היא נצמדת לחלציו וחונקת אותו בחיבוק. ביחד הם זזים לקצב המוסיקה ונסחפים מקצה לקצה. אגן הירכיים של שניהם צמוד. עיניו טובעות בעיניה.
חצי סיבוב. ימין שלו אוחזת בשמאל שלה. שמאל שלו מרפרפת על גופה ומתעכבת על שדיה.
הוא מחבק אותה מאחור והיא מתמסרת. ראשה נשען על חזהו והיא עוצמת עיניים. מרחפים עד תום השיר. ואחת לכמה זמן עוצרים לנוח. מביטים זה בזו. אש ולהבה.
הם רוקדים במשך שעות ובמרץ שצעירים מהם יכולים רק לחלום עליו.
וכשהערב מגיע לסיום ומפלס האלכוהול מתייצב הם עושים דרכם לחניה. ואני מביט בהם אוחזים ידיים. היא הולכת לרכב שלה. הוא לרכב שלו. היא חוזרת הביתה לבעלה. הוא חוזר לאשתו.